אמנם אינני "חסידון"
אך זוהי בכל אופן שאלה שיש לתת עליה את הדעת. ברור, שישעיהו, בתור נביא, אמור להתנבא לדורו; זהו תפקידו - להעביר את דבר ה´ לעם. לכן אין הוא מדבר על אירועים בעתיד הרחוק, שייתכן שכלל לא יצטרכו לקרות. באשר לנבואות אחרית הימים סתם - עם זה כמובן אין בעיה. נבואות אלו היו יכולות להתממש כבר בימיו ("ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח" וכו´), אלא שהתנאים לא הבשילו, והעם והמלך לא היו מוכנים. בכל מקרה, נבואות אלה אכן רלוונטיות לעם המקשיב. אך באשר לכורש - מה יודע העם על כורש, שחי כ-150 שנה (אני טועה?) אחריו? ומה זה מעניין אותו? ובכן: עקרונית (ואמונית), אין לי בעיה עם כך שחלק מהנבואות בספר ישעיהו נכתבו בידי נביא אחר. כבר ראב"ע מצא לנכון לרמוז לאפשרות זו, ואין היא בעייתית במיוחד. אך סיבות שונות מקשות עלי לקבל תיזה זו (כגון אחדות סגנונית בספר ישעיהו, כפי שהוכיחה במישור רחל מרגליות בספרה "אחד היה ישעיהו", וכן העובדה שבמגילות קומראן, תרג´ השבעים ושאר כתי"י לא מצאנו רמז לחלוקה זו), ולכן אציע אפשרויות לפירושים אחרים: א. אפשרות מעניינת שהובאה ב"דעת מקרא" היא שנבואות אלו נמסרו ל"בני הנביאים", תלמידי ישעיהו, המכונים בספר "לימודים". נבואות אלה נמסרו בחבורתם הסודים (בדומה לחבורות סודיות אחרות, ככתות קומראן ושאר ירקות), ונאמרו לציבור רק כאשר השעה היתה יפה להן. ב. ייתכן לומר שהמילה "לכורש" הוכנסה לאחר מכן (להזכירנו, זו עדיין תקופת הנבואה) על ידי אנשי כנסת הגדולה, כדי להראות ולאשש לעם שעל כך דיברה הנבואה (דבר דומה נאמר על "יאשיהו שמו"). ג. יש היסטוריונים שטענו כי בזמן ישעיהו היה מלך בשם "כורש", והוא כורש הראשון. ישנם ודאי פירושים נוספים שנאמרו עם השנים, אך את אלו אני מכיר, והם מתקבלים על הדעת והלב. לעניין דוד ונהרות בבל: גם אם נניח שדוד אמר מזמור זה (זה לא כתוב בשום מקום במזמור), שמעתי מי שאומר שזהו מין "שיר מזמור הפוך על הפוך", ושמעתי פירושים נוספים. בכל אופן, קשה לי עד מאוד לומר שדוד אמר מזמור זה כקינה על הגלות, כאשר הגזרה כלל לא נכתבה. יש פה קושי עמוק של גזירה ובחירה. נראה הרבה יותר לומר, שלא את כל ספר תהילים כתב דוד (כבר חז"ל אומרים שהוא נכתב על ידי "עשרה זקנים"), ואף לא שהוא חתם אותו סופית, אלא נוספו עם השנים מזמורים לספר, עד שהוא נחתם בתקופת אנשי כנסת הגדולה (זהו המזמור המתוארך בוודאות המאוחר ביותר). וכן אומרים הגר"א (בפירושו למשלי, על "גם אלה לחכמים"), המלבי"ם, ועוד.