אממ... שנה אחרי..

[Naych]

אממ... שנה אחרי..

אם אתם מעוניינים... פוסט של שנה בדיוק אחרי.. מצטער אם עושים לכם את זה כל הזמן אבל אני רוצה להאמין שהפוסט שלי מיוחד ויש בו משהו מעבר. אני מקווה? בכל מקרה- הנה

 

[טיפקסית]

וווווווווואו

מודה שירדו לי דמעות. תיארת בדיוק את ההרגשה שהייתה לי שנה אחרי. מאז המסע שלי עברו כבר שנתיים וחצי! ואני חושבת שלכל אחד שנמצא כאן תמיד יישאר משהו חרוט עמוק. אני לצערי לא זכיתי לסייר במחנות שהמשפחה שלי הושמדה בהם אבל זה לא חשוב השמות הספציפיים, אלא ההרגשה של להיות שם! להראות לאלה שניסו להשמיד אותנו שאנחנו עוד כאן,וושאנחנו נהיה פה תמיד. בפולין אתה מתחבר לעצמך ונמצא עם עצמך,עובר מעגל עם עצמך. בפרספקטיבה של שנתיים וחצי לאחור המסע הוא בעצם רק ההתחלה של המעגליות בחיים. אני זוכרת את היום שהתגייסתי לצבא,זה היה ב-19.7.2005 ,תשעה חודשים אחרי שחזרתי לארץ מהמסע,ואני זוכרת את הגאווה שהרגשתי,את הרגע שלבשתי בפעם הראשונה את מדי צה"ל. זוכרת את היום של סיום הטירונות באמצע חודש אוגוסט,בשיא החום בטקס ההשבעה שלנו,יד אחת אוחזת בספר התנ"ך,והיד השנייה אוחזת בנשק,ואני זוכרת שצרחתי-אני נ-ש-ב-ע-ת ופשוט חזרתי בפנים עמוק לעמידה בטקסים בפולין,הצרחה של ההשבעה שלי מבחינתי ההיתה השבועה למשפחה שלי שנרצחה בפולין,ששוב זה לא יקרה! היום בדיעבד אני כבר שנה ושמונה חודשים בצבא,ארבעה חודשים לפני השחרור מצה"ל,אני מנסה לדמיין מה יהיה ביום האחרון שאני אצרך ללבוש את המדים,איך זה ירגיש? האם ההרגשה של השחרור מצה"ל יעשה לי אסוציאציה של החופשיות שלהם לא הייתה? כל החיים שלנו הם מעגליות אחת גדולה. וזה חלק בכל אחד מאיתנו.

 

[Naych]

וואוו... תודה על התגובה..

ממש ממש מעניין לראות לאן הדברים שאתה כותב והזכרונות שלך מושכים אנשים אחרים... וזה באמת מעניין. וכן... צבא זה פתאום מתקשר חזק מאוד לפולין... לגאווה של אחרי המסע. אני מניח שהייתי צריך את מה שכתבת כאן כדי להזכיר לעצמי כמה הצבא הזה צריך אותי וכמה אני צריך להוכיח את עצמי במסגרת הזאת... תודה, ותודה שהקדשת זמן לקרוא- זה היה לי חשוב. לילה מעולה..

 

[טיפקסית]

היי

שמחה שחיברתי אותך למקום שלי,למרות הפרשי הפערים בינינו,זו אותה המעגליות שעליה דיברתי. אתה חיברת אותי למקום שלי,ואני חיברתי אותך למקום שלך. אני מרגישה שאני בהחלט תורמת את עצמי למערכת הצבאית למרות שאני גו'בניקית עם פרופיל 82 [שלושה סעיפי ליקוי אבל לא רציניים]. יש לי קב"א נמוכה ואני בכל זאת מרגישה שקיבלתי תפקיד ואל תשאל איזה כי זה תפקיד שנמצא רק בארבעה בסיסים בארץ ואף אחד לא מכיר אותו והוא לא מופיע בשום חוברת רשמית של הצבא]. אני רק יכולה להגיד לך שאני משרתת בפיקוד צפון שהוא לדעתי אחד הבסיסים הכי יפים שיש לצבא,אבל נאלצתי לעבור שם גם את כל תקופת המלחמה האחרונה וזה היה סיוט של החיים. אגב אני משרתת בחיל התקשוב,שזה אחלה חייל. באמת מעניין אותי מה אני ארגיש ביום של השחרור,יצא לי לחשוב על זה די הרבה לאחרונה. מחזור חם אש,עד מתי יולי 2005? עד עוד 125 ימים לשחרור.

 

[חייםלוי]

אני אשמח אם תעתיק את הפוסט לפורום

ואז גם אעלה אותו למאמרי הפורום.

 

[Naych]

אני מנסה להעתיק אותו אבל

זה ארוך מדי... מה אפשר לעשות?

 

[חייםלוי]

תעלה כקובץ וורד או שתפצל לשני חלקים

 

[חייםלוי]

הנה עשיתי את העבודה

 

[חייםלוי]

העליתי למאמרי הפורום

בקטיגוריה כתבים של חברי הפורום הפוסט עצמו כתוב בכישרון וגורם לצמרמורת.

 

[Naych]

תודה רבה רבה...

גם על העבודה וגם על הכבוד שבזה..

 

[חייםלוי]

../images/Emo140.gif

 

[גיא בר און מקורי]

ו-א-ו פשוט מדהים ומצמרר

אתה לא מבין מה עשית לי שקראתי את המילים המדהימות שכתבתה .... נראה לי כל אדם שחזר מפולין יכול להתחבר למה שכתוב שם.כל כך נכון כל כך עוצמתי וחזק!!! המסע לפולין והשואה עצמה היא אבן דרך שמלווה אותי לאורך כל חיי.השאלה איך תמיד עולה השאלה שפשוט אין עליה תשובה. אין בני אדם כמונו כמוכם יכולים לעשות את זה לבני אדם אחרים על רגע הדת שלהם. השאלה איך תמיד תהווה סימן שאלה ענק ושחור על השואה ועל 6 מיליון הקורבנות תודה תודה תודה ששיתפת אותנו אני מודה לך מאוד באמת שמדהים מה שכתבת וצמרמורת ודמעות היו לי שקראתי תודה תודה תודה

 

[ptitim]

וואו.

וואו וואו וואו. אין לי מילים. אני חשבתי שרק אני הרגשתי את זה... שרק אני מלאה במילה הענקית הזאת... שיומן המסע שלי הוא היחידי שכל מילה שנייה שם זה- איך?! והשירים... והכל... פשוט מדהים. העברת את זה בצורה הכי מדויקת והכי נכונה שאפשר.

 

[Naych]

אוקיי...

אז קודם כל אני חייב לכולכם תודה ענקית... תמיד ממלא אותי לדעת שאנשים לוקחים את הזמן לקרוא את מה שיש לי להגיד.. אני מאמין שאין דבר יותר מחמיא מזה בעולם.. ואז אח"כ כשאנשים גם מגיבים את דעתם ואומרים שהצלחתי לגעת בהם. זה פשוט עושה את כל ההבדל.. תודה לכולכם, כי אני פשוט תירגמתי מחשבות שלי לדף.

 

[Eti No Name]

ואוו. ../images/Emo14.gif

נגעת בי,מה שכתבת.. זה בדיוק מה שאני מרגישה. שנה אחרי, שבוע אחרי, הכל אותו דבר.. אבל הכל שונה. גמני נסעתי במרץ שנה שעברה, היה לי קשה אבל את זה הבנתי רק שבוע שעבר.

 

[eduard16]

העלה כ"כ הרבה זיכרונות

שנה עברה כ"כ מהר.. עכשיו שנה אחרי אני כ"כ מצטער שלא כתבתי יומן מסע.. לזכור את כל הרגעים הקשים, הרגעים הטובים, הרגעים שישארו איתי ועם כל אחד שהיה במסע הזה לעד.. משהו שמשנה לך את החיים זה משהו שאתה מחלק את החיים שלך ללפניו ואחריו ופולין שינה לי את החיים בכל המובנים.. כל השירים האלה, אוהל ההנצחה באוושויץ 1.. המוני נערים כמוך, כמוני, קבוצה של קצינים בקבע (וגם קבוצה של נערים גרמנים) שבאים לראות את הזוועה.. לשמוע את הסיפורים הלא אנושיים.. כ"כ מצמרר.. כל פעם שאני חושב על המסע הזה הוא רק נותן לי כוח להמשיך הלאה... ואני יודע שבעתיד הקרוב, בצבא כל פעם שיהיה לי קשה ואני אחשוב על המסע הזה אני אקבל כוח להמשיך הלאה.. כי עכשיו תורי להיות חלק מהצבא שמייצג ניצחון, מייצג את העובדה ש"עם ישראל חי"

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gifכ"כ נכון

אי אפשר שלא להזדהות

 

[אזירפאל]

הזדהיתי כמעט עם הכל

מה גם שלפני כשבועיים מלאה שנה למסע שלי. ממש נהניתי לקרוא והתרגשתי, תודה ששיתפת אותנו. רק תיקון קטן - הסרט שעליו כתבת (בחלק על פלאשוב) הוא "רשימת שינדלר" ולא "הבריחה מסוביבור" (אמון גת הוא זה שירה ביהודים ממרפסת ביתו, היה מפקד המחנה).

 

[Naych]

אוקיי... תודה רבה! באמת הייתי קצת

לא בטוח... תודה!

 

[דנדוושש]

מדהים!

כתבת את זה בצורה פשוט.. מצמררת אני כל כך מזדהה! אומנם לא עברה שנה.. (לא להאמין שלפני שבוע בדיוק חזרנו!) אבל כל כך הזדהתי.. כמעט כאילו אני בעצמי כתבתי את זה...