S h A b i T
New member
אמת פשוטה בצהריי היום.
דנה ברגר מארחת את מוקי בזאפה 18.5.07. כל הופעה היא סוג של בועה שמבטיחה אטימות של מאת האחוזים, בלי שאף אדם יוכל לחדור ואף מחשבה שאינה קשורה ברדיוס שנראה לעין לא מטרידה. במיוחד כשההופעה בצהריים. כבר די הרבה זמן לא הייתי בהופעה שהייתה בשעות האלה ושכחתי עד כמה ההרגשה אדירה. איך הבועה מתפוצצת בשניה שיוצאים מהמועדון מסינוור שמגיע דוח לעין היישר מהשמש שנמצאת בדיוק בזווית הנכונה בשביל לעשות את זה. בכל מקרה, תמיד טענתי שאין על האנרגיות שדנה מביאה איתה. מפגינה כוח ואסרטיביות ייחודיים ביותר וטורפת את הבמה בלי מלח בצורה שמעוררת קנאה. אנרגטית ובועטת ובאותו הזמן מחבקת ומלטפת. כשאצליח להבין מה בדיוק הרגשתי, אולי אצליח לנסח את עצמי. אבל גם בזה אני לא בטוחה, אני לא חושבת שיש דרך להסביר הרגשות שכאלה. לדעתי השירים של דנה נשמעים הרבה יותר על הבמה, כשהיא מביאה לידי ביטוי את היכולות הווקאליות שלה, שרואים בעיניים עד כמה היא אוהבת את מה שהיא עושה, את הרגישות, את האהבה לקהל והאהבה להרכב שמלווה אותה. שאגב, הגיטריסט (יניב דדון? צר לי על חוסר הבקיעות.) היה נראה קצת מצוברח, אבל בכל זאת, העניין לא הפריע לו לתפקד כראוי. האירוח של מוקי היה מקסים ומהנה במיוחד. אני לא חזקה בשמות של שירים והאמת, בכלליות זיכרון זה לא הצד החזק שלי. אבל אני בהחלט זוכרת את הכימיה שהייתה בינהם. משהו מדהים. הם 'מיקססו' בין שירים וראו בבירור ששניהם תרמו לעיבוד ואיך שכל אחד מהם שמר על הדומיננטיות שלו, נדהמתי מהתופעה לחלוטין. בנוסף דנה ניצלה את העניין לטובתה והוכיחה את היכולת שלה לשיר בסגנונות שונים. "אמ. סי דנה" מוקי כינה אותה.
האירוח הזה בהחלט נרשם אצלי כאחד האירוחים האיכותיים.. ולהופעות של דנה בטוח שאחזור בדחיפות יותר גדולה. מומלץ בחום, במיוחד לבעלי לב חלש.
דנה ברגר מארחת את מוקי בזאפה 18.5.07. כל הופעה היא סוג של בועה שמבטיחה אטימות של מאת האחוזים, בלי שאף אדם יוכל לחדור ואף מחשבה שאינה קשורה ברדיוס שנראה לעין לא מטרידה. במיוחד כשההופעה בצהריים. כבר די הרבה זמן לא הייתי בהופעה שהייתה בשעות האלה ושכחתי עד כמה ההרגשה אדירה. איך הבועה מתפוצצת בשניה שיוצאים מהמועדון מסינוור שמגיע דוח לעין היישר מהשמש שנמצאת בדיוק בזווית הנכונה בשביל לעשות את זה. בכל מקרה, תמיד טענתי שאין על האנרגיות שדנה מביאה איתה. מפגינה כוח ואסרטיביות ייחודיים ביותר וטורפת את הבמה בלי מלח בצורה שמעוררת קנאה. אנרגטית ובועטת ובאותו הזמן מחבקת ומלטפת. כשאצליח להבין מה בדיוק הרגשתי, אולי אצליח לנסח את עצמי. אבל גם בזה אני לא בטוחה, אני לא חושבת שיש דרך להסביר הרגשות שכאלה. לדעתי השירים של דנה נשמעים הרבה יותר על הבמה, כשהיא מביאה לידי ביטוי את היכולות הווקאליות שלה, שרואים בעיניים עד כמה היא אוהבת את מה שהיא עושה, את הרגישות, את האהבה לקהל והאהבה להרכב שמלווה אותה. שאגב, הגיטריסט (יניב דדון? צר לי על חוסר הבקיעות.) היה נראה קצת מצוברח, אבל בכל זאת, העניין לא הפריע לו לתפקד כראוי. האירוח של מוקי היה מקסים ומהנה במיוחד. אני לא חזקה בשמות של שירים והאמת, בכלליות זיכרון זה לא הצד החזק שלי. אבל אני בהחלט זוכרת את הכימיה שהייתה בינהם. משהו מדהים. הם 'מיקססו' בין שירים וראו בבירור ששניהם תרמו לעיבוד ואיך שכל אחד מהם שמר על הדומיננטיות שלו, נדהמתי מהתופעה לחלוטין. בנוסף דנה ניצלה את העניין לטובתה והוכיחה את היכולת שלה לשיר בסגנונות שונים. "אמ. סי דנה" מוקי כינה אותה.