אממ

[סירופ מייפל מקולקל]

אממ

אף פעם לא כתבתי פה, למען האמת זה נראה די מוזר, כי אני בד"כ לא האדם שמספר עד כמה רע ועצוב לו. נמאס לי להיות מי שאני. זה עד כדי כך מוזר? זה הגיע כבר לשלבים שאני מקווה שמתישהו תתקע בי מכונית וזה יגמר. אני יודעת שזה נורא להגיד את זה, אבל אני כ"כ לא רוצה להיות בעולם הזה יותר. אני על סף בכי ואני לא מצליחה לחשוב אפילו על סיבה אחת להפסיק עם זה ולהתעודד. אפילו לא אחת. החיים שלי, מסתבר, רדודים. וכ"כ רע לי.

 

[יוֹאב]

חיים רדודים

את בגיל שבו לדעתי, זה הזמן האידיאלי להנות, לבלות, להשתגע, לא לדפוק חשבון. שום חיים רדודים ושום בטיח. אף אחד לא רודף אחרייך. עם הזמן, את תמצאי לבד את המשמעות עבור החיים שלך כפי שאת רוצה שייראו. יש לך את כל הזמן שבעולם למצוא את הדרך לעשות דברים שאת רוצה, לצד דברים שאת צריכה. אני לא מומחה, ואני לא ברזי בעיותייך, אבל דבר אחד בטוח - להתייאש זו לא הדרך הנכונה.

 

[מוּסקט]

ואם לא היה לך רע ועצוב

איך היו נראים החיים שלך? את יכולה לקחת כמה דקות ולתאר לנו אותם?

 

[SofyTofy]

../images/Emo24.gif../images/Emo103.gif

שתתקע בך מכונית וזה ייגמר? ייגמר ככה? בלי שהספקת לעשות כלום? בלי שהספקת לתת חיבוק אחרון לכל מי שאוהב אותך? (ויש המון כאלה). אם תרצי לדבר, שתדעי שאני כאן

אני בדיוק שומעת את השיר "לכי ילדה אהובה", וקוראת את ההודעה שלך. צירוף מקרים?

 

[Shusho]

יפעתי,

לראות אותך מאושרת זה משהו שבאמת עושה לי את היום ואני רצינית. לחשוב עלייך זה רק עם תמונה שלך עם חיוך פרוש על הפנים בראש. בואי נדבר קצת. אני מבטיחה שאקשיב, גם אם לא אדע מה להגיד. את באמת חשובה לי.

 

[AndreaCorr ©]

יפעת ../images/Emo24.gif

מותר לפעמים להעזר קצת באחרים, קצת לבקש תמיכה, לספר שרע ועצוב. מותר, ואפילו רצוי, מאשר להשאיר את זה בפנים. כמו שיואב אמר, את בגיל שבו את "בשיא פריחתך", כביכול. אבל (תמיד יש "אבל" אחרי "כביכול"...

), גם בגיל הזה, כשאת עוד צעירה, קורה שאין תחושת מיצוי מלאה מהחיים, ואני מבינה אותך לגמרי. אולי תחשבי על משהו שמעניין אותך, ותתחילי לעסוק בו יותר? אולי תמצאי לך תעסוקה לחיים, וכך תרגישי שאת מכניסה קצת יותר "עומק"? אולי את פשוט צריכה לדבר עם חבר/ה קרוב/ה על הבעיות שלך, ולהגיע לפתרונן הסופי? אני מוכנה להקשיב, לנסות לעזור, מה שתרצי. אני כאן בשבילך, את אדם מקסים, לחלוטין, ואני לא אומרת דברים סתם. את נהדרת. ואם מישהו "יתקע בך מכונית", זה יהיה עצוב נורא, לא רק לי אלא להמון אנשים שאוהבים אותך (ויש המון!). אסור לך לתת לאף משבר לתת לך את הרצון לסיים את החיים. את יודעת שזו המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו. את תתגברי גם על זה, אני בטוחה בכך.

 

[עדו בן צבי]

לא תשארי מי שאת כי אנשים משתנים.

ואם מפריעה לך הרדידות, אולי יש לך מוטיבציה להפוך לאדם מעמיק. אני יודע שהתשובה שלי עשויה להישמע מכנית ופשטנית. ואולי בכל זאת, מה מפריעה לך להיות אדם טיפה יותר מעמיק מחר? במ מתבטאת הרדידות של היום?