אמשח לשמוע איך אתם מתמודדות עם הבכי
- פותח הנושא לילך שי
- פורסם בתאריך
היי - חדשה כאן
הוא כבר לא תינוק פיצפון, כבר בן שנה ושלושה, אבל אני מאסכולת הרכיכות, שלא מסוגלות לשמוע תינוק בוכה - כל הגוף מתכווץ לי. אנחנו דוגלים בלינה משפחתית, ולכן אין מצב של תינוק שבוכה לבד במיטה. הבכי בעיני היא הדרך שלו לתקשר איתי, כל עוד הוא לא בשלב המילולי, ולכן אני מאמינה בלהיענות לכל קריאה שלו. מאחר שאני עוד מיניקה, הפיתרון אצלי היה, הווה ויהיה הנקה, כמובן אחרי בירור ואלימינציה של גורמים מפריעים אחרים (טיטול רטוב, חום, קור וכו') ולקיחה על הידיים עד שהוא נרגע.
הוא כבר לא תינוק פיצפון, כבר בן שנה ושלושה, אבל אני מאסכולת הרכיכות, שלא מסוגלות לשמוע תינוק בוכה - כל הגוף מתכווץ לי. אנחנו דוגלים בלינה משפחתית, ולכן אין מצב של תינוק שבוכה לבד במיטה. הבכי בעיני היא הדרך שלו לתקשר איתי, כל עוד הוא לא בשלב המילולי, ולכן אני מאמינה בלהיענות לכל קריאה שלו. מאחר שאני עוד מיניקה, הפיתרון אצלי היה, הווה ויהיה הנקה, כמובן אחרי בירור ואלימינציה של גורמים מפריעים אחרים (טיטול רטוב, חום, קור וכו') ולקיחה על הידיים עד שהוא נרגע.
אני מניחה שזה האופי שלו,
אבל כמעט אין מצבים שבהם יש לנו "התנגשות רצונות". אני מודה שאני מאוד ותרנית איתו - הוא נולד פג, והיחס שלי אליו רך במיוחד. איתמר תינוק נוח יחסית, ואם נניח אנחנו בחוץ והוא רוצה לינוק במצב שלא נוח לי להניק בפומבי, מאוד קל להסיח את דעתו עם צעצוע או ביסקוויט, והוא לא מתעקש במיוחד.
אבל כמעט אין מצבים שבהם יש לנו "התנגשות רצונות". אני מודה שאני מאוד ותרנית איתו - הוא נולד פג, והיחס שלי אליו רך במיוחד. איתמר תינוק נוח יחסית, ואם נניח אנחנו בחוץ והוא רוצה לינוק במצב שלא נוח לי להניק בפומבי, מאוד קל להסיח את דעתו עם צעצוע או ביסקוויט, והוא לא מתעקש במיוחד.
גונן של אביב2
New member
מצטער שאני קופץ, אבל...
המונח "גבולות" עושה לי את זה כל פעם... מה זה "גבולות" ולמה כל כך דחוף לשים אותם? למה ולמי זה טוב? ואני לא מדבר על לרוץ לכביש או לדחוף מסמרים לחשמל... כמו שענתש אמרה במילותיה של ronnyyuval מהפורום הסמוך - צריך לבחור את המלחמות שלנו בחכמה. ההצהרה ש"צריך לשים גבולות" משמשת הרבה פעמים למלחמות שממש גורמות עוול לילד כמו לא לקחת אותו על הידיים שילמד לא להיות מפונק או אם הוא מקשקש על הקיר/ספה בטוש - מכה אחת על היד כבר תלמד אותו שזה אסור. אם לא אחת אז שתיים חזקות! אני בכוונה מקצין כי לדעתי שימוש במינוח כל כך מעורפל ואפור באופן כל כך מחייב עלולה להיות מסוכנת כי ההבחנה בין גבול "לגיטמי" וסביר לבין לא סביר היא לא פשוטה ולא אחידה. לדעתי יש כל כך הרבה דברים שאנחנו אוסרים עליהם בגלל בטיחותם או בריאותם שבכל השאר צריך לחשוב 100 פעם למה ועל טובתו של מי אנחנו חושבים כשאנחנו מציבים "גבול". יותר מזה צריך לחשוב איך עושים את זה ואיך מעבירים את המסר בצורה הכי בונה שיש לילד. אצלנו אין כמעט "גבולות" אפילו שאביב "גדולה" בת שנתיים ושלושה. אני לא רואה כל חסרון בזה אלא רק יתרונות. היא ילדה בוטחת, חברותית, עצמאית ומקסימה וב 99% מהמקרים בהם כבר צריך לשים "גבול" היא מאוד מקבלת ומאוד מפנימה כי היא יודעת שזה רק מתי שחייבים. לגבי בכי... כשאביב היתה קטנה זה בד"כ היה ציצים קודם כל ותוך כדי לוודא אם משהו מציק לה. ככל שהיא גדלה זה משתנה, פעם שירים, פעם הסחות דעת, והלהיט של הקייץ - ארטיקים. ותמיד תמיד תמיד "חיבוק, נשיקה, פו (רוח) וליטוף"... זה תמיד עובד. הכי קשה זה כשהיא חולה - פשוט כואב הלב והיא בד"כ צמודה לציצים עד שזה עובר. חוץ מזה, הבכי הכמעט יחיד של אביב (מלבד כאב) הוא לפעמים בפרידות ואז הכי טוב זה הסחות דעת... סה"כ - רוב הזמן הוא של צחוק וחיוכים.
המונח "גבולות" עושה לי את זה כל פעם... מה זה "גבולות" ולמה כל כך דחוף לשים אותם? למה ולמי זה טוב? ואני לא מדבר על לרוץ לכביש או לדחוף מסמרים לחשמל... כמו שענתש אמרה במילותיה של ronnyyuval מהפורום הסמוך - צריך לבחור את המלחמות שלנו בחכמה. ההצהרה ש"צריך לשים גבולות" משמשת הרבה פעמים למלחמות שממש גורמות עוול לילד כמו לא לקחת אותו על הידיים שילמד לא להיות מפונק או אם הוא מקשקש על הקיר/ספה בטוש - מכה אחת על היד כבר תלמד אותו שזה אסור. אם לא אחת אז שתיים חזקות! אני בכוונה מקצין כי לדעתי שימוש במינוח כל כך מעורפל ואפור באופן כל כך מחייב עלולה להיות מסוכנת כי ההבחנה בין גבול "לגיטמי" וסביר לבין לא סביר היא לא פשוטה ולא אחידה. לדעתי יש כל כך הרבה דברים שאנחנו אוסרים עליהם בגלל בטיחותם או בריאותם שבכל השאר צריך לחשוב 100 פעם למה ועל טובתו של מי אנחנו חושבים כשאנחנו מציבים "גבול". יותר מזה צריך לחשוב איך עושים את זה ואיך מעבירים את המסר בצורה הכי בונה שיש לילד. אצלנו אין כמעט "גבולות" אפילו שאביב "גדולה" בת שנתיים ושלושה. אני לא רואה כל חסרון בזה אלא רק יתרונות. היא ילדה בוטחת, חברותית, עצמאית ומקסימה וב 99% מהמקרים בהם כבר צריך לשים "גבול" היא מאוד מקבלת ומאוד מפנימה כי היא יודעת שזה רק מתי שחייבים. לגבי בכי... כשאביב היתה קטנה זה בד"כ היה ציצים קודם כל ותוך כדי לוודא אם משהו מציק לה. ככל שהיא גדלה זה משתנה, פעם שירים, פעם הסחות דעת, והלהיט של הקייץ - ארטיקים. ותמיד תמיד תמיד "חיבוק, נשיקה, פו (רוח) וליטוף"... זה תמיד עובד. הכי קשה זה כשהיא חולה - פשוט כואב הלב והיא בד"כ צמודה לציצים עד שזה עובר. חוץ מזה, הבכי הכמעט יחיד של אביב (מלבד כאב) הוא לפעמים בפרידות ואז הכי טוב זה הסחות דעת... סה"כ - רוב הזמן הוא של צחוק וחיוכים.
אל תצטער, גונן! מה שכתבת חשוב מאד!
גם אני מאד לא אוהבת את המילה "גבולות". אולי זה עניין סמנטי, אבל גבולות שייכים בעיני לתחום המדינות והמלחמות, ולא לתחום היחסים ביני לבין היקרים לי מכל. אבל אני חושבת, שהדבר המסוכן ביותר הוא לומר להורים ש"בגיל הזה כבר צריך לשים להם גבולות". ה"צריך" הזה הוא מסוכן, משום שהוא מקהה את החושים הטבעיים של ההורים ומקשה עליהם לחשוב באופן עצמאי, ולהקשיב ללב שלהם. ענת כתבה כמה חשוב לבחור את המלחמות שלך בחכמה, וכשחושבים על המשפט הזה מבינים, שגבול זה דבר שאנחנו בחרנו להציב במקום כלשהו, וכדאי תמיד לשאול את עצמנו למה בחרנו לשיום אותו שם, מה בעצם אנחנו מנסים להשיג, למה חשוב לנו להתעקש על הנקודה הזו. כשמנתחים את זה מגלים הרבה פעמים שבעצם אין לנו סיבה אמיתית "לריב" עם הילדים, ואולי זה באמת מסוג המלחמות שעדיף לא להלחם אותן...
גם אני מאד לא אוהבת את המילה "גבולות". אולי זה עניין סמנטי, אבל גבולות שייכים בעיני לתחום המדינות והמלחמות, ולא לתחום היחסים ביני לבין היקרים לי מכל. אבל אני חושבת, שהדבר המסוכן ביותר הוא לומר להורים ש"בגיל הזה כבר צריך לשים להם גבולות". ה"צריך" הזה הוא מסוכן, משום שהוא מקהה את החושים הטבעיים של ההורים ומקשה עליהם לחשוב באופן עצמאי, ולהקשיב ללב שלהם. ענת כתבה כמה חשוב לבחור את המלחמות שלך בחכמה, וכשחושבים על המשפט הזה מבינים, שגבול זה דבר שאנחנו בחרנו להציב במקום כלשהו, וכדאי תמיד לשאול את עצמנו למה בחרנו לשיום אותו שם, מה בעצם אנחנו מנסים להשיג, למה חשוב לנו להתעקש על הנקודה הזו. כשמנתחים את זה מגלים הרבה פעמים שבעצם אין לנו סיבה אמיתית "לריב" עם הילדים, ואולי זה באמת מסוג המלחמות שעדיף לא להלחם אותן...
גבולות הם חשובים- במידה הנכונה
יש תאוריות רבות לגבי השמת גבולות וכל הורה בוחר את הדרך שלו אבל צריך לדעת לשים אותם מתי כשצריך, הוכח בלא מעט מחקרים שילדים שלא שמים להם גבולות "מאבדים את הכיוון" ויש להם בעיות אישיות וחברתיות קשות כמובן כל דבר בפרופורציה הנכונה......... וכל הורה בסופו של דבר מחנך את ילדו עפ"י השקפת עולמו. וודאי שחשוב לדעת בהצבת גבולות איך לעשות זאת בצורה חכמה ונכונה למה אנחנו שמים את הגבול, מאיפה אנחנו באים ואם זה הכרחי באמת לאותה סיטואציה- כל דבר לגופו
יש תאוריות רבות לגבי השמת גבולות וכל הורה בוחר את הדרך שלו אבל צריך לדעת לשים אותם מתי כשצריך, הוכח בלא מעט מחקרים שילדים שלא שמים להם גבולות "מאבדים את הכיוון" ויש להם בעיות אישיות וחברתיות קשות כמובן כל דבר בפרופורציה הנכונה......... וכל הורה בסופו של דבר מחנך את ילדו עפ"י השקפת עולמו. וודאי שחשוב לדעת בהצבת גבולות איך לעשות זאת בצורה חכמה ונכונה למה אנחנו שמים את הגבול, מאיפה אנחנו באים ואם זה הכרחי באמת לאותה סיטואציה- כל דבר לגופו
תלוי...
כשהיא היתה ממש קטנה הייתי מנסה קודם כל הנקה כי זה הכי זמין לי והכי קל לנסות. אם זה לא היה הולך אז חיבוק, טיול, ניענוע, הרבה דיבורים... מודה ומתוודה שזה היה מליץ אותי בתור אמא צעירה כי הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר, שאני לא מבינה מה היא מבקשת. עם הזמן למדתי להבן אותה מצויין בלי צורך בבכי ואז בכי אמיתי היה מתרחש רק מעודף עייפות, ואז הייתי מנענעת או השמה במנשא או מחבקת במיטה עד שנרדמים ביחד. בכי נוסף היה של כאב, למשל כשהיא היתה חולה. זה הבכי שהכי שובר את הלב כי אין מה לעשות חוץת מלחבק ולהצטער יחד איתה... עכשיו כשהיא כבר "גדולה" (שנה ושלוש וקצת) יש גם בכי של עלבון או בכי של כעס כשאני לא מרשה משהו שהיא נורא רוצה (למשל לדפוק עם פטיש על הזכוכית של השולחן בסלון). זה היה לי מאד קשה לקבל את זה בהתחלה אבל לאט אני לומדת לבחור את המלחמות שלי בחכמה ואת אלו שחשובות לי - להתמיד בהן. ואז צריך ללמוד לשמוע קצת בכי כי אין ברירה. למרות שאני מדברת ומסבירה ומחבקת - הבכי עדיין שם עד שהיא נרגעת.
כשהיא היתה ממש קטנה הייתי מנסה קודם כל הנקה כי זה הכי זמין לי והכי קל לנסות. אם זה לא היה הולך אז חיבוק, טיול, ניענוע, הרבה דיבורים... מודה ומתוודה שזה היה מליץ אותי בתור אמא צעירה כי הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר, שאני לא מבינה מה היא מבקשת. עם הזמן למדתי להבן אותה מצויין בלי צורך בבכי ואז בכי אמיתי היה מתרחש רק מעודף עייפות, ואז הייתי מנענעת או השמה במנשא או מחבקת במיטה עד שנרדמים ביחד. בכי נוסף היה של כאב, למשל כשהיא היתה חולה. זה הבכי שהכי שובר את הלב כי אין מה לעשות חוץת מלחבק ולהצטער יחד איתה... עכשיו כשהיא כבר "גדולה" (שנה ושלוש וקצת) יש גם בכי של עלבון או בכי של כעס כשאני לא מרשה משהו שהיא נורא רוצה (למשל לדפוק עם פטיש על הזכוכית של השולחן בסלון). זה היה לי מאד קשה לקבל את זה בהתחלה אבל לאט אני לומדת לבחור את המלחמות שלי בחכמה ואת אלו שחשובות לי - להתמיד בהן. ואז צריך ללמוד לשמוע קצת בכי כי אין ברירה. למרות שאני מדברת ומסבירה ומחבקת - הבכי עדיין שם עד שהיא נרגעת.
בהתחלה
כל פעם שהיא בכתה ולא הצלחתי להרגיע אותה מייד נורא נלחצתי. הרגשתי כאילו אני האמא הכי גרועה בעולם. איך זה שאני לא יודעת בדיוק מה תינוקת שלי רוצה. עם הזמן למדנו להכיר האחת את השניה. והכי חשוב התחלתי להקשיב לאינסטינקטים שלי ולא למה שאמרו לי, אמא, אחות, חברות וסתם מתערבים למיניהם. האינסטינקטים שלי אמרו לי להחזיק אותה עליי כמה שיותר ולהניק על פי דרישה ושזה ירגיע אותה יותר מ"לחנך" אותה בגיל כל כך רך וחסר אונים. היום (שנה וחודש) אני כבר יודעת להבדיל טוב מאוד איזה בכי היא בוכה: תסכול, עלבון, כאב, וכו' אז זה יחסית קל.
כל פעם שהיא בכתה ולא הצלחתי להרגיע אותה מייד נורא נלחצתי. הרגשתי כאילו אני האמא הכי גרועה בעולם. איך זה שאני לא יודעת בדיוק מה תינוקת שלי רוצה. עם הזמן למדנו להכיר האחת את השניה. והכי חשוב התחלתי להקשיב לאינסטינקטים שלי ולא למה שאמרו לי, אמא, אחות, חברות וסתם מתערבים למיניהם. האינסטינקטים שלי אמרו לי להחזיק אותה עליי כמה שיותר ולהניק על פי דרישה ושזה ירגיע אותה יותר מ"לחנך" אותה בגיל כל כך רך וחסר אונים. היום (שנה וחודש) אני כבר יודעת להבדיל טוב מאוד איזה בכי היא בוכה: תסכול, עלבון, כאב, וכו' אז זה יחסית קל.
מור של נעם
New member
נעם בת שנה ושלוש..
האמת, היא כמעט ולא בוכה, הרבה יותר קל לנו לתקשר היום וקל לזהות את הבכי, אם יש בכי אני מציעה לה לינוק בד"כ זה עוזר מיד. כשהיתה קטנה יותר בד"כ הייתי מניקה מיד, הכי זמין ומרגיע מיד. אף פעם לא נתתי לה לבכות יותר מכמה שניות, עשה לי מאוד רע, וסה"כ היא בוכה כדי להגיד לי שלא נוח, רעבה, עייפה חם לה וכו'...
האמת, היא כמעט ולא בוכה, הרבה יותר קל לנו לתקשר היום וקל לזהות את הבכי, אם יש בכי אני מציעה לה לינוק בד"כ זה עוזר מיד. כשהיתה קטנה יותר בד"כ הייתי מניקה מיד, הכי זמין ומרגיע מיד. אף פעם לא נתתי לה לבכות יותר מכמה שניות, עשה לי מאוד רע, וסה"כ היא בוכה כדי להגיד לי שלא נוח, רעבה, עייפה חם לה וכו'...
בכי
כשהתינוק קטן בכיו מאד מבלבל לאם החדשה שישר עלולה לחוש כי עשתה משהו לא בסדר, או כי אינה אם "מספיק טובה". כשהיה ממש קטן, הייתי בודקת אם קר\חם לו,אם היה רעש או אור חזקים, אם החיתול רטוב - מנסה לשלול גורמים חיצוניים לבכי ואז מחבקת. אם זה לא היה עוזר אז הנקה - פותר רעב,צמא, רצון לקירבה ועוזר להירדם.
כשהתינוק קטן בכיו מאד מבלבל לאם החדשה שישר עלולה לחוש כי עשתה משהו לא בסדר, או כי אינה אם "מספיק טובה". כשהיה ממש קטן, הייתי בודקת אם קר\חם לו,אם היה רעש או אור חזקים, אם החיתול רטוב - מנסה לשלול גורמים חיצוניים לבכי ואז מחבקת. אם זה לא היה עוזר אז הנקה - פותר רעב,צמא, רצון לקירבה ועוזר להירדם.
אני דבר ראשון רוצה להרגיע...
מוכנה לעשות הכל כדי שהיא לא תבכה, כי ברור לי שיש סיבה לבכי (הבת שלי היום רק בת 11 ימים). אז אני מדברת אליה בטון מרגיע ומתחילה לבדוק - אם היא רוצה ידיים/ציצי/חיתול נקי וכו'. כשהיא בוכה בזמן החלפת חיתול/בגדים אני פשוט משתדלת להרגיע ולסיים כמה שיותר מהר כדי שיהיה לה נעים.
מוכנה לעשות הכל כדי שהיא לא תבכה, כי ברור לי שיש סיבה לבכי (הבת שלי היום רק בת 11 ימים). אז אני מדברת אליה בטון מרגיע ומתחילה לבדוק - אם היא רוצה ידיים/ציצי/חיתול נקי וכו'. כשהיא בוכה בזמן החלפת חיתול/בגדים אני פשוט משתדלת להרגיע ולסיים כמה שיותר מהר כדי שיהיה לה נעים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.