אנחנו בבית עם הילד,לגבי הגבס...

galitdror

New member
אנחנו בבית עם הילד,לגבי הגבס...

הקטן צרח מבכי עד שלא נותר לו עוד כוח לבכות. נמסר לנו שברגל שמאל הקלאב פוט קשה מאוד ובימין קל יותר. יש אלסטיות טובה וזה המזל. יש לנו תור לעפולה ביום א' הקרוב בבוקר. הרופאים ברמבם עדיין מתקשים להאמין איך נלחמנו על ההריון הזה, שכל רמזיו היו שליליים, מנהל מחלקת ילודים טוען שצריך "וובוס גראנדס" - ביצים גדולות בספרדית, כך כלשונו באשר להחלטה על לידה עד הסוף ! האם אתם מצטרפים לדעה שכדאי לתת אוכל תוך כדי המניפולציות ברגליים להסחת דעת התינוק? אולי יש טיפים אחרים איך להפחית את הצרחות? דש חמה לכל באי המפגש תודה על שלל הברכות
 
אוי, אני זוכרת את התקופה הזאת

וגם אני שאלתי את עצמי האם יש לנחם את הילד ע"י ציצי. יש לציין שלא הגעתי להכרעה בעניין. בד"כ האכלתי את עודד לפני המניפולציות כדי שיהיה שבע ורגוע, אבל זה לא עזר וכמובן שהוא בכה מאד בגבסים ואח"כ היה תשוש. היו פעמים שהנקתי אותו אחרי הגבס כדי להרגיעו, אבל נלחמתי עם החשש שהילד ילמד להתנחם ע"י אוכל. לעתים כשהרגשה זו גברה פשוט חיבקתי אותו חזק חזק והחזקתי אותו על הידיים לאחר הגבס כדי שיתנחם (וגם אני) ובד"כ הוא נרדם די מהר אח"כ מרב תשישות, לכן כפי שאת רואה אינני עוזרת לך ממש. אני מציעה לך ללכת עם מה שליבך אומר לך. אני מאד חששתי שהסבל של עודד בגבס ישפיע עליו מבחינה נפשית, אבל כיום אין זכר לסבל הזה ועודד הוא ילד שמח ומאושר ואיננו חושבים על זה עוד. תזכירי לעצמך תמיד שהוא לא יזכור את זה והסבל הוא רגעי בלבד וכבר היום הוא ישוב להיות רגוע ומקסים. אני שולחת לך חיבוקים וחיזוקים ומבטיחה לך שהכל יגמר במהירה וישכח כפי שקרה אצלנו. חוץ מזה שימי לך תמיד איפשהו בראש שישנן צרות גדולות יותר. לא יודעת אם זה מנחם. אני השתמשתי גם בזה.
 

galitdror

New member
במקרה שלנו באמת היו יכולות להיות

צרות גדולות יותר... תודה לאל, כל הבדיקות שעשו לו עד כה יצאו בסדר גמור! הוא ימשיך להיות תחת מעקב ליתר בטחון. בגיבוס האחרון לא יכלתי לעמוד. הבכי שלו קרע אותי. דרור היה איתו. אני מקווה שמפעם לפעם נלמד "להתחסן". אני מכניסה לראש שזה לטובתו ויהיה בסדר.
 

טאניוש

New member
גם אני לא עמדתי בזה ../images/Emo10.gif

בכי קורע לב ומבט "אמא הצילי" ואני לא יכולה לעזור לו. ברגע שהרגשתי שאני לא יכולה יותר הייתי יוצאת מחדר גיבוס (ובכיתי בחוץ) ומשאירה אותו עם בעלי. לא יודעת למי זה כאב יותר, לתינוק או לי. בכל אופן, הוא היה נרגע הרבה יותר מהר ממני. היו פעמים שהייתי איתו לבד, ואיכשהו אספתי את עצמי והחזקתי מעמד. ליטפתי, נישקתי -והחזקתי אותו שלא יברח. נכון, זה לטובתו, וחייבים, ועדיין זה עדיף בהרבה על ניתוחים, וזה עובר. ואגב, מקוליק הוא צרח 5 שעות ביום, בגיבוס- רבע שעה בשבוע.
 

hanash

New member
צרחות או לא להיות.....

אצלנו התיזמונים של הכניסה לגיבוס חפפו לשעת האכלה כך שהיינו 'משחקים' על שולחן הטיפולים עם מוצץ ובקבוק לחלופין ולפעמים פשוט חיבוקים ונשיקות כי שום דבר לא עוזר. ראיתי פעם אצל דר' בור כשבאנו לבקר במחלקה לפני הלידה אם שמזליפה טיפות של גליכל (חומר הומאופטי מרגיע נגד גזים) לפי התינוק תוך כדי הגיבוס. אפשר גם לנסות- זה לא מזיק ובכל מקרה הגזים יגיעו בקרוב ותצטרכו להזדקק לשירותי התמיסה הזו. בהצלחה
 
למעלה