אמן ../images/Emo57.gif
שלא תבוא המכה, אני בעד. אז ככה. נאמר לנו שאפשר לאכול ב-5 בבוקר, אבל ב-5 בבוקר לא התעוררנו (ועוד שמתי שעון מעורר, או שלא צילצל או שישנו טוב מדי). לאון התעורר ב-6 וכמובן נתתי לו בקבוק כי לא אכל מ-1 בלילה... הגענו להדסה ב-8, כאשר הילד שבע ושמח. האחות ביקשה לא להאכיל אותו יותר עד הניתוח. לחדר ניתוח לאון נכנס (על ידיים של האחות) ב-10, משום שלקראת 9 הוא נרדם- לא הראה שום רצון לאכול עד אז, כך שיצא טוב. הוא בכה כמובן, אבל ברמה של גיבוס, לא יותר לדעתי. שמעתי את הבכי כשהוציאו אותו מחדר ניתוח, אבל עד שהגיע עד אלי כבר נרגע. לגם בכיף בקבוק של מטרנה והתחיל לחלק חיוכים לאחיות (משום מה לתינוקות יש סנטימנטים לאחיות. אם אלבש חלוק גם אקבל חיוכים בכזאת כמות?) בהלם הוא בפירוש לא היה, וגם אם היה- יצא ממנו ביציאה מחדר ניתוח. חשבתי שבוכים מכאב ולא מההלם, לא כך? בכל אופן, עד עכשיו הוא מתנהג כרגיל
. אני לעומת זאת על כל ציוץ שלו חושבת שהנה זה בא. ואולי התמזל מזלינו?...