אמממ אני רוצה לשתף אתכם קצת- חלק א'
במה שעובר עלי בעיקר בגלל שאני חושבת שיש בדברי תועלת. כידוע לכם, אנחנו גרים אצל הורי כבר חדשים וחצי. הסיבה לכך זה המצב הכלכלי המזופט שהיינו בו ואנחנו עדין שקועים בו. אני לא עבדתי מאז שהגדול שלי נולד- לפני 6 וחצי שנים- פשוט לא הייתי מסוגלת לתת ילד שלי למטפלת שתשמור עליו במקומי וגם לא יכלתי להשתלט גם על עבודה בבית וגם מחוץ לבית . בעלי טיפוס עם המון רעיונות וחזון ולא מענין להיות שכיר. הוא בנ"א שמן מאד ולכן לדעתי הדבר שהוא לא מוכן לוותר עליו בשום מצב זה אוטו!!! גם כשעזבנו את הדירה שכ"כ אהבתי וגם כשעסק שלו היה על הקרשים וגם כשאני הפסקתי את לימודי הנהיגה שלי והצ'ק שנתתי בקניון לפני החגים חזר כמו עוד הרבה צ'קים אחרים, וגם כשהחשבון בנק שלנו הפך למוגבל, הוא לא החזיר את האוטו והמשיך בעקשנות להחזיק בו בעלות של 3000 ש"ח בחדש שאותם היה נותן במקום לקנות אוכל ובגדים למשפחה. והיה מלווה כסף מאנשים בשביל דלק. אני הגעתי למצב שלא הייתי מאמינה שאי פעם אגיע אליו והלכתי לגמ"ח בגדים לחפש בגדים לעצמי ולילדים!!! והכי קשה היה הקטע שהוא לא היה מוכן לשמוע עצות מאף אחד!!!! הוא הכי חכם ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות!! אפילו האדמו"ר שלנו לא היה בשבילו סמכות או כתובת אמיתית לשאלות.לכאורה, אתם בטח תמהים- למה לא התגרשתי ממנו ודי?! - מה יש לי ממנו? אבל מדובר באיש חכם ואוהב ומפנק ומלא מעלות אחרות- יודע לבשל שגעון, וכשהיה לנו טוב- אז היה לנו טוב!!! ואני גם לא מושלמת. יש לי את הבעיות שלי: אני שתלטנית, עבנית, עצלנית מאד- לא עושה בכלל מה שאשה נורמלית עושה. הבית יכול להיות על גלגלים ואני אשב לי ליד המחשב, אני גרה אצל אמא שלי וכמעט לא נוקפת שם אצבע!!! כי גם בביתי שלי הייתי רגילה לא לנקוף אצבע. בעלי היה מידי פעם נעמד לבשל והייתי לוקחת המון אוכל מאמא שלי. וכשבישלתי- הייתי מרגישה כ"כ מיוחדת וראויה להערכה שאח"כ הייתי נחה מהמאמץ שבוע... אני אולי קצת מגזימה אבל זה בערך מה שהיה. הייתי מחליטה: זהו! השבוע אני עושה מה שצריך- אני לא אעביר אותו בבטלה אבל לא הצלחתי ליישם את החלטתי!! כל הזמן רציתי ללכת ליעוץ אבל לא הצלחתי להביא ת'עצמי לידי מעשה!!! יום אחד דיברתי עם אחותי ובמר יאושי אמרתי לה- אולי תגידי לבעלך (גיסי) שילך לאדמו"ר שלו וישאל אותו מה לעשות? כי כבר הגעתי להחלטה לצאת לעבוד ולהפסיק לשבת בבית כי במילא אני לא עושה כלום בבית, אבל לא ידעתי אם לעבור דירה בשביל עבודה שהציעו לי והיא העבירה לגיסי את בקשתי ולמחרת התקשרה אלי ואמרה לי שהאדמו"ר מאד מאד כאב לשמוע את המצב. הוא ממש בכה בדמעות על איך שיהודים סובלים!!! כששמעתי את זה פשוט עלו לי דמעות בעינים והרגשתי פתאום שיש מישהו שקרוב לקב"ה ומתפלל בשבילי ואוהב אותי כי אני יהודיה!! האדמו"ר ביקש למסור לי שאהיה חזקה ואם יש צורך לעבור דירה בשביל עבודה, שלא אאסס לעשות זאת, וגם המליץ לי ללכת לנוירולוג ולבדוק אם אני לוקה בבעיות קשב וריכוז ואם כן- שאקח ריטלין או קונצרטה- מה שימלצו לי ובקצור: שאתחיל דבר ראשון לדאוג ולטפל בעצמי!!!! אני יכולה לאמר שמכאן הענינים רק התקדמו ולמרות שקשה ועדין העתיד לוטה בערפל- יש המון דברים טובים שקרו לי והמחישו לי שיש לי אבא אוהב בשמים שרק מחכה שאעשה צעד מעצמי ואבטח בו ומיד מתחיל לעזור לי!!! אני אמשיך אח"כ בעז"ה
במה שעובר עלי בעיקר בגלל שאני חושבת שיש בדברי תועלת. כידוע לכם, אנחנו גרים אצל הורי כבר חדשים וחצי. הסיבה לכך זה המצב הכלכלי המזופט שהיינו בו ואנחנו עדין שקועים בו. אני לא עבדתי מאז שהגדול שלי נולד- לפני 6 וחצי שנים- פשוט לא הייתי מסוגלת לתת ילד שלי למטפלת שתשמור עליו במקומי וגם לא יכלתי להשתלט גם על עבודה בבית וגם מחוץ לבית . בעלי טיפוס עם המון רעיונות וחזון ולא מענין להיות שכיר. הוא בנ"א שמן מאד ולכן לדעתי הדבר שהוא לא מוכן לוותר עליו בשום מצב זה אוטו!!! גם כשעזבנו את הדירה שכ"כ אהבתי וגם כשעסק שלו היה על הקרשים וגם כשאני הפסקתי את לימודי הנהיגה שלי והצ'ק שנתתי בקניון לפני החגים חזר כמו עוד הרבה צ'קים אחרים, וגם כשהחשבון בנק שלנו הפך למוגבל, הוא לא החזיר את האוטו והמשיך בעקשנות להחזיק בו בעלות של 3000 ש"ח בחדש שאותם היה נותן במקום לקנות אוכל ובגדים למשפחה. והיה מלווה כסף מאנשים בשביל דלק. אני הגעתי למצב שלא הייתי מאמינה שאי פעם אגיע אליו והלכתי לגמ"ח בגדים לחפש בגדים לעצמי ולילדים!!! והכי קשה היה הקטע שהוא לא היה מוכן לשמוע עצות מאף אחד!!!! הוא הכי חכם ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות!! אפילו האדמו"ר שלנו לא היה בשבילו סמכות או כתובת אמיתית לשאלות.לכאורה, אתם בטח תמהים- למה לא התגרשתי ממנו ודי?! - מה יש לי ממנו? אבל מדובר באיש חכם ואוהב ומפנק ומלא מעלות אחרות- יודע לבשל שגעון, וכשהיה לנו טוב- אז היה לנו טוב!!! ואני גם לא מושלמת. יש לי את הבעיות שלי: אני שתלטנית, עבנית, עצלנית מאד- לא עושה בכלל מה שאשה נורמלית עושה. הבית יכול להיות על גלגלים ואני אשב לי ליד המחשב, אני גרה אצל אמא שלי וכמעט לא נוקפת שם אצבע!!! כי גם בביתי שלי הייתי רגילה לא לנקוף אצבע. בעלי היה מידי פעם נעמד לבשל והייתי לוקחת המון אוכל מאמא שלי. וכשבישלתי- הייתי מרגישה כ"כ מיוחדת וראויה להערכה שאח"כ הייתי נחה מהמאמץ שבוע... אני אולי קצת מגזימה אבל זה בערך מה שהיה. הייתי מחליטה: זהו! השבוע אני עושה מה שצריך- אני לא אעביר אותו בבטלה אבל לא הצלחתי ליישם את החלטתי!! כל הזמן רציתי ללכת ליעוץ אבל לא הצלחתי להביא ת'עצמי לידי מעשה!!! יום אחד דיברתי עם אחותי ובמר יאושי אמרתי לה- אולי תגידי לבעלך (גיסי) שילך לאדמו"ר שלו וישאל אותו מה לעשות? כי כבר הגעתי להחלטה לצאת לעבוד ולהפסיק לשבת בבית כי במילא אני לא עושה כלום בבית, אבל לא ידעתי אם לעבור דירה בשביל עבודה שהציעו לי והיא העבירה לגיסי את בקשתי ולמחרת התקשרה אלי ואמרה לי שהאדמו"ר מאד מאד כאב לשמוע את המצב. הוא ממש בכה בדמעות על איך שיהודים סובלים!!! כששמעתי את זה פשוט עלו לי דמעות בעינים והרגשתי פתאום שיש מישהו שקרוב לקב"ה ומתפלל בשבילי ואוהב אותי כי אני יהודיה!! האדמו"ר ביקש למסור לי שאהיה חזקה ואם יש צורך לעבור דירה בשביל עבודה, שלא אאסס לעשות זאת, וגם המליץ לי ללכת לנוירולוג ולבדוק אם אני לוקה בבעיות קשב וריכוז ואם כן- שאקח ריטלין או קונצרטה- מה שימלצו לי ובקצור: שאתחיל דבר ראשון לדאוג ולטפל בעצמי!!!! אני יכולה לאמר שמכאן הענינים רק התקדמו ולמרות שקשה ועדין העתיד לוטה בערפל- יש המון דברים טובים שקרו לי והמחישו לי שיש לי אבא אוהב בשמים שרק מחכה שאעשה צעד מעצמי ואבטח בו ומיד מתחיל לעזור לי!!! אני אמשיך אח"כ בעז"ה
