אנחנו בבעיה

[ונוס האחד]

אנחנו בבעיה../images/Emo27.gif

שלום לכולם . אנחנו זוג פלוס ילד כמעט בן שנתיים, אני עובד מרוויח לא משהו סביב ה4000 ואישתי מאז הלידה לא עובדת כמו שאתם יודעים ובטח חלקכם מרימים גבה ושואלים איך אפשר להסתדר עם סכום כזה.אתם יודעים מה אתם צודקים קשה אבל אני עושה הכל כדי שלא יחסר כלום ולשלם את המשכנתא בזמן ושתמיד יהיה לה כסף בארנק..אני יודע שקשה לה שהיא לא מוצאת עבודה ואני לא לוחץ ואפילו מעודד ואומר שיהיה בסדר..היא מספרת שקשה לא ושהיא מרגישה חסרת יכולת ושמאוד הייתה רוצה להכניס את הילד לגן.. גם אני מרגיש שהוא ממש צריך את החברה הזו של ילדים אחרים. היא מעבירה את היום בין הסבתא שלה למכולת לבית מתעוררת בערך בשעה שאני אוכל צהריים בעבודה ולצערי הרגילה גם את הילד לישון מאוחר בלילה ולקום לקראת הצהריים.אני מבין שקשה לה שהיא רואה שאין כסף אפילו שאני תמיד דואג שלא תישאר בלי. על הבעיות האלה אני יודע שניתגבר אבל שאר הדברים שמיד אני יספר,אני תוהה מה לעשות.יש את ההרגל של לישון מאוחר כך שאני שצריך לקום מוקדם בבוקר רוב הזמן הולך לישון לבד. והיא יוצאת כשהם קמים והרבה פעמים שאני חוזר מהעבודה,אני חוזר לבית ריק. לא בגלל שאישתי בעבודה או שהילד במעון אלה בגלל שהם היו אצל הסבתא ועכשיו הם נסעו עם אמא שלה לקניון. ועכשיו כבר 10 בלילה אני יצאתי לעבודה בשש ,חזרתי בשבע בערב והבית ריק. כנראה שאני חלש, ואולי יש לי איזה שהיא בעיה פסיכולוגית כל שהיא, חסרה לי אהבה ,חסר לי חיבוק,חסר לי סקס ובסוד אני יספר שזה פוגע לי בביטחון העצמי הן בעבודה ומחוצה לה.וכמעט תמיד שאני מתקרב היא אומרת שאין לה מצב רוח .טוב אני לא ממש יודע מה להוסיף והמלאך הקטן שלי קורא לי. אני ישמח לשמוע תגובות.

 

[הנחליאלי]

אני עונה בהיסוס

כי אני צריך זמן לחשוב על מה שאתה כתבת. אבל אני גם מניח שכואב לכתוב על מצוקה כזאת ולא להיענות בכלל. אז קודם כול, תדע שקראתי ודמיינתי את התמונה המסובכת ואת המצב המכאיב. ואני חושב עליך. אחד התנאים הקשים ביותר הוא כששניים נמצאים במצוקה גדולה. אז איפה מתחילים? מי יכול לנדב עוד מעצמו בשביל השני(ה), כשכל הרזרבות התרוקנו כל כך? יש לי הערה על מה שאתה כותב: אתה כותב שכנראה אתה חלש. זה מפתיע אותי. אתה שומר על אופטימיות לנוכח קשיים גדולים. אתה ממשיך להיות נדיב ולנסות לספק את צרכיה בשעה שכמעט אין מאיפה להוציא את זה. אתה בוחן את עצמך בשבע עיניים, ולא עובר לתוקפנות ולטענות. אתה מזהה את הצרכים שלך באזורים העדינים של הנפש - אהבה, אינטימיות, פגיעה בביטחון עצמי. אתה יוצר סביבך אווירה של אהבה ("המלאך הקטן שלי..."), וזה לא מובן מאליו בתנאי חסך וצמצום. ואחרון ברשימה, אך לא אחרון בחשיבותו, אתה שומר על מקום עבודה שבו אתה עובד לפחות לפעמים 12 שעות ביום, ואולי יותר. כל אלה מעידים על כוחות גדולים. איך זה מתאים ל"כנראה שאני חלש"? לפי כל אלה הדבר הראשון שהייתי אומר עליך הוא שאתה אדם חזק מאוד, במיוחד שאתה חזק ברכות, ולא חזק בנוקשות או באלימות, שהם בעיניי סימנים לחוזק הקליפה וחולשה בגרעין. מה שלא הצלחתי להבין הוא מה מקור האי-שיתוף-פעולה של אשתך, כפי שעולה מהתיאור שלך. אמנם לא באת בטענות, לא האשמת וכו', אבל לא ברור לי למה אישה שאינה עובדת ושבעלה עובד כפי שתיארת, ושיש סבתא תומכת, למה היא אינה עושה כלום (כך הבנתי לפי התיאור שלך) לשיתוף פעולה בתוך הגבולות הצרים של המציאות שלכם. למשל למה היא לא מגיעה הביתה בשעות הערב. וגם, מה שעושה רושם של מקור אפשרי לבעיות גדולות מאוד -- מה יחסה העמוק אליך, לאור ההימנעות שלה מחברתך (היא לא בבית כשאתה חוזר) ומיחסים אינטימיים. מכיוון שאנו בפורום תקשורת מקרבת אני נוטה לתמצת את תשובתי אליך בשלב ראשון בדברים הבאים: אתה תיארת את העובדות בדייקנות ובאופן שנשמע אובייקטיבי. אתה תיארת גם כמה צרכים שלך באופן ענייני וקונקרטי. תיארת את רגשותיך בקצרה, אבל לדעתי הם מהדהדים ברור מאוד, ולא נשארתי בהרגשה שאתה אינך מזהה את הרגשות שלך. הדבר הבא שהיה עוזר לי היה אילו ניסחת בקשה מפורשת אליה, פשוטה לגמרי (לדעתי כבר עשית את זה) ותספר לנו מה היא עונה. בקשה כזאת יכולה להיות: אני מבקש שתהיי בבית בשעה שבע בערב. לתהליך בפורום הזה נחוץ רק לבקש את זה בפשטות, להקשיב טוב מאוד למה היא אומרת, ולדווח את זה, הייתי אומר, כמעט כמו דיווח עיתונאי. "ביקשתי ממנה שתהיה בבית בשבע בערב, והיא ענתה לי...." לא בטוח שנוכל לעזור לך, כי הסיטואציה נראית מורכבת מאוד, אבל מי יודע? אולי? אז כמו שאני כותב לפעמים... שווה לנסות, מה יש להפסיד. ובינתיים, קבל את אהדתי העמוקה, ותקוותי לרווחה ולהקלה בעומס!!

 

[akazw]

ונוס

מסכימה עם הנחליאלי בראיתו אותך, גם אני רואה אדם עוצמתי, שמנסה להקשיב ולראות. בעקבות דבריו של הנחליאלי ,הייתי רוצה לנסות להכנס למשקפיים של אשתך ולנסות לכתוב את הדברים כביכול מנקודת מבטה וזאת מתוך נסיוני בטיפול בנשים: אהובי היקר, מאז הלידה לא ממש חזרתי לעצמי, גופי השתנה, אני לא מוצאת עבודה, דבר שמחזק אצלי את תחושת הכישלון שלי מעצמי, אני מרגישה חסרת תועלת, גם בחוסר התרומה שלי לכלכלת הבית, הכל נופל עליך, ואתה מתאמץ כל כך, אתה טוב כל כך, סבלני ומתחשב. אני לא יכולה להסתכל לך בעיניים, אני בורחת מנסה לא לפגוש את העיניים הללו, ישנה עד מאוחר, והולכת לישון מוקדם, כדי להמנע מלהתמודד, אני מרגישה קטנה ואין לי מה לתת, אני שונאת את עצמי , ואני מתוסכלת, אני שונאת גם את הגוף שלי ומתביישת בו, איך אוכל להציגו בפניך,אני לא מרגישה מינית, כי אני לא מרגישה מושכת, אני יודעת שאתה תתאכזב, אתה בטח תגיד לי שלא נכון שאני יפה וחתיכה, אבל אני יודעת שזה לא נכון, ואני נמנעת בורחת,הולכת לאמא שלי, שתחבק אותי, ותחזק את הילדה שבי. אתך ואיתה אקא