אנה פרנק - ילדה משם...

[לי28]

אנה פרנק - ילדה משם...

מי מאתנו לא קרא את אנה פרנק אותה ילדה אשר רשמה את כל אשר חוותה, את כל הפחד והאימה. ילדה בת 13 אשר מצאה לה חברה דמיונית שדרכה היא מספרת את כל אשר עובר עליה וכך נאחזת יותר בדברים, מוציאה אותם על הכתב. כידוע לנו... לאחר המלחמה נמצאו דפי היומן של אנה ונתנו אותם לאביה - ההרגשה של אב אשר מקבל את כתבי בתו, שומע את קול הזעקה שהיא זעקה...ולא יכול לחבק אותה. סליחה עם זה קצת כבד...אך זו ההרגשה אשר ישנה ביום כזה שלכם לי28

 

[עופריקו]

מצמרר...

כאב חייב לציין שזה מצמרר ,אפילו לשמוע את ביתך עצובה בטלפון עושה לי רע לכל היום ,אז דבר כזה פשוט מזעזע. לכולנו מקווה ששואה מחרידה זו לא תחזור . והרי משהו קטן מהעברי. העולם זקוק לאהבה לקרן אור שתאיר את האנשים שאלוהים ברא לקרן שתלטף ברכות ותשיר שביבי זהב על האדמה ,על האדמה שלא יהיו מלחמות שיהיו רק ימים טובים ואת ענפי עץ הזית תבאנה היונים העולם זקוק לשלוה לנבל לפסנתר ולכינור שינגנו עכשיו את השיר לשיר שיתנגן ברכות וישיר שביבי זהב על הלב כן על הלב שלכם עופר

 

[האישה בלבן]

אנה..

*לי28, לא יכולתי להתאפק, כפי שאת רואה.. הייתי חייבת לכתוב* אנה פראנק. בקיץ, בעת שביקרתי באמסטרדם, הולנד, נכנסתי לסיור בביתה של אנה פראנק. זו הייתה שעת צהריים ופעמוני הכנסיה שליד, כנסיה שהייתה קיימת עוד אז, צילצלו. אנה פראנק שמעה את אותו צלצול ממש, חשבתי לעצמי. אותו צלצול ממש.. אז נכנסתי לבית, לחדר שלה.. החדר שלה, עם התמונות שהיא גזרה מעיתונים, הגלויות שהדביקה על הקירות. זה היה חדר של ילדה. זה היה חדר של מתבגרת. זה היה החדר של אנה פראנק. היה....... ובאחד החדרים היה ארון קיר. את ארון הקיר הזה סגרו אבל נשאר פתח קטן. ניגשתי, התקרבתי והרחתי. רציתי להריח את הריח שהיה, את הריח שנשאר... היה לי עצוב כל כך, שם, בבית של אנה פראנק. עם התמונות על הקיר, והמראה באמבטיה, וצלצולי הפעמונים של הכנסייה.. הסטודנטית.