אמש בשטריקר: קונצרט מצטיינים מהאקדמיה בי-ם
כאמור, אמש התקיים קונצרט הרכבים קאמריים מצטיינים מן האקדמיה למוסיקה בי-ם. פתחו את הקונצרט 'אנסמבל טרינידד' עם קונצ'רטו קאמרי מאת טלמאן. בתכל'ס זו הייתה טריו סונטה בארוקית ויפה, עם כמה רגעים ענוגים במיוחד. ההרכב, שכלל את אלכסנדרה פולין בויולה דה גמבה, שיר שמש בחלילית ואלון שריאל במדולינה, דשדש בין 'יפה' ל'מפוספס'. נגינת המנדולינה ראויה לשבחים רבים, והייתה חדה ומדויקת. הצליל של החלילתן, לעומת הויול, שנוגן בצורה מספקת למדי, לא היה מאוזן מספיק; ברחו לו די הרבה צלילים ובכלל, הצליל שלו לא היה עגול מספיק לדעתי. נוכח העובדה שגם המוסיקה הזו היא לא בדיוק נכס צאן ברזל (ודרוש ביצוע טוב במיוחד כדי שהיא תהיה מלבבת), זה היה החלק החלש של הערב מבחינתי. לאחר מכן נוגנה החמישיה המופתית לכלי נשיפה ופסנתר מאת מוצרט, קכל 452. צפיתי ביצירה זו בעבר בביצוע של יוני פרחי בפסנתר יחד עם נגני כלי נשיפה שאינני זוכר את שמותיהם. זה היה ביצוע מעולה ומרגש. גם הביצוע בליל אמש הוכיח שלנגנים הצעירים יש מה לתת. הנשפנים (נתי עמרני באבוב, עידו אזרד בקלרינט, רולאנדו קסאדה בבסון, ומיכאל אלטשולר בקרן) האפילו על הפסנתרנית (שיר זמל), בעיקר בהבנה שלהם את מוצרט ואת התווים שהם ניגנו, בקלילות היחסית שאפיינה את נגינתם ובאינטרקציה הנהדרת בינהם. כאמור, כולם היו טובים, אם כי בלטו במיוחד מיכאל אלטשולר בקרן, ששמר על אינטונציה נהדרת לאורך כל היצירה, ורולנדו קסאדה שהפיק צליל נפלא מהבסון שלו, ורגעים ארוכים הקשבתי כמעט ורק לו. עוד בגזרת מוצרט, נוגנה הרבעיה ברה מינור, קכל 421. לטעמי היה זה ביצוע קצת עייף ולא מפוקס. בניגוד לביצוע הקודם, לא מצאתי אופי משותף בנגינת החברים (יוני גרטנר - כינור, דותן נטל - כינור, טל אייזנברג - ויולה, דניאלה שמר - צ'לו). אולם כמו במקרה הקודם, הטוהר והשלמות של המוסיקה חיפו גם על המקומות הבעייתים. הקונצרט הסתיים בביצוע משותף למורים ולתלמידים ליצירה התובענית Verklarte Nacht מאת שנברג. ניגנו: רועי שילוח - כינור, קובי מלכין - כינור, הד ירון מאירסון - ויולה, צבי כרמלי - ויולה, צבי פלסר - צ'לו, ולירון יריב - צ'לו. קיבלנו ביצוע מצויין ומוקפד, ואף מרגש לפרקים. זו יצירה שאני מכיר ככה-ככה מביצוע שיש לי בבית, ואין מה לומר, לראות את זה מבוצע בלייב זו פשוט חוויה אחרת - זה טוטאלי לחלוטין. בביצוע זה בלטו, לטעמי, הד ירון מאירסון בויולה וצבי פלסר בצ'לו. בסה"כ קונצרט מסקרן למדי, שלצערי ההענות אליו היתה דלה למכפיר (נכחו כ-25 איש). כפי שזעקה אחת הגברות בקהל, "מי שלא בא הפסיד", כי אין הרבה קונצרטים עם כזה רפרטואר מפואר, ועבור מי שאוהב מוסיקה קאמרית זו ממש חגיגה. ובחינם. אז כן, אלו סטונדטים, וגם שומעים את זה בנגינה, אבל בתור חוויה שנמדדת באופן יחסי, אני חושב שהתרשמתי למדי.
כאמור, אמש התקיים קונצרט הרכבים קאמריים מצטיינים מן האקדמיה למוסיקה בי-ם. פתחו את הקונצרט 'אנסמבל טרינידד' עם קונצ'רטו קאמרי מאת טלמאן. בתכל'ס זו הייתה טריו סונטה בארוקית ויפה, עם כמה רגעים ענוגים במיוחד. ההרכב, שכלל את אלכסנדרה פולין בויולה דה גמבה, שיר שמש בחלילית ואלון שריאל במדולינה, דשדש בין 'יפה' ל'מפוספס'. נגינת המנדולינה ראויה לשבחים רבים, והייתה חדה ומדויקת. הצליל של החלילתן, לעומת הויול, שנוגן בצורה מספקת למדי, לא היה מאוזן מספיק; ברחו לו די הרבה צלילים ובכלל, הצליל שלו לא היה עגול מספיק לדעתי. נוכח העובדה שגם המוסיקה הזו היא לא בדיוק נכס צאן ברזל (ודרוש ביצוע טוב במיוחד כדי שהיא תהיה מלבבת), זה היה החלק החלש של הערב מבחינתי. לאחר מכן נוגנה החמישיה המופתית לכלי נשיפה ופסנתר מאת מוצרט, קכל 452. צפיתי ביצירה זו בעבר בביצוע של יוני פרחי בפסנתר יחד עם נגני כלי נשיפה שאינני זוכר את שמותיהם. זה היה ביצוע מעולה ומרגש. גם הביצוע בליל אמש הוכיח שלנגנים הצעירים יש מה לתת. הנשפנים (נתי עמרני באבוב, עידו אזרד בקלרינט, רולאנדו קסאדה בבסון, ומיכאל אלטשולר בקרן) האפילו על הפסנתרנית (שיר זמל), בעיקר בהבנה שלהם את מוצרט ואת התווים שהם ניגנו, בקלילות היחסית שאפיינה את נגינתם ובאינטרקציה הנהדרת בינהם. כאמור, כולם היו טובים, אם כי בלטו במיוחד מיכאל אלטשולר בקרן, ששמר על אינטונציה נהדרת לאורך כל היצירה, ורולנדו קסאדה שהפיק צליל נפלא מהבסון שלו, ורגעים ארוכים הקשבתי כמעט ורק לו. עוד בגזרת מוצרט, נוגנה הרבעיה ברה מינור, קכל 421. לטעמי היה זה ביצוע קצת עייף ולא מפוקס. בניגוד לביצוע הקודם, לא מצאתי אופי משותף בנגינת החברים (יוני גרטנר - כינור, דותן נטל - כינור, טל אייזנברג - ויולה, דניאלה שמר - צ'לו). אולם כמו במקרה הקודם, הטוהר והשלמות של המוסיקה חיפו גם על המקומות הבעייתים. הקונצרט הסתיים בביצוע משותף למורים ולתלמידים ליצירה התובענית Verklarte Nacht מאת שנברג. ניגנו: רועי שילוח - כינור, קובי מלכין - כינור, הד ירון מאירסון - ויולה, צבי כרמלי - ויולה, צבי פלסר - צ'לו, ולירון יריב - צ'לו. קיבלנו ביצוע מצויין ומוקפד, ואף מרגש לפרקים. זו יצירה שאני מכיר ככה-ככה מביצוע שיש לי בבית, ואין מה לומר, לראות את זה מבוצע בלייב זו פשוט חוויה אחרת - זה טוטאלי לחלוטין. בביצוע זה בלטו, לטעמי, הד ירון מאירסון בויולה וצבי פלסר בצ'לו. בסה"כ קונצרט מסקרן למדי, שלצערי ההענות אליו היתה דלה למכפיר (נכחו כ-25 איש). כפי שזעקה אחת הגברות בקהל, "מי שלא בא הפסיד", כי אין הרבה קונצרטים עם כזה רפרטואר מפואר, ועבור מי שאוהב מוסיקה קאמרית זו ממש חגיגה. ובחינם. אז כן, אלו סטונדטים, וגם שומעים את זה בנגינה, אבל בתור חוויה שנמדדת באופן יחסי, אני חושב שהתרשמתי למדי.