אנא עזרתך......
אנו גרושים כשנה וחצי, הורים לילדה בת 8. סיימנו את הנישואין שלנו בצורה חברית וידידותית, בעלי לשעבר לוקח את הילדה אחת לשבוע לשלוש ארבע שעות, ואחת לשבועיים לסוף שבוע קצר (שישי ערב עד שבת אחר הצהריים). הילדה מאד אוהבת את אבא שלה, ובסך הכל האוירה נחמדה. לעיתים הוא מגיע לביקורים קצרים בביתינו אם בכדי לראות אותה, אם בכדי לסדר לנו משהו בבית, והילדה רואה אותנו צוחקים, חבוקים ואף בחוסר הסכמה בכמה מקרים. לפני כארבעה חודשים בעלי לשעבר הכיר מישהי ומערכת היחסים כבר בהתחלה היתה מאד רצינית, לאחר כשבועיים כבר החליטו שיגורו ביחד וכו`. חברתו גרושה, אמא לילדה בת 10 וילד בן 13, גרה בצפון הרחוק, ומכורח הנסיבות, בכל פעם שהילדה היתה אצלו בסוף שבוע, הוא לקח אותה איתו לשם. עשה הכרות, הסביר לה פחות או יותר את המצב, עם הזמן הובהר לה אף שהם עומדים להתחתן, אחים חורגים וכו` (אני לא הייתי שותפה להסבר). כבר בהתחלה, הילדה התנגדה לנסיעות הללו, ולא אהבה את הרעיון שבזמן המועט שיש לה עם אבא שלה היא נאלצת לחלוק אותו עם אנשים זרים. כשביקשתי שינסה לעשות הכרות בהדרגה, אמר לי ``הילדה לא תכתיב לי את החיים, שתתרגל`` אחר כך הבנתי שאסור לי להתערב שכן תמיד זה יראה שאני פונה בשם עצמי ולא בשביל הילדה. משבת לשבת הילדה הביעה התנגדות יותר ויותר נחרצת, על כך שאינה רוצה לנסוע עם אבא שלה לאותה משפחה...ובכל פעם הוסבר לה שחשוב שתבלה גם עם אבא זמן, פעם אחת שוחחנו איתה ביחד והסברנו לה עד כמה אבא אוהב אותה שהוא תמיד תמיד ישאר אבא שלה, ושהוא רוצה וחשוב לו לבלות איתה. עם זאת, הסביר לה בעלי לשעבר, שאם לא תרצה בשום פנים ואופן לבוא איתו, הוא לא יכריח אותה והיא תשאר עם אמא. המצב רק הלך והחמיר, זה הגיע לידי כך ששבוע וחצי לפני השבת איתו, הילדה בבית שאלה שאלות, ביקשה לא ללכת, ואפילו בכתה, בשבת האחרונה סרבה בכל תוקף לנסוע לשם, ניסינו לדבר, להסביר, ולבסוף החלטנו לא להכנע לה והיא נסעה, בבכי תמרורים. כואב לי לראות את המצב הזה, מצב שהילדה לא רוצה ללכת לאבא שלה, אני יודעת שהוא עושה כמיטב יכולתו, אך היא בשלה, מעדיפה לא לנסוע איתו, העיקר שלא תאלץ לישון אצל חברתו וילדיה. ניסיתי פעם אף לשוחח עם החברה, היחסים ידידותיים, וביקשתי ממנה כאמא לאמא שתנסה להשתדל יותר, כי קשה לי לשלוח את הילדה בבכי כל הזמן. בשבת האחרונה אני יודעת כמה הם בילו ביחד, ובכל זאת הדבר הראשון כשאמרה לי כשחזרה הביתה ``אמא, בעוד שבועיים אני מחליטה לא ללכת לאבא, אמרתם שאני לא חייבת נכון ?`` ומאז...הילדה פשוט לא מרפה ממני...לא מפסיקה לשוחח על זה, לא עוזבת אותי לרגע אחד, אם אני משוחחת עם ילדה של חברה, של חבר, היא מיד זועפת עליי, אם אני רוצה להשאיר אותה לישון אצל אחותי, היא אומרת שאני לא רוצה אותה ושאני שולחת אותה בכוונה, היא רוצה רק אמא אמא אמא אמא, עד כדי כך שאני ממש נחנקת גם מדמעות וגם מחוסר אויר. אין לי ספק שהכל נובע מהמצב שקורה עם אבא שלה, אך לאחרונה התנהגותה הפכה היסטרית, ולי קשה לראות אותה ככה, עד שהבטחתי לה שאם לא תרצה לא תיסע וביקשתי מאבא שלה שילך לקבל יעוץ. עם כל מי ששוחחתי, את כל מי ששאלתי, הבנתי שהתנהגותה נורמלית, ולא אפרט פה את כל הסיבות מאחר והן ידועות לי.. השאלה היא איך להתמודד עם הילדה...איך להרגיע אותה... כמובן שהיה קשה להסביר לאבא שלה שהיא לא דוחה אותו אישית ואף אחד לא מתלונן על כך שהוא אבא לא טוב, כי הוא הגיב ממקום של פגיעה כשהתקשר אליה היום הביתה לאמר לה מתי הוא בא לקחת אותה ובמקום לאמר לו שלום היא אמרה לו ``אבא החלטתי שלא תיקח אותי יותר בשבתות`` ותשובתו היתה ``טוב, לא אקח אותך בכלל, את יודעת היכן אני גר, אם תרצי תבואי לבקר`` (הוא גר לא רחוק) כל המצב הזה כואב לי, אני אוהבת את שניהם ורוצה שימצאו את הדרך לבלות זמן ביחד, כמו שבילו עד אז. תגובות כל הצדדים מובנות לי , אני בטח שלא אוכל להכנס בינהם ולנסות לסדר שם את מה שקורה כל שאני מבקשת לדעת הוא איך לגרום לילדה שלי פחות לחצים, חששות ודאגות איך לגרום לה לא לחשוש שגם אני אמצא משפחה חדשה במקומה חשוב לי לציין, שבתחילה, עם ילדים של מכרים שלי התנהגה גם בקינאה, אך לאחר שנהגתי לפי יעוץ שקיבלתי, היא נהנית מחברתם ומחברתי ביחד כמו כן חשוב לי לציין שלאחר הגירושין אמנם היא שאלה שאלות , קיבלה תמיד תשובות כנות אך בסך הכל האושר והשלמות שאבא שלה ואני קיבלנו את המצב השפיע עליה ישירות והילדה הרבה יותר מאושרת מאשר כשחיינו ביחד. לא מחפשת אשמים, ולא סיבות, רק דרך להתמודדות, מאחר וחונק לי בגרון לראות את הילדה שלי סובלת מחרדות. מצטערת אם הארכתי, ואם גימגמתי קצת, זו השעה, והלחץ בתודה אמא מודאגת
אנו גרושים כשנה וחצי, הורים לילדה בת 8. סיימנו את הנישואין שלנו בצורה חברית וידידותית, בעלי לשעבר לוקח את הילדה אחת לשבוע לשלוש ארבע שעות, ואחת לשבועיים לסוף שבוע קצר (שישי ערב עד שבת אחר הצהריים). הילדה מאד אוהבת את אבא שלה, ובסך הכל האוירה נחמדה. לעיתים הוא מגיע לביקורים קצרים בביתינו אם בכדי לראות אותה, אם בכדי לסדר לנו משהו בבית, והילדה רואה אותנו צוחקים, חבוקים ואף בחוסר הסכמה בכמה מקרים. לפני כארבעה חודשים בעלי לשעבר הכיר מישהי ומערכת היחסים כבר בהתחלה היתה מאד רצינית, לאחר כשבועיים כבר החליטו שיגורו ביחד וכו`. חברתו גרושה, אמא לילדה בת 10 וילד בן 13, גרה בצפון הרחוק, ומכורח הנסיבות, בכל פעם שהילדה היתה אצלו בסוף שבוע, הוא לקח אותה איתו לשם. עשה הכרות, הסביר לה פחות או יותר את המצב, עם הזמן הובהר לה אף שהם עומדים להתחתן, אחים חורגים וכו` (אני לא הייתי שותפה להסבר). כבר בהתחלה, הילדה התנגדה לנסיעות הללו, ולא אהבה את הרעיון שבזמן המועט שיש לה עם אבא שלה היא נאלצת לחלוק אותו עם אנשים זרים. כשביקשתי שינסה לעשות הכרות בהדרגה, אמר לי ``הילדה לא תכתיב לי את החיים, שתתרגל`` אחר כך הבנתי שאסור לי להתערב שכן תמיד זה יראה שאני פונה בשם עצמי ולא בשביל הילדה. משבת לשבת הילדה הביעה התנגדות יותר ויותר נחרצת, על כך שאינה רוצה לנסוע עם אבא שלה לאותה משפחה...ובכל פעם הוסבר לה שחשוב שתבלה גם עם אבא זמן, פעם אחת שוחחנו איתה ביחד והסברנו לה עד כמה אבא אוהב אותה שהוא תמיד תמיד ישאר אבא שלה, ושהוא רוצה וחשוב לו לבלות איתה. עם זאת, הסביר לה בעלי לשעבר, שאם לא תרצה בשום פנים ואופן לבוא איתו, הוא לא יכריח אותה והיא תשאר עם אמא. המצב רק הלך והחמיר, זה הגיע לידי כך ששבוע וחצי לפני השבת איתו, הילדה בבית שאלה שאלות, ביקשה לא ללכת, ואפילו בכתה, בשבת האחרונה סרבה בכל תוקף לנסוע לשם, ניסינו לדבר, להסביר, ולבסוף החלטנו לא להכנע לה והיא נסעה, בבכי תמרורים. כואב לי לראות את המצב הזה, מצב שהילדה לא רוצה ללכת לאבא שלה, אני יודעת שהוא עושה כמיטב יכולתו, אך היא בשלה, מעדיפה לא לנסוע איתו, העיקר שלא תאלץ לישון אצל חברתו וילדיה. ניסיתי פעם אף לשוחח עם החברה, היחסים ידידותיים, וביקשתי ממנה כאמא לאמא שתנסה להשתדל יותר, כי קשה לי לשלוח את הילדה בבכי כל הזמן. בשבת האחרונה אני יודעת כמה הם בילו ביחד, ובכל זאת הדבר הראשון כשאמרה לי כשחזרה הביתה ``אמא, בעוד שבועיים אני מחליטה לא ללכת לאבא, אמרתם שאני לא חייבת נכון ?`` ומאז...הילדה פשוט לא מרפה ממני...לא מפסיקה לשוחח על זה, לא עוזבת אותי לרגע אחד, אם אני משוחחת עם ילדה של חברה, של חבר, היא מיד זועפת עליי, אם אני רוצה להשאיר אותה לישון אצל אחותי, היא אומרת שאני לא רוצה אותה ושאני שולחת אותה בכוונה, היא רוצה רק אמא אמא אמא אמא, עד כדי כך שאני ממש נחנקת גם מדמעות וגם מחוסר אויר. אין לי ספק שהכל נובע מהמצב שקורה עם אבא שלה, אך לאחרונה התנהגותה הפכה היסטרית, ולי קשה לראות אותה ככה, עד שהבטחתי לה שאם לא תרצה לא תיסע וביקשתי מאבא שלה שילך לקבל יעוץ. עם כל מי ששוחחתי, את כל מי ששאלתי, הבנתי שהתנהגותה נורמלית, ולא אפרט פה את כל הסיבות מאחר והן ידועות לי.. השאלה היא איך להתמודד עם הילדה...איך להרגיע אותה... כמובן שהיה קשה להסביר לאבא שלה שהיא לא דוחה אותו אישית ואף אחד לא מתלונן על כך שהוא אבא לא טוב, כי הוא הגיב ממקום של פגיעה כשהתקשר אליה היום הביתה לאמר לה מתי הוא בא לקחת אותה ובמקום לאמר לו שלום היא אמרה לו ``אבא החלטתי שלא תיקח אותי יותר בשבתות`` ותשובתו היתה ``טוב, לא אקח אותך בכלל, את יודעת היכן אני גר, אם תרצי תבואי לבקר`` (הוא גר לא רחוק) כל המצב הזה כואב לי, אני אוהבת את שניהם ורוצה שימצאו את הדרך לבלות זמן ביחד, כמו שבילו עד אז. תגובות כל הצדדים מובנות לי , אני בטח שלא אוכל להכנס בינהם ולנסות לסדר שם את מה שקורה כל שאני מבקשת לדעת הוא איך לגרום לילדה שלי פחות לחצים, חששות ודאגות איך לגרום לה לא לחשוש שגם אני אמצא משפחה חדשה במקומה חשוב לי לציין, שבתחילה, עם ילדים של מכרים שלי התנהגה גם בקינאה, אך לאחר שנהגתי לפי יעוץ שקיבלתי, היא נהנית מחברתם ומחברתי ביחד כמו כן חשוב לי לציין שלאחר הגירושין אמנם היא שאלה שאלות , קיבלה תמיד תשובות כנות אך בסך הכל האושר והשלמות שאבא שלה ואני קיבלנו את המצב השפיע עליה ישירות והילדה הרבה יותר מאושרת מאשר כשחיינו ביחד. לא מחפשת אשמים, ולא סיבות, רק דרך להתמודדות, מאחר וחונק לי בגרון לראות את הילדה שלי סובלת מחרדות. מצטערת אם הארכתי, ואם גימגמתי קצת, זו השעה, והלחץ בתודה אמא מודאגת