אמנות יהודית

  • פותח הנושא א77
  • פורסם בתאריך

א77

New member
אמנות יהודית

מעולם לא למדתי אמנות. מעולם לא למדתי המון דברים. כן למדתי תורה. כן למדתי חשבונאות [בביה"ס גינת, לפני הרבה שנים]. כן למדתי עוד כמה דברים. והנה מכל מה שלמדתי, הרי איני יודע כמעט כלום. ודוקא ממה שלא למדתי אני יודע, וגם עושה... הייתי נוהג לרכוש מוצרים ציור באיזור אי שם בארצנו. פעם אחת, העזתי לחדור למוצב ה... אחת הכיתות של בית ספר ידוע לאמנות שהיה אף הוא באיזור. מה רצית ?! נשאלתי. המממ. אני אוהב לראות איך שמציירים... השבתי. ומה לך עם ציור, נשאלתי ע"י אחת הנוכחות. אני גם אוהב לקשקש, השבתי. ואז היא לא היחידה שהביעה תמיהתה ואולי במעט צחוק: היכן למדת ציור? בישיבה ?! כך שאלו הם. כמובן שלא הגבתי לזאת. אבל הגבתי אחרת: יש לי למטה באוטו פרוספקט מציוריו של בוגר בית ספרכם משכבר הימים. מיהו? הסתקרנה המורה. שכחתי שמו. הוא כבר מבוגר, אבל בצעירותו למד כאן. וזה שייך להסטוריה. נווו, הייתי חייב לרדת ולהביא מהרכב את הפרוספקט המסוקרן. חזרתי, וכמובן במשך מספר רגעים הקיפו כל המומחים את הפרוספקט תוך כדי ניתוח עיוני מעמיק, ואני הקטן מן הצד מתבונן כתרנגול המבונן במחזור בעת מנהג הכפרות. ועל הכל מנצחת המורה, מורת הלכות הציור. שמו של אותו צייר לא אומר לה כלום, מיכיון שכנראה היא צעירה רק כבת שלושים. טוב, תודה. היה מאד נעים. תודה שסיפקת לנו את ה... אומרים הם. אבל, יש לי משהו נוסף מאותו צייר, הוספתי. מה? מה יש לך עוד? ואז אני שולף מכיסי את ארנקי, משם אני מוציא את תעודת הזהות של אותו צייר, שכנראה טעיתי [במכוון]. הוא לא למד באותו בית ספר. הוא למד בישיבה... החבר'ה הנחמדים הבינו, שכשרונות יש בכל מקום. ואני בטוח שלכל ילד שני יש כישורי ציור. הילדים לא יודעים את הטמון בהם. הציור לדעתי אינו כשרון מסויים מאד. הציור הוא לדעת להביע את הפנים, את התוך. יש העושה זאת בכינורו, יש העושה זאת בחלילו, יש העושה זאת בקולמוסו, ויש העושה זאת במכחולו. חבר'ה. יש העושה זאת בכלי עבודה. כמעט ושכחתי שאפשר לעשות זאת במברג ופטיש. במחרצת ובמשור. הנה זו לא דוגמא. זה הגדול מכולם בזה, הלא הוא מיודענו בני הרשקוביץ. אבל מיכיון שהיריעה הפכה לארוכה מדיי, אעתיק בתגובה נפרדת את שכתבתי בעקבות סדרת בתי הכנסת העתיקים שלי. מעט על הבעה. על ביטוי. לכל חברינו, המשך שהייה נעימה לנו ולכם בחברת כולנו. כאן אין אורחים, כאן כולם חברים...
 

א77

New member
והנה בהעתקה

בית כנסת משמש מקום לתפילה והתקשרות בין האדם היהודי ובין קונו. בבית הכנסת, שופך היהודי את לבו בתפלתו. בבית הכנסת, הוא גם מברך להקב"ה על כל הטוב. בבית הכנסת העתיק התרכזו כל פעילויות הקהילה. ברית מילה, חופה, בר מצווה, אזכרה, עצרת התעוררות וכל כנס היה בבית הכנסת. בחדרים ואולמות הסמוכים. בית הכנסת שביאסי, היה אחד המקומות בהם ביקרתי לפני שנים רבות. התפילה במקום ריגשה אותי. ניצבתי בדיוק במקום שם ישב, התפלל ולמד הרב הקדוש רבי אברהם יהושע השל ה"אוהב ישראל" מאפטא. להיכן שסובבתי מבטי, ראיתי בדמיוני, יהודים חסידים ואנשי מעשה. דמיינתי לעצמי איזה יהודי ישב על כסא זה לפני מאתיים שנה. ואיך היה נראה בית הכנסת בשעת התרת נדרים לפני שלוש מאות שנה, ועוד כיד הדמיון השורה עלי. הביקור בבית העלמין שבעיר, תרם לרגשותיי לא מעט. קבר האחים הענקי הבנוי בצורת קרונות רכבת, שם נטמנו למעלה מרבבת קדושי יאסי שנהרגו ונחנקו בפוגרום הידוע בחודש תמוז שנת תש"א - 1941, העיד בפניי, שלולא אותו פוגרום, הייתי רואה כעת המונים של יהודים, צאצאיהם של אותם קדושים. בפעם החמישית שבקרתי במקום, ניצבתי דומם מול בית הכנסת, וחשתי כי אם לא אנקז רגשותיי, אזיי הם יגדשו את כל כולי. בהגיעי ארצה, רכשתי מכחול ובד, ותוך שבועיים, פירקתי את אותן רגשות ממני, אל אותה יריעת בד, וכך נולד לו ציור בית הכנסת הראשון מסדרת ציורי השמן של בתי הכנסת שציירתי. בהשלימי את מלאכת ציור בית הכנסת שביאס, דרבן אותי אחד מגדולי הצדיקים, להמשיך ולהמשיך, להנציח את שהיה. וכך ובעידודו יצא לאור עולם עוד בית כנסת ועוד. וכבר לימדונו שיש אבנים עם לב אדם. בהביטי אל בית כנסת זה או אחר, חש אני את אותן פעימות אבני בית הכנסת, ממש כפעימות לב חם. באחת התערוכות שהוצגו יצירותיי, הגיע אדם שהציג לקהל סרט במצלמת וידאו שצילם, שם קלט אותי בהכנותיי לציור. האיש צילם כי ראה אותי נמצא בין מספר סלעים ושברי קירות, מתפלל בלהט, ומנשק את אותן אבנים. באותה עת סברתי לתומי שרק אני וקודשא בריך הוא, ופרט לשנינו אף אחד לא רואה. אבל הוא קלט. והנה הוא מגיע לתערוכה ומוכיח לנוכחים איך אני מצייר. נדהמתי, אבל הוא גילה… וזה סוד עומקו ותכנו של הציור. אם אצייר את הכותל המערבי, אצייר כותל אחד בלבד. מה שמעבר, אינו מענייני, הרי מבית מקדשנו נותר, כותל אחד ויחיד, לפניו שופכים שיח, וממנו לא זזה שכינה, ושם שער השמים לתפילות עם ישראל שבכל קצווי תבל. ותו לא מידי. אבל כשניגש אני לצייר קיר בודד שמאחוריו יש בנין ועולם שלם, מלא בקדושה, כקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה. והרי המצב הפיזי אינו מאפשר לצייר ולהביע יותר מאשר את קירו החזיתי, אשר על כן עשיתי את כל שביכולתי להמחיש את תוכנו הפנימי. פרט לחתך החלונות שתחת לכיפה, שמוכיחה על קיום עומק ותוכן מעבר לקיר זה, הרי שבכל אבן ובכל נדבך. בכל סורג ובכל חלון, מושקעת הרבה משמעות המביעה עומק ותוכן המעיד, כי יש עוד מעבר ל... יש הרבה בצידו השני של הקיר. והבעת תוכן פנימי זו, לא תבוא לידי ביטוי ללא רגשות למקום קדוש זה. הבעת תוכן פנימי זו, לא תבוא לידי ביטוי ללא הזכרת אלקא דמאיר ענני שוב ושוב, עד שהיצירה יוצאת לאויר העולם. נהוג לשלב בבית כנסת תריסר חלונות כנגד י"ב שבטי י-ה. בבתי הכנסת – קלויז של בית רוז'ין, סדיגורה, טשורטקוב ובוהוש, קיים מכנה משותף שחשתי בו תוך כדי העבודה. חזית הבניין משולשת, שליש במרכז, ושני שלישים בשני הצדדים, כשכל שליש גם הוא משולש. וכבר ידוע מהרב הקדוש מסאוורן שאמר, שבתכנונו של רבי ישראל מרוזין את הקלויז, כיוון אותן כוונות שמשה רבינו כיוון בבניית המשכן. בית הכנסת 'תפארת ישראל' שבירושלים העתיקה, צוייר בשעתו ע"י בנו של רבי ניסן בק. ברם הציור הציג רק את חלקו העליון של הבניין בין גגות בניינים סמוכים. הרבה התאמצתי, חקרתי והזעתי, עד שניגשתי למלאכת קודש בציור זה. כשרואה אני את הקלויז הגדול והמהודר למול עיניי בדמיון, אבל בחוש ממש. את בית הכנסת בוורקא העשוי עץ, ציירתי כעדות להמון בתי כנסת הבנויים עץ, שעלו על המוקד ראשונים ובקלות. עדות לבית כנסת זה, יש מהרב הוברבאנד הי"ד. מפעילי הארכיון שבחברת עונג שבת שבגיטו ווארשה. לבתי כנסיות שבבבל תהיה לעתיד לבא תקומה ותחייה, כתחיית המתים. לפי שבמסכת מגילה (כט, עמ' א,) תניא רבי אלעזר הקפר אומר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י, שנאמר (ירמיהו מו) "כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא". והלא דברים ק"ו, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה על אחת כמה וכמה. ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו לחזותן קבועים ועומדים כאן בא"י, עם גאולתנו הנצחית. תודה לכולם א77
 
תודה על הכתבה היפה

תן רק "שם כותרת" שאוכל להכניס זאת לאוסף המאמרים שאתה היה הראשון בו בברכה בני
 
למעלה