chaimsasson
New member
אמנון רובינשטיין מתחיל להתעורר
בשבי הנרטיב אמנון רובינשטיין מבכה על אונס האקדמיה בידי השמאל האנטי-ישראלי 22/2/2008 לאחר שהתחלתי בשנה שעברה ללמד באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, נחתה עליי הידיעה המפתיעה כי שליט איראן ינאם באוניברסיטה. לא היה זמן להתארגן נגדו. למרות זאת, טרחו שלושה סטודנטים חובשי כיפות מבית הלל יומם ולילה, בלי כל סיוע חיצוני, להפיץ כרוזים ובהם מובאות נבחרות מדברי השנאה והג'נוסייד של האורח וקבעו הפגנה מול האולם שבו נאם. נאמתי בהפגנה ונוכחתי לדעת כי כמעט כל המשתתפים בה הם סטודנטים יהודים דתיים. את מספר הישראלים שהשתתפו בהפגנה אפשר היה למנות על אצבעות יד אחת, כרותת אצבעות. בעודנו מפגינים ישבה בתוך האולם סטודנטית ישראלית ומחאה כף לאחמדינג'אד. שאלתי ישראלי המום שצפה בה איך מוחאים כף למי שרוצה להשמיד אותך, והוא ענה: "ידוע שהיא שמאלנית". כלומר, שמאלני מוחא כף לעריץ, נאצי, מדכא מיעוטים, משפיל נשים, סוקל "נואפות" ומוציא להורג הומוסקסואלים. בעיניה אם הוא מוחה נגד דיכוי הפלשתינים, סימן שהוא חלק מ"השמאל" - ומותר לעודדו. מאוחר יותר, בישיבה שנערכה באוניברסיטה, השתתפו שני מרצים ישראלים. האחד הציע להציג בקמפוס את הסרט "ג'נין, ג'נין", המאשים את ישראל בג'נוסייד. השני הציע להזמין לאוניברסיטה את נורמן פינקלסטיין, שונא ישראל מושבע ואורח כבוד של בעלת בריתו החיזבאללה. כשהבעתי התנגדות לכך, התפשט על פני שני המלומדים חיוך מתנשא ויהיר האומר: "מי אתם, בני חושך לאומני, שתתווכחו איתנו, בני האור, אנשי הפוסט-מודרנה, שכל נתיבי הדקונסטרוקציה נהירים לנו, היודעים להבחין בין נרטיב דומיננטי לנרטיב לא דומיננטי". הקשקשת הגיעה לאורגזמה של טירוף כשהסתיים הסמסטר הזמינו אותי מארגני ההפגנה לסעודת שבת. יחד קידשנו על היין וזימרנו את ברכת המזון. אני חילוני מוצהר ונלהב. יהדותי לאומית ותרבותית. אני סובר כי עגלתי אינה נחותה מהעגלה הדתית והחרדית, שכן אין בה פיתוי של גן עדן, של תחיית המתים, או עונשו של גיהנום, והיא מלאה בתרבות יהודית-עברית עשירה, רב-גונית ונפלאה. אני גם מאמין שההומניזם החילוני הוא התשובה הנכונה לנו כבני אדם וכעם. אך אם הייתי צריך לבחור בין היהודים חובשי הכיפות בקולומביה לבין נציגיו של מה שקרוי בישראל שמאל קיצוני - אני יודע היכן שוכן לבי. זה כל הסיפור. לא, בעצם זה סוף הסיפור. זהו גם סוף הסיפור של הפלוגות האנטי-ישראליות באקדמיה הישראלית. זמן רב אני מחכה לאיזו התפרצות היסטרית מכיוון זה, שתביא את הטיעונים שלה לנקודת גיחוך אל-חזור. סברתי שהקשקשת הפוסט-תבונתית והאנטי-ישראלית תגיע לאורגזמה של טירוף, של ממבו-ג'מבואיזם קיצוני, שאחריה לא יהיה עוד מקום לוויכוח. אונס האקדמיה בן-דרור ימיני סיפק לי את השיא הזה בחודש שעבר, כאשר סיפר בטורו על עבודת מחקר באוניברסיטה העברית, שבה מסבירה תלמידת מחקר מדוע חיילי צה"ל אינם אונסים נשים פלשתיניות. שאלת המחקר היתה: איך זה שבניגוד למקובל בצבאות כיבוש אחרים, בצבא הכיבוש הציוני "אין אונס". לחוקרת היו שני הסברים: ראשית, חיילי צה"ל אינם אונסים משום שבעיניהם הפלשתינים עברו תהליך של דה-הומניזציה "ומשום כך לא ייתכן אקט מיני עם מי שנתפס כלא אנושי". שנית, בהימנעותם מאונס הם משרתים מטרה דמוגרפית, שכן האונס עשוי להביא להריון שיגדיל את כוח האדם הפלשתיני ויגדיל את מספרם של אויבינו - כלומר, לא רק שאין אונס אלא גם אין קונדום. הדבר המשמעותי הוא לא המחקר ההזוי הזה. אין הוא יוצא דופן. בחלק מהאוניברסיטאות בישראל מתקיימת הסתה נגד ישראל ברמה הנמוכה ביותר. פילוסוף ידוע באוניברסיטת תל-אביב כינה את ישראל "פח הזבל של אירופה", וסטודנטים כידוע מושפעים ממוריהם, גם כאשר אלה אחוזי שנאה מטורפת נגד המדינה שממנה הם מתפרנסים ובזכות ההתקפות עליה הם מתפרסמים. הדבר המעניין הוא ש"עבודת המחקר" הזו זכתה בפרס מטעם האגודה הסוציולוגית וכי פרופסורים מכובדים הצביעו בעד מתן פרס זה. היה מעניין לשמוע כיצד פרופסורים אלה מציעים שהחברה הישראלית תתקן פגם חמור זה של אי-אונס סדרתי מצד חיילי צה"ל. האם היעדר אונס תיירות גם הוא מצביע על דה-הומניזציה שלהן? הפרופסורים האלה טועים. זה לא נכון שאין אונס. יש אונס: אונס האקדמיה, אונס המדע ואונס הסטודנטים, הנאלצים לשמוע את קשקושיהם.
בשבי הנרטיב אמנון רובינשטיין מבכה על אונס האקדמיה בידי השמאל האנטי-ישראלי 22/2/2008 לאחר שהתחלתי בשנה שעברה ללמד באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, נחתה עליי הידיעה המפתיעה כי שליט איראן ינאם באוניברסיטה. לא היה זמן להתארגן נגדו. למרות זאת, טרחו שלושה סטודנטים חובשי כיפות מבית הלל יומם ולילה, בלי כל סיוע חיצוני, להפיץ כרוזים ובהם מובאות נבחרות מדברי השנאה והג'נוסייד של האורח וקבעו הפגנה מול האולם שבו נאם. נאמתי בהפגנה ונוכחתי לדעת כי כמעט כל המשתתפים בה הם סטודנטים יהודים דתיים. את מספר הישראלים שהשתתפו בהפגנה אפשר היה למנות על אצבעות יד אחת, כרותת אצבעות. בעודנו מפגינים ישבה בתוך האולם סטודנטית ישראלית ומחאה כף לאחמדינג'אד. שאלתי ישראלי המום שצפה בה איך מוחאים כף למי שרוצה להשמיד אותך, והוא ענה: "ידוע שהיא שמאלנית". כלומר, שמאלני מוחא כף לעריץ, נאצי, מדכא מיעוטים, משפיל נשים, סוקל "נואפות" ומוציא להורג הומוסקסואלים. בעיניה אם הוא מוחה נגד דיכוי הפלשתינים, סימן שהוא חלק מ"השמאל" - ומותר לעודדו. מאוחר יותר, בישיבה שנערכה באוניברסיטה, השתתפו שני מרצים ישראלים. האחד הציע להציג בקמפוס את הסרט "ג'נין, ג'נין", המאשים את ישראל בג'נוסייד. השני הציע להזמין לאוניברסיטה את נורמן פינקלסטיין, שונא ישראל מושבע ואורח כבוד של בעלת בריתו החיזבאללה. כשהבעתי התנגדות לכך, התפשט על פני שני המלומדים חיוך מתנשא ויהיר האומר: "מי אתם, בני חושך לאומני, שתתווכחו איתנו, בני האור, אנשי הפוסט-מודרנה, שכל נתיבי הדקונסטרוקציה נהירים לנו, היודעים להבחין בין נרטיב דומיננטי לנרטיב לא דומיננטי". הקשקשת הגיעה לאורגזמה של טירוף כשהסתיים הסמסטר הזמינו אותי מארגני ההפגנה לסעודת שבת. יחד קידשנו על היין וזימרנו את ברכת המזון. אני חילוני מוצהר ונלהב. יהדותי לאומית ותרבותית. אני סובר כי עגלתי אינה נחותה מהעגלה הדתית והחרדית, שכן אין בה פיתוי של גן עדן, של תחיית המתים, או עונשו של גיהנום, והיא מלאה בתרבות יהודית-עברית עשירה, רב-גונית ונפלאה. אני גם מאמין שההומניזם החילוני הוא התשובה הנכונה לנו כבני אדם וכעם. אך אם הייתי צריך לבחור בין היהודים חובשי הכיפות בקולומביה לבין נציגיו של מה שקרוי בישראל שמאל קיצוני - אני יודע היכן שוכן לבי. זה כל הסיפור. לא, בעצם זה סוף הסיפור. זהו גם סוף הסיפור של הפלוגות האנטי-ישראליות באקדמיה הישראלית. זמן רב אני מחכה לאיזו התפרצות היסטרית מכיוון זה, שתביא את הטיעונים שלה לנקודת גיחוך אל-חזור. סברתי שהקשקשת הפוסט-תבונתית והאנטי-ישראלית תגיע לאורגזמה של טירוף, של ממבו-ג'מבואיזם קיצוני, שאחריה לא יהיה עוד מקום לוויכוח. אונס האקדמיה בן-דרור ימיני סיפק לי את השיא הזה בחודש שעבר, כאשר סיפר בטורו על עבודת מחקר באוניברסיטה העברית, שבה מסבירה תלמידת מחקר מדוע חיילי צה"ל אינם אונסים נשים פלשתיניות. שאלת המחקר היתה: איך זה שבניגוד למקובל בצבאות כיבוש אחרים, בצבא הכיבוש הציוני "אין אונס". לחוקרת היו שני הסברים: ראשית, חיילי צה"ל אינם אונסים משום שבעיניהם הפלשתינים עברו תהליך של דה-הומניזציה "ומשום כך לא ייתכן אקט מיני עם מי שנתפס כלא אנושי". שנית, בהימנעותם מאונס הם משרתים מטרה דמוגרפית, שכן האונס עשוי להביא להריון שיגדיל את כוח האדם הפלשתיני ויגדיל את מספרם של אויבינו - כלומר, לא רק שאין אונס אלא גם אין קונדום. הדבר המשמעותי הוא לא המחקר ההזוי הזה. אין הוא יוצא דופן. בחלק מהאוניברסיטאות בישראל מתקיימת הסתה נגד ישראל ברמה הנמוכה ביותר. פילוסוף ידוע באוניברסיטת תל-אביב כינה את ישראל "פח הזבל של אירופה", וסטודנטים כידוע מושפעים ממוריהם, גם כאשר אלה אחוזי שנאה מטורפת נגד המדינה שממנה הם מתפרנסים ובזכות ההתקפות עליה הם מתפרסמים. הדבר המעניין הוא ש"עבודת המחקר" הזו זכתה בפרס מטעם האגודה הסוציולוגית וכי פרופסורים מכובדים הצביעו בעד מתן פרס זה. היה מעניין לשמוע כיצד פרופסורים אלה מציעים שהחברה הישראלית תתקן פגם חמור זה של אי-אונס סדרתי מצד חיילי צה"ל. האם היעדר אונס תיירות גם הוא מצביע על דה-הומניזציה שלהן? הפרופסורים האלה טועים. זה לא נכון שאין אונס. יש אונס: אונס האקדמיה, אונס המדע ואונס הסטודנטים, הנאלצים לשמוע את קשקושיהם.
