הרהורים משלי על העקידה
כל רופא זוטר שיבחן את אומר המשפט: "קח לך את בנך, את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו לי לעולה"....יצדק אם יחשוב שמדובר באיזה חולה נפש או סתם פסיכופט. בגילו המופלג, אברהם מקבל מתנה בצורת בן. ואחרי מספר שנים אומר לו אלוהים שיודע לעשות טובות , אבל גם יודע להיות חתיכת בן אלף, עם התרגילים שלו, בקולו הנשמע היטב באוזניו של אברהם........ "צ'מע, נדמה לי שאתה כבר לא אוהב אותי... אולי תוכיח לי מה אתה מוכן להקריב עבורי? נו.... אלוהים נתן, אז אלוהים יכול גם לקחת...... אני זקוק לילד כעת, זה מה שיעשה לי טוב בחיים...... לא צריך לעשות הרבה..... רק לשחוט אותו, לצלות אותו, מזמן לא אכלתי איזה סטייק צעיר ." והאידיוט הזקן, לוקח את הילד, צועד איתו בארץ כנען החמה והלחה, מרחק הליכה של שלושה ימים כל כיוון....לעבר הר המוריה. מקלל לכל עבר, מתחנן בפני בוראו, צורח משהו על צדק. אבל - כופת את בנו יחידו (נו טוב, הוא לא יַלָד אותו , אחרת, אולי התנ"ך היה נראה אחרת) משכיב אותו על מצע של זרדים, מדליק אותם מכל הקצוות, ומוציא את המאכלת כדי לשחוט אותו קצת לפני שישרף. יענו, המתת חסד. הילד מוחה - אבל כבוד האב לא נרמס בתקופת התנ"ך. ובהשלמה הוא שוכב ומחכה לסופו. אבל אברהם, שכל חייו שמע קולות.... ופעל על פי הקולות ששמע, אולי בלע איזה פטריה , פתאום חזר אל עשתונותיו ..... וקול אלוהי הודיע לו חד משמעית "וואלה קשישיניו, עמדת בניסיון.....כעת אני יודע שאתה מוכן לעשות עבורי כל מה שאבקש.... בחור טוב, אני הולך לרשום אותך בתנ"ך כאבי האומה, היה שווה .....הא? הסיום סימלי מאד..... איזה איל מטומטם עבר שם בדרך והסתבך בקרניו באיזה שיח יבש. ואצבע אלוהים נראתה במלא גודלה..... וואחַד אצבע. אלוהי הצדק והרחמים ויתר על הילד... והסכים לקבל במקומו את האיל. "אני מוכן מדי פעם לאכול צלעות כבש במקום בשר אדם - צריך לשנות את התפריט" מחיאות כפיים לסצנה המסיימת ובעיקר לחסדי השם יתברך. ואני חוטפת את החלסטרה כשאני רואה סרטים כאלה או טקסטים כאלה....בתורתנו הקדושה.... ומנסה להבין אם אלו אגדות, סיפורי התקופה, אמות המוסר הארכאיות או סתם להזהיר אותנו שאם לא נמלא מצוות וננהג על פי הכתוב בספרי הקודש גם גורלנו יהא זהה לגורלו של , אברהם יצחק ויקוֹב. אבל עלינו לא יכתבו בתנ"ך הבא.... כי תנ"ך יש רק אחד. ואם מישהו חשב שבסיפורים האלה..... יעלה את קרנו את של אלוהים ויהפוך אותו לנעלה יותר מתושבי העממים, שהיו מפוזרים במזרח התיכון, הוא טעה בגדול... ובענק. הסיפורים שהגיעו אלינו מעירק , סוריה, או כל מדינה ערבית אחרת..... על התעללות של מנהיגים בורים, כבוד המשפחה, ועוד סוגי כבוד, אינם שונים מסיפורי התנ"ך אבל בלי שה, גדי, כבשה, תיש, או עיזה.... אל תשלח ידך אל הנער אל תשלח ידך אל הנער בַּל תיפול ציפורן מזִרתו קחנו עימך למעבֶּה היער הביטו ברקיע במלֹא תפארתו אל תושיט המאכֶלֶת אל צווארו סלֶק כל מחשבַת זדון אל תהא האיש אשר קוטל בכורו כי אין שם עבֶד ואין אדון רק שמיים הם וכוכבים והפקודות נובעות מתוך ליבך אין צורך בקֹרבן ולא דמים הסֶר הדאגה מקירבֶּך בִּנך הוא , בִּנך, ויחידך כעת חיה, תהא בַּא בימים יצחק הוא, והוא יצחק איתך עטר את תלתליו בזֶר זרדים ממך הוא, ובא מנשמתך עת אהבת את אימו במשכבה חבקהו , באהבה גדולה לעַד לא יהא שה לעולה.
