אמש בתוכנית "מתחילות מחדש"
הפגישו את ג'וסי הבחורה ההרה עם שתי בחורות שמסרו לאימוץ. שתיהן בחורות אמריקאיות שבחרו באימוץ פתוח והן עצמן בחרו את ההורים המאמצים. לשתיהן יש ילדים נוספים וכשהרו הבינו שלא תהיינה מסוגלות לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיהם אם יכנס עוד ילד למשפחה ולכן בחרו לוותר על העובר ולמסור לאימוץ. אחת מהן לאחר כמה שנים כשהרתה שוב, מוסרת גם את התינוק החדש למשפחה שאימצה תשע שנים קודם את הבת שילדה, אותם היא מכנה "המלאכים שלי". שתיהן מקיימות קשר מכתבים (בערך שלוש פעמים בשנה) עם הילדות שמסרו לאימוץ ומשפחתן ומקבלות מהן עידכונים ותמונות ואחת מהן אפילו נפגשת עם הילדה פעם עד פעמיים בשנה. שתיהן דיברו על כך שעשו את ההחלטה הטובה ביותר בחייהן עבור הילדים שמסרו ושהן שלמות עם ההחלטה, גם אם היא מכאיבה והן דיברו על ההורים המאמצים כהורים הבלעדיים ואת עצמן כינו יולדת. בעקבות המפגש עמן, גוסי הבחורה שצריכה להחליט האם לוותר על התינוק אותו אמורה ללדת בעוד עשרה ימים, מגיעה לתובנה כי היא נטתה לבחור בכיוון של אימוץ סגור כדי להעניש את עצמה ולגרום לכך שתסבול כל חייה, כשבתפיסתה מגיע לה עונש על חוסר המוסריות שלה (לילד שלושה אבות פוטנציאליים, החבר שלה סטוץ מזדמן ועוד ידיד) כמו גם על כך שהיא נכונה לוותר על הילד. הצפיה בתוכנית גרמה לי לכמה תהיות. הראשונה לגבי בחירת המאמצים על ידי היולדת. עד כמה זה באמת רצוי? האם ליולדת כלים להעריך אובייקטיבית את ההורים שיהיו טובים לילד? ומה לגבי הזוגות "הפחות אטרקטיביים", למשל אנשים מהמעמד הבינוני- נמוך, שיוכלו לספק לילד את כל צרכיו הבסיסיים והמון המון אהבה, אבל לא חוגים ובתי ספר פרטיים וכו', האם סיכוייהם לאמץ לא פוחתים בעקבות תהליך הבחירה? השניה היא לגבי אימוץ פתוח - האם הוא בעצם לטובת הילד כי כך גדל ללא (או אם הרבה הרבה פחות) חורים שחורים ופחות ציפיות לא ריאליות? ואולי בעצם מי שמאויים מכך זה המאמצים ובכך בעצם אולי גורמים לילד לגדול בתנאים פחות אופטימאליים בשל אותם חורים שחורים. עם יד על הלב, כמה מאיתנו היו נכונים לשקול אימוץ פתוח? ולבסוף גם בתוכנית זו וגם בתוכנית של ה= BBC על האימוץ, בפרק ששודר אתמול, עלה האישו שנידון פה בעבר כאופציה היפוטטית שאחרי כמה שנים מתקשרים ומודיעים שלילד שאימצנו יש עוד אח ביולוגי שמועמד לאימוץ והאם המשפחה מעוניינת לקבלו. בתוכנית מתחילות מחדש, כאמור אחת הבחורות, כשהרתה שוב, יוצרת קשר עם המאמצים ושואלת האם הם מעוניינים גם בתינוק והם נעתרים. בסידרה של ה- BBC הזוג שאימץ לפני שש שנים בן מרומניה, מקבל מכתב מהביולוגית שמספרת להם שנולדו לה עוד שלושה ילדים וכיוון שלא היה לה במה להאכילם מסרה אותם לבית יתומים. היא מבקשת מהם שיאמצו גם את התינוק מבין השלושה, כך שלפחות לו יהיה סיכוי לעתיד טוב יותר. מכתבה מכניס את הזוג ובעיקר את האשה למערבולת רגשית. הם נמצאים בעיצומו של תהליך של אימוץ תינוקת מסין. האם נוטה יותר לסוע מיד לרומניה ול"הציל" את התינוק, כשמה שהיא חוששת זה שבעתיד בנם יטיח בפניה שלא עשתה כל שבאפשרותה להציל את אחיו הביולוגיים למרות שידעה על מצבם. בעלה מציג עמדה יותר רציונאלית ואומר שאסור להם לפעול ממניע של רחמים ושיגרום להם בעצם לסטות מהתוכנית המקורית בה בחרו לאחר הרבה שיקולי דעת. בסוף הם בוחרים באופציה של פתיחת קרן עבור הביולוגית, אליה הם מעבירים כל חודש 150 שטרלינג, סכום שמספיק לביולוגית ברומניה לשכור דירה ולהחזיר אליה את שלושת הילדים ולכלכלם בכבוד. לי הפתרון בהחלט נראה טוב. מה אתם אומרים?
הפגישו את ג'וסי הבחורה ההרה עם שתי בחורות שמסרו לאימוץ. שתיהן בחורות אמריקאיות שבחרו באימוץ פתוח והן עצמן בחרו את ההורים המאמצים. לשתיהן יש ילדים נוספים וכשהרו הבינו שלא תהיינה מסוגלות לספק את הצרכים הבסיסיים של ילדיהם אם יכנס עוד ילד למשפחה ולכן בחרו לוותר על העובר ולמסור לאימוץ. אחת מהן לאחר כמה שנים כשהרתה שוב, מוסרת גם את התינוק החדש למשפחה שאימצה תשע שנים קודם את הבת שילדה, אותם היא מכנה "המלאכים שלי". שתיהן מקיימות קשר מכתבים (בערך שלוש פעמים בשנה) עם הילדות שמסרו לאימוץ ומשפחתן ומקבלות מהן עידכונים ותמונות ואחת מהן אפילו נפגשת עם הילדה פעם עד פעמיים בשנה. שתיהן דיברו על כך שעשו את ההחלטה הטובה ביותר בחייהן עבור הילדים שמסרו ושהן שלמות עם ההחלטה, גם אם היא מכאיבה והן דיברו על ההורים המאמצים כהורים הבלעדיים ואת עצמן כינו יולדת. בעקבות המפגש עמן, גוסי הבחורה שצריכה להחליט האם לוותר על התינוק אותו אמורה ללדת בעוד עשרה ימים, מגיעה לתובנה כי היא נטתה לבחור בכיוון של אימוץ סגור כדי להעניש את עצמה ולגרום לכך שתסבול כל חייה, כשבתפיסתה מגיע לה עונש על חוסר המוסריות שלה (לילד שלושה אבות פוטנציאליים, החבר שלה סטוץ מזדמן ועוד ידיד) כמו גם על כך שהיא נכונה לוותר על הילד. הצפיה בתוכנית גרמה לי לכמה תהיות. הראשונה לגבי בחירת המאמצים על ידי היולדת. עד כמה זה באמת רצוי? האם ליולדת כלים להעריך אובייקטיבית את ההורים שיהיו טובים לילד? ומה לגבי הזוגות "הפחות אטרקטיביים", למשל אנשים מהמעמד הבינוני- נמוך, שיוכלו לספק לילד את כל צרכיו הבסיסיים והמון המון אהבה, אבל לא חוגים ובתי ספר פרטיים וכו', האם סיכוייהם לאמץ לא פוחתים בעקבות תהליך הבחירה? השניה היא לגבי אימוץ פתוח - האם הוא בעצם לטובת הילד כי כך גדל ללא (או אם הרבה הרבה פחות) חורים שחורים ופחות ציפיות לא ריאליות? ואולי בעצם מי שמאויים מכך זה המאמצים ובכך בעצם אולי גורמים לילד לגדול בתנאים פחות אופטימאליים בשל אותם חורים שחורים. עם יד על הלב, כמה מאיתנו היו נכונים לשקול אימוץ פתוח? ולבסוף גם בתוכנית זו וגם בתוכנית של ה= BBC על האימוץ, בפרק ששודר אתמול, עלה האישו שנידון פה בעבר כאופציה היפוטטית שאחרי כמה שנים מתקשרים ומודיעים שלילד שאימצנו יש עוד אח ביולוגי שמועמד לאימוץ והאם המשפחה מעוניינת לקבלו. בתוכנית מתחילות מחדש, כאמור אחת הבחורות, כשהרתה שוב, יוצרת קשר עם המאמצים ושואלת האם הם מעוניינים גם בתינוק והם נעתרים. בסידרה של ה- BBC הזוג שאימץ לפני שש שנים בן מרומניה, מקבל מכתב מהביולוגית שמספרת להם שנולדו לה עוד שלושה ילדים וכיוון שלא היה לה במה להאכילם מסרה אותם לבית יתומים. היא מבקשת מהם שיאמצו גם את התינוק מבין השלושה, כך שלפחות לו יהיה סיכוי לעתיד טוב יותר. מכתבה מכניס את הזוג ובעיקר את האשה למערבולת רגשית. הם נמצאים בעיצומו של תהליך של אימוץ תינוקת מסין. האם נוטה יותר לסוע מיד לרומניה ול"הציל" את התינוק, כשמה שהיא חוששת זה שבעתיד בנם יטיח בפניה שלא עשתה כל שבאפשרותה להציל את אחיו הביולוגיים למרות שידעה על מצבם. בעלה מציג עמדה יותר רציונאלית ואומר שאסור להם לפעול ממניע של רחמים ושיגרום להם בעצם לסטות מהתוכנית המקורית בה בחרו לאחר הרבה שיקולי דעת. בסוף הם בוחרים באופציה של פתיחת קרן עבור הביולוגית, אליה הם מעבירים כל חודש 150 שטרלינג, סכום שמספיק לביולוגית ברומניה לשכור דירה ולהחזיר אליה את שלושת הילדים ולכלכלם בכבוד. לי הפתרון בהחלט נראה טוב. מה אתם אומרים?
