אנא עזרה שאלה לגבי הבת שלי

אנא עזרה שאלה לגבי הבת שלי

שלום רב לכם, אני מקווה בכל מאודי שתוכלו לעזור לי. הבת שלי בת 18 התגייסה לא מזמן. גם לה וגם לי ידוע שיש סיכוי גבוהה שיש לה ADHD. עד לסיום יב' לא רציתי להאמין מכיון שהיא שידרה אינטלגנציה אבל היה לה קושי בלימודים אבל בוא נאמר שחור בהשכלה הביא אותי לא לראות את זה. בדרך לא דרך הבנתי מה זה ADHD וההשלכות של זה. עלי לציין שהבת שלי אמרה לי תמיד בלימודי הבגרות שהיא רוצה ריטלין ואני אמרתי לה שהיא לא צריכה, פשוט טיפשה הייתי ואני מבכה על זה המון. הבת שלי התגייסה ויש לה קשיים בצבא, למזלי מבינים אותה שם, היא מבקשת ללכת לקב"ן ולא שזה איכפת לי אבל אני רוצה שהיא תראה נוירולוג קודם לכן. התנהגותה אימפולסיבית וקשה מאוד מאוד מאוד. היא מרגישה חנוקה ביותר. לאחרונה גיליתי שגם הקשר הקיים שלה [כשנתיים] ממש לא טוב לה, בעצם הבנתי שחצי שנה הבת שלי בעצם נמצאת במקום שאולי היא חושבת שמשהו דפוק בה, בקיצור הילדה שלי ילדה יפה מאוד, עדינת נפש שלא מזיקה לאדם עלולה ליפול כרגע בגלל אותה מערכת יחסים - אתם מכירים את זה שהבחור משגע את הבחורה בסיפורי שקרים והיא כל הזמן חושבת שמשהו לא בסדר בה שאולי היא באמת לא בסדר? והיא ממש בסדר, מכיון שכאשר בן הזוג שלך חולה עליך אבל את עוברת אותו במראה החיצוני [זה מה שכנראה משחק תפקיד בגיל הזה] אז הוא משגע אותה כל הזמן התחילו איתי בצבא והתחילו איתי פה ושם וגם כל הזמן מבריז לה לחברים, אין לי ספק שהוא אוהב אותה מאוד מאוד אבל נראה לי שהוא פועל בשיטה של לשחק לה אותה כדי שהיא לא תברח לו, והבת שלי כל הזמן עצובה, שבורה, היא לא סיפרה לי אבל עליתי על הודעות בפלאפון הישן שלה שהי הלפני כמה זמן והייתי בשוק לקרוא את ההודעות המתרפסות שלה, כמו: מה עשיתי סליחה אם כעסתי אבל אתה בגדת בי עם מישהי וזה כאב לי, או למשל:אני לא מדברת עם אף אחד אפילו כשמתחילים איתי אתה חייב לסמוך עלי אבל זה לא אומר שאתה צריך להבריז לי דוקא ביום הגיוס שלי וכ'ו וכו' הוא פשוט משחק לה את זה בגדול. סליחה שהסתכלתי בהודעות די במקרה אבל בעצם הצלתי את נפשה, כי לפני חודשיים היא היתה במצב קשה ביותר ורצתה להתאבד. הבת שלי במצוקה לא פשוטה וגם מצאתי מכתב ולכן החיטוט לא נבע בכוונה אבל כשעברנו דירה ניתקלתי בזה ואני הסתכלתי כדי לעלות על בעיה שאולי לא ידוע לי עליה, מה גם שגיליתי שהיא התחילה לשתות, אין בעיה עם זה היא לא ילדה אבל הבנתי שהיא שותה כדי לברוח מהמציאות והתחילה לעשן סיגריות, וסיגריות אצלה היה דבר שבל יעבור, עד לא מזמן עשתה לאבא שלה את המוות שלא ימשיך לעשן [אנחנו גרושים] בקיצור מה הייתם מיעצים לי לעשות במקרה כזה? אני רוצה שתלך מטעם צה"ל לנוירולוג אבל אתם יודעים שכאשרש יש בעיה רגשית מסוכן להעזר בריטלין, אבל מצד שני אני חושבת שהילדה חייבת טיפול תרופתי שיאזן אותה, היא יקרה לי וחשובה לי מכל דבר בעולם במיוחד שעברה בילדותה חוויות לא קלות בכלל [ראתה את האלימות וספגה אלימות. כמו שאמרתי המפקד שלה והמשכית ת"ש יודעים על המצב אבל מרגישה אני שלא מספיק מבינים מה קורה, נוצרה תמונה אני חרדה על סתם כי הבת שלי תמיד דאגה להשתיק אותי מסיבות של חוסר הבנה, נעימות וכו' ואני מרגישה חרא להתקשר כל פעם ולכן חדלתי להתקשר אבל המצב מחמיר וכנראה הם חושבים הכל נרגע, מה עושים? המפקד שלה היה עד לשיחה לפני כחודשיים קשה ביותר ואפילו רמזתי למשכית תש שראיתי מכתב קשה מהבת שלי שהיה מוסתר. מה עושים בדחיפות? ובתנאי שלא יצאו שם בצה"ל מהכלים ויאשפזו אותה או ישלחו ישר לפסיכיאטר, אלא יתנו לה טיפול הולם ממקום של עזרה. תודה רבה לכם.
 

שני12343

New member
לאם החרדה..:)

הייי, לדעתי הדבר שהכי יכול לעזור לה זה מספר פגישות עם פסיכולוג.אפילו באופן פרטי,בלי שהצבא והסובבים אותה מבח' חברתית ידעו. אני באמת שמבינה לליבך,אחותי גם היא בת 17 והיא נמצאת גם באיזשהו משברון של חבר,לפני צבא וכו'. פשוט החלטתי שנמאס לי לראות אותה במצב הזה ופחדתי שגם המצב ידרדר.אז החלטתי לפנותאיתה לטיפול.פנינו לפסיכולוגית ברמת אביב שמה ענבל חזקיה -חלפון. פסיכולוגית מקסימה ומקצועית מאוד.צעירה ונותנת הרגשה טובה לאותם אנשים המגיעים אליה.לדעתי כדאי לך לברר ולנסות.. בהצלחה..:)
 
אוקיי נשמע טוב ושאלה נוספת

למה לא כדאי שתלך מטעם הצבא? שנית, אם אני אלך ליועצת מטעם העירייה שהיא מעולה מאוד מאוד וכביכול אני אשלב את הבת שלי לכאורה אני קיבלתי את הסיוע הזה של פסיכולוגים מיקצועיים מאוד מאוד חינם, ובגלל המכלול, ולעיתים היא אמרה שתצטרך את הבת שלי לשיחות, אז נראה לי שאולי זה רעיון טוב מאוד.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
דאגה של אימא

מחדרי ליבי היקרה, אנחנו שומעים כמה שאת דואגת לבת שלך, מרגישה שאולי המסגרת לא נותנת לה את התנאים המתאימים, ובנוסף לכל את גם מוטרדת ממשבר אפשרי בחיים שלה, וכשהכל מצטבר יחדיו, בנוסף לשתייה והסיגריות, זה יכול להגביר את הדאגה שלך בדרגות רבות.. ויחד עם זאת, אנחנו גם קוראים שאת מאוד מעורבת בחיים של הבת שלך, נותנת מעצמך על מנת שהיא תוכל לקבל כתף של תמיכה.. ואולי תוכלי לדבר עם הבת שלך, להמליץ לה על פגישה עם הקב"ן, כדי שאולי יוכלו למצוא ביחד את הדרך המתאימה ביותר עבורה.. ובינתיים, אולי תוכלי לנסות להתייעץ עם אחרים מניסיונם בפורום הורים לחיילים.. אנחנו מקוים איתך שהבת תמצא את מקומה, ואולי את תוכלי להשתחרר קצת מהדאגה... וגם אם לא, רוצים שתדעי שאנחנו כאן איתך, מזמינים את הבת שלך להצטרף אלייך ולפרוק כאן את הכאב שלה.. מחכים לכן..
 
אין עם מי לדבר ואני רואה בדיוק את הסוף

אין עם מי לדבר בטח לא עם הבת שלי. עד לפני כשלושה חודשים, כמעט לקראת הגיוס עוד דיברנו נורמלי, הקשיבה, ישבנו צחקנו, לעיתים היתה הרבה עם חברות בסדר אבל מרגע שהתגייסה הפכה הילדה למיסטורית, תוקפנית, פנים מיוסרות, אני מכירה את ההבעה הזו טוב טוב, אני לא מזמן התאוששתי ממשהו ואני לא אתן שהבת שלי תגיע לאותו מקו, וזה לא שאני מנסה סתם להשתגע, הבת שלי במצוקה ואני יודעת את זה. אני מנסה לשמור על שפיות וחושבת מה לעשות. כל יום זה אותו דבר, מגיעה אני מכינה לה לאכול או מגישה לה, היא יוצאת, אני רואה אותה מתי שהוא במשך היום והיא מתקלחתנכנסת לחדר, אני נכנסת שואלת משהו והיא מבקשת להיות לבד, כל יום היא מבקשת להיות לבד, בהתחלה לא התיחסתי אבל אי אפשר ככה כל יום, הז לא נורמלי. אז היום פשוט פניתי אליה ישירות, אמרתי לה, יש משהו שמציק לך? אני לא שקטה והיא כרגיל, אמא עזבי אותי די די, היא פשוט כמעט חודשיים וחצי במצב שקט!!! והפנים היפות שלה מתכסות בפנים חרדתיות - חרדה שלא מטעה, כאילו יש לה בראש משפחה של עשרה ילדים קטנים להאכיל, כיאלו שמישהו עומד לה עם חרב על הצואר. אני לא יכולה יותר!!!! אם אני אעשה צעד אחד קדימה כמו למשל אגיד לה מילה נוספת היא מסוגלת לפגוע בעצמה, היא עשתה זאת בער פעמיים ופשוט הצלתי אותה, היום אני דואגת, זהו. חבל שאין כאן גורמים מצה"ל שייעצו לי, חשבתי שיש. לענין הקב"ן לא שאני מזלזלת, אבל אין סיבה בעולם שהיא תלך לקב"ן כאשר קודם לכן, שיחה עם מפקד, שיחה עם משכיתי כולה לעזור - אבל נראה לי זה כמו לדבר לקיר. תודה
 

ruhama777

New member
נסיון לעזרה

יקירתי, נשמע כאילו את מחזיקה את ביתך בצוואר וחונקת אותה. את מנסה לחיות את החיים שלך דרך הילדה ונשמע כאילו הדבר מטריף אותה (ולמען האמת זה היה מטריף כל ילד). בגללך היא נמנעת מלעשות דברים שיקלו עליה רבות (כמו ריטלין, קבן וכדומה) בגלל שאת מלחיצה אותה והיא כנראה לא מעוניינת לאכזב אותך. לימדת את ביתך לחיות חנוקה ולכן היא גם מחפשת את זה בחבר שלה, שגם מחזיק אותה "קצר" וחונק אותה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אולי כדאי שתשימי בעדיפות עליונה את הרצונות והאושר של ביתך, במקום מה "שיגידו השכנים" או מה "את חושבת" שעדיף. האם לא למדת כלום מהריטלין? תני לילדה קצת חופש ותבהירי לה שאת תומכת בה בכל מה שהיא תחליט לעשות. מספיק לנסות לשלוט ולחיות את חייך דרכה. אינך יודעת כלום על קבן, פסיכיאטר, או המערכת הצבאית אז מי את שתחליטי עבורה לאן ללכת ולאן לא? "לא שאני מזלזלת, אבל אין סיבה בעולם שהיא תלך לקב"ן " -ובכן יקירתי, את מזלזלת בילדה שלך ורודה בה. למה אינך מתרכזת בחייך שלך במקום לאמלל את ביתך? מי את שתחליטי החלטות בשבילה כאשר היא זאת שתצטרך לחיות איתן? איך את מעזה? אם את רוצה עצה אמיתית תקחי את הילדה לפסכולוג\פסיכיאטר פרטי שיהיה אובייקטיבי (בניגוד לאינטרסנטים בצבא, שהאינטרס שלהם הינו להחזיק כמה שיותר אנשים בצבא). תתמכי בה בכל מה שהיא תחליט לעשות. אולי הצבא לא מתאים לה, אז מה קרה? אסון? ואולי גם לא יזיק לך לראות פסיכולוג או פסיכיאטר.
 

Insidious

New member
אני חושב שעברת קצת את הגבול בהודעה הזו

את לא חושבת שזאת קצת הגזמה להעביר ביקורת בוטה שכזאת מבלי לראות את התמונה המלאה? למרות שעם הפסקה הלפני אחרונה: "אם את רוצה עצה אמיתית תקחי את הילדה לפסכולוג\\פסיכיאטר פרטי שיהיה אובייקטיבי (בניגוד לאינטרסנטים בצבא, שהאינטרס שלהם הינו להחזיק כמה שיותר אנשים בצבא). תתמכי בה בכל מה שהיא תחליט לעשות. אולי הצבא לא מתאים לה, אז מה קרה? אסון?" אני מסכים עם מה שנאמר. צריך להתחיל לשכוח את ה"הפחדות המוסריות" שנוגעות לצבא ולא לחשוש מקב"ן, ולתמוך בכל דרך שיכולה לעזור.
 
למעלה