הפיתרון, לפני שאני הולך הבייתה:
בס"ד טוב. 1. לא נכון. (אבל קרוב). בערב יום כיפור ה'תש"ס ב-7 או 8 בבוקר נסענו לבית החולים (משגב לדך), ובאמת זה היה נראה כאילו הלידה תהיה בתוך יום כיפור, כי אמרו לנו שנצטרך לחכות עוד הרבה, כי זו לידה ראשונה, למרות שציפי התפתלה מכאבים, בסוף מסתבר שהכאבים היו באמת של שלבים מתקדמים בלידה, ואורי נולד בשעה טובה בשעה 10:50 בבוקר, כך שאני בקושי הספקתי להגיע לארוחה המפסקת. 2. לא נכון (אבל קרוב). ביום שישי בבוקר נולד מיכאל. ביום ראשון השתחררנו, וביום שלישי קראנו בעיתון, ש-"אתמול", כלומר ביום שני נסגר משגב לדך. לא בדיוק בדקנו מי היה התינוק האחרון שנולד. ולא יכולנו לדעת אם מיכאל הוא האחרון. רק ששבוע אחרי הלידה בחתונה (של אח של ציפי) הצלם שצילם את המשפחה סיפר שהילד שלו נולד ביום שישי בצהריים במשגב לדך, כך שמיכאל בטח לא האחרון. 3. נכון. הגענו לבית חולים כמו בסרטים תוך כדי חריקת בלמים מול חדר המיון של הדסה עין כרם, נכנסתי וצעקתי אל חלל חדר המיון שיש פה יולדת, ומיד הריצו אלינו אחות ומיטה. הבדיקה הראשונה הייתה במעלית, והאחות אמרה לציפי שיש הכל והיא כבר יכולה ללדת. הסצינה הבאה בסרט (האמיתי) הייתה ריצה עם המיטה במסדרון הארוך הארוך שמוביל מתחת ללובי אל בניין האם והילד (למי שמכיר), נכנסנו לחדר הראשון שנקרה בדרכנו, ונעם יצא מיד בשעה טובה ובסיעתא דשמיא לאויר העולם, בתוך חדר קטן צדדי בכניסה למחלקה, שבדיעבד הסתבר שבכלל משמש בד"כ חדר התאוששות מניתוחים. לא היינו צריכים לא מוניטור ולא שום כלים ומכשירים. ברוך השם. רק להיות בחיקה של אמא בחדר מוחשך, למשך שעה ארוכה שבה שכחו מקיומינו. גמר חתימה טובה לכולם ! כולכם נהדרים ! דרור ומצטרפים: ציפי, אורי, מיכאל ונעם
