אמנות יהודית
מעולם לא למדתי אמנות. מעולם לא למדתי המון דברים. כן למדתי תורה. כן למדתי חשבונאות [בביה"ס גינת, לפני הרבה שנים]. כן למדתי עוד כמה דברים. והנה מכל מה שלמדתי, הרי איני יודע כמעט כלום. ודוקא ממה שלא למדתי אני יודע, וגם עושה... הייתי נוהג לרכוש מוצרים ציור באיזור אי שם בארצנו. פעם אחת, העזתי לחדור למוצב ה... אחת הכיתות של בית ספר ידוע לאמנות שהיה אף הוא באיזור. מה רצית ?! נשאלתי. המממ. אני אוהב לראות איך שמציירים... השבתי. ומה לך עם ציור, נשאלתי ע"י אחת הנוכחות. אני גם אוהב לקשקש, השבתי. ואז היא לא היחידה שהביעה תמיהתה ואולי במעט צחוק: היכן למדת ציור? בישיבה ?! כך שאלו הם. כמובן שלא הגבתי לזאת. אבל הגבתי אחרת: יש לי למטה באוטו פרוספקט מציוריו של בוגר בית ספרכם משכבר הימים. מיהו? הסתקרנה המורה. שכחתי שמו. הוא כבר מבוגר, אבל בצעירותו למד כאן. וזה שייך להסטוריה. נווו, הייתי חייב לרדת ולהביא מהרכב את הפרוספקט המסוקרן. חזרתי, וכמובן במשך מספר רגעים הקיפו כל המומחים את הפרוספקט תוך כדי ניתוח עיוני מעמיק, ואני הקטן מן הצד מתבונן כתרנגול המבונן במחזור בעת מנהג הכפרות. ועל הכל מנצחת המורה, מורת הלכות הציור. שמו של אותו צייר לא אומר לה כלום, מיכיון שכנראה היא צעירה רק כבת שלושים. טוב, תודה. היה מאד נעים. תודה שסיפקת לנו את ה... אומרים הם. אבל, יש לי משהו נוסף מאותו צייר, הוספתי. מה? מה יש לך עוד? ואז אני שולף מכיסי את ארנקי, משם אני מוציא את תעודת הזהות של אותו צייר, שכנראה טעיתי [במכוון]. הוא לא למד באותו בית ספר. הוא למד בישיבה... החבר'ה הנחמדים הבינו, שכשרונות יש בכל מקום. ואני בטוח שלכל ילד שני יש כישורי ציור. הילדים לא יודעים את הטמון בהם. הציור לדעתי אינו כשרון מסויים מאד. הציור הוא לדעת להביע את הפנים, את התוך. יש העושה זאת בכינורו, יש העושה זאת בחלילו, יש העושה זאת בקולמוסו, ויש העושה זאת במכחולו. חבר'ה. יש העושה זאת בכלי עבודה. כמעט ושכחתי שאפשר לעשות זאת במברג ופטיש. במחרצת ובמשור. הנה זו לא דוגמא. זה הגדול מכולם בזה, הלא הוא מיודענו בני הרשקוביץ. אבל מיכיון שהיריעה הפכה לארוכה מדיי, אעתיק בתגובה נפרדת את שכתבתי בעקבות סדרת בתי הכנסת העתיקים שלי. מעט על הבעה. על ביטוי. לכל חברינו, המשך שהייה נעימה לנו ולכם בחברת כולנו. כאן אין אורחים, כאן כולם חברים...
מעולם לא למדתי אמנות. מעולם לא למדתי המון דברים. כן למדתי תורה. כן למדתי חשבונאות [בביה"ס גינת, לפני הרבה שנים]. כן למדתי עוד כמה דברים. והנה מכל מה שלמדתי, הרי איני יודע כמעט כלום. ודוקא ממה שלא למדתי אני יודע, וגם עושה... הייתי נוהג לרכוש מוצרים ציור באיזור אי שם בארצנו. פעם אחת, העזתי לחדור למוצב ה... אחת הכיתות של בית ספר ידוע לאמנות שהיה אף הוא באיזור. מה רצית ?! נשאלתי. המממ. אני אוהב לראות איך שמציירים... השבתי. ומה לך עם ציור, נשאלתי ע"י אחת הנוכחות. אני גם אוהב לקשקש, השבתי. ואז היא לא היחידה שהביעה תמיהתה ואולי במעט צחוק: היכן למדת ציור? בישיבה ?! כך שאלו הם. כמובן שלא הגבתי לזאת. אבל הגבתי אחרת: יש לי למטה באוטו פרוספקט מציוריו של בוגר בית ספרכם משכבר הימים. מיהו? הסתקרנה המורה. שכחתי שמו. הוא כבר מבוגר, אבל בצעירותו למד כאן. וזה שייך להסטוריה. נווו, הייתי חייב לרדת ולהביא מהרכב את הפרוספקט המסוקרן. חזרתי, וכמובן במשך מספר רגעים הקיפו כל המומחים את הפרוספקט תוך כדי ניתוח עיוני מעמיק, ואני הקטן מן הצד מתבונן כתרנגול המבונן במחזור בעת מנהג הכפרות. ועל הכל מנצחת המורה, מורת הלכות הציור. שמו של אותו צייר לא אומר לה כלום, מיכיון שכנראה היא צעירה רק כבת שלושים. טוב, תודה. היה מאד נעים. תודה שסיפקת לנו את ה... אומרים הם. אבל, יש לי משהו נוסף מאותו צייר, הוספתי. מה? מה יש לך עוד? ואז אני שולף מכיסי את ארנקי, משם אני מוציא את תעודת הזהות של אותו צייר, שכנראה טעיתי [במכוון]. הוא לא למד באותו בית ספר. הוא למד בישיבה... החבר'ה הנחמדים הבינו, שכשרונות יש בכל מקום. ואני בטוח שלכל ילד שני יש כישורי ציור. הילדים לא יודעים את הטמון בהם. הציור לדעתי אינו כשרון מסויים מאד. הציור הוא לדעת להביע את הפנים, את התוך. יש העושה זאת בכינורו, יש העושה זאת בחלילו, יש העושה זאת בקולמוסו, ויש העושה זאת במכחולו. חבר'ה. יש העושה זאת בכלי עבודה. כמעט ושכחתי שאפשר לעשות זאת במברג ופטיש. במחרצת ובמשור. הנה זו לא דוגמא. זה הגדול מכולם בזה, הלא הוא מיודענו בני הרשקוביץ. אבל מיכיון שהיריעה הפכה לארוכה מדיי, אעתיק בתגובה נפרדת את שכתבתי בעקבות סדרת בתי הכנסת העתיקים שלי. מעט על הבעה. על ביטוי. לכל חברינו, המשך שהייה נעימה לנו ולכם בחברת כולנו. כאן אין אורחים, כאן כולם חברים...