אז ככה,
הבכי שלי או שלה??? לא נתנו לי להיות נוכחת בסופו של דבר. בחדר היו שני הרופאים שלה ושתי אחיות סופר נחמדות, כל הסיפור כולל הגיבוס ארך 10-12 דקות, אני הייתי מאחורי הדלת מתפללת, דומעת ומבטיחה הבטחות...היא בכתה ממש מעט ובכי רגיל לחלוטין, שום היסטריה או משהו, אבל מהערב הראשון היתה ניג'ס (אפשר להבין אותה), האמת שאני לא בטוחה אם זה בגלל הניתוח או בגלל החזרה לגבס, בכל מקרה אני מקווה שהיום כבר יהיה טוב יותר בעז"ה!