אנחנו בדרך לבגצ היכונו. אין ברירה

[erban]

אנחנו בדרך לבגצ היכונו. אין ברירה

שימו לב לתוכן הפסיקה המאכזבת הבאה: בית הדין הארצי לעבודה עבל001245/00 רות דיוויס המערערת עמותת נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה ידיד בית משפט - המוסד לביטוח לאומי המשיב היועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך המותב: השופט יגאל פליטמן, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט – ליבנה נציג עובדים מר יצחק ברק, נציג מעבידים מר דוד פרלשטיין. בשם המערערת - עורך דין אמנון מ' שילה בשם המשיב - עורכת דין לאה רוזנברג בהתייצבות היועץ המשפטי לממשלה - עורכת דין נורית אלשטיין, מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה, פרקליטות המדינה. בשם ידיד בית משפט - עורכת דין ד"ר דינה קלעי פסק הדין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. 1. המערערת (להלן: המערערת או גב' דיוויס) בחרה ללדת בביתה על פני לידה בבית חולים. לאחר הלידה פנתה אל המוסד לביטוח לאומי לקבל מענק לידה בהתאם להוראתו של סעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי"). המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה למענק לידה, מן הטעם שתנאי לקבלת המענק הוא לידה במוסד רפואי. הגב' דיוויס הגישה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בפני השופט ש. גוטמכר, סגן שופט ראשי ונציג הציבור מר פסקל - בתיק ב"ל 847/97) אשר דחה את התביעה וקיבל את טענתו של המוסד לביטוח לאומי. על כך הערעור שהובא בפנינו. טענות הצדדים 2. 2. כאן המקום לציין כי במסגרת ההליך התרנו לעמותת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" (להלן: "העמותה") להצטרף להליך כידיד בית משפט וכן ביקשנו מנציג היועץ המשפטי לממשלה להתייצב להליך. כמו-כן לאחר ששמענו את טענות של הצדדים המלצנו על הקמת ועדת מומחים מטעם משרד הבריאות, שלהלן אפרט את מסקנותיה בהרחבה. 3. 3. בא כוח המערערת טוען, כי מאז חוקק החוק בשנות החמישים השתנו העיתים וכיום לידות בית מתוכננות, העומדות בדרישות הרפואיות, אינן מסוכנות יותר מאשר לידות בבתי חולים. עוד טוען בא כוח המערערת שהסיבה להתניית מענק הלידה באישפוז בבית החולים היא סיבה היסטורית שהיתה נכונה לשנות החמישים, עת רצו לעודד את הציבור לפנות לבתי חולים ואילו היום השתנו העיתים, הציבור ממילא מגיע לבתי חולים ואחוז התמותה בלידות ירד באופן משמעותי. זאת ועוד נטען על ידי בא כוח המערערת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה מעניקים לאישה אוטונומיה על גופה והיא זכאית לבחור את מקום הלידה. במניעת מענק הלידה יש משום פגיעה בשוויון שכן לילוד זכות קניינית לקבלת מענק לידה באין הבדל בינו לבין מי שנולד בבית חולים. בא כוח המערערת מוסיף וטוען שאין להפלות בינה לבין נשים ישראליות אשר ילדו בלידת בית באנגליה והן זכאיות למענק לידה מהמוסד לביטוח לאומי. המערערת צירפה חוות דעת רפואית של ד"ר אבנר שיפטן התומכת בעמדתה, ולפיה על-פי הספרות הרפואית, לידת בית מתוכננת של הריון בסיכון נמוך, במועד – אינה מסוכנת יותר מלידה בבית חולים, והוסיף כי בבית החולים קיים סיכון לתקלות רפואיות בשל תת תקינה, הידבקות בחיידקים, ופעולות רפואיות התערבותיות רבות שאינן נדרשות בשל החשש מתביעות. המומחה טוען, כי אין צורך במערך תמיכה רפואי לצורך לידות הבית. 4. 4. בתאריך -21.11.04 ביקשה העמותה להצטרף להליך במעמד ידיד בית משפט על מנת לתמוך בעמדת הגב' דיוויס. בנוסף העמותה טוענת שהתשלום חשוב כדי למנוע ניסיונות לחסוך בכסף באמצעות שכירת מילדות לא מוסמכות. העמותה הגישה עוד קודם לכן לוועדה של משרד הבריאות בנושא לידות בית בישראל את עמדותיה התומכות בלידה בבית, פרוטוקולים של כנסים רפואיים בארץ שדנו בנושא, תצהירים של מיילדות בבית וחומר מחקרי השוואתי על לידות בית בעולם המערבי. העמותה ידעה אותנו כי חוק בנושא זכויות היולדת והיילוד מונח על שולחן הכנסת ומתעכב, לטענתן משיקולי תקציב. בתאריך 22.1.04 צירפה העמותה הצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי, החלטות של ועדת הכנסת ופרוטוקול מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. הפרוטוקולים מצביעים על נכונות מצד המחוקק לשקול את שינוי החוק. 5. 5. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי בית הדין אינו מוסמך לסטות מהוראת החוק המפורשת. ומוסיף כי אין בכוחו של חוק היסוד לפגוע בתוקף הוראה שבסעיף 42 לחוק ובכל מקרה תכלית החוק ראויה. וממילא לאור המלצות הוועדה יש צורך בפיקוח רפואי על הלידה, היולדת והיילוד. 6. 6. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה תמכה בטיעוני המוסד לביטוח לאומי. טענתה העיקרית היא, שהתביעה היא למעשה לשינוי חקיקה, בניגוד לכוונת המחוקק כפי שהיא עולה מההיסטוריה החקיקתית, ובמקרה כזה יש לפנות לבית המחוקקים ולא לבתי המשפט. יתר על כן, המטרות ההיסטוריות שעמדו בבסיס החקיקה עת חוקק החוק לעידוד יולדות להתאשפז בבית חולים לא נס ליחן עד עצם היום הזה, כי לידה בבית חולים היא לידה בטוחה יותר לכלל האוכלוסיה כעולה מהספרות, שכן עת במהלך הלידה מתרחש אירוע חירום יש עדיפות ברורה לבית החולים. על אחת כמה וכמה לאוכלוסיות החלשות, אלו האוכלוסיות שעבורן התמריץ של דמי לידה הוא שיקול רלוונטי, ממילא עבור האוכלוסיה האמידה דמי הלידה אינו שיקול מכריע. יצוין, כי המדינה אינה נוקטת בפטרנליזם שכן היא מאפשרת לנשים ללדת בביתן ולמיילדות לילד אותן בביתן.

 

[erban]

המשך -המון מילים ואומץ אין

7. כנגד טענת המוסד לביטוח לאומי, שהחוק נועד לעודד ילודה בבתי חולים טוענת המערערת שממילא ניתן ללדת בבית ולהתאשפז לאחר מכן, לכן החוק בנוסחו היום מטרתו לממן מענק אישפוז לבתי החולים בסך 5,487 ש"ח, כעולה מדו"ח העמותה. בתגובה לטענה שיולדות בבית נמנות על אוכלוסיות חלשות אשר רוצים לעודדן להגיע לבתי חולים, או מהשכבות העשירות אשר אינן זקוקות למענק הלידה - המערערת והמומחה מטעמה טוענים, כי אין בישראל מחקרים המוכיחים טענה זו וגם נשים שאינן מן המעמד הכלכלי הגבוה יולדות בבית בשל אמונה בגישה שהריון זה לא מחלה ובשל הרצון לשלוט על גופן בעת הלידה והרצון ללדת באווירה ביתית. בתגובה לטענה שהמערערת מופלית לעומת מי שילדה בבריטניה, נשים שיולדות בבית בבריטניה זכאיות לדמי לידה מכוח תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי בהתאם לאמנה בין ישראל לבריטניה משנת 1963 על סמך הכללים של המשפט הבינלאומי ולכן אין לכך השלכה על זכויות היולדות בישראל. דיון והכרעה 8. על מנת להכריע בשאלת פרשנות המונח אישפוז בסעיף 42(א) לחוק אבחן את השאלות הבאות: תחילה אבחן את הדין המצוי, ההיסטוריה התחיקתית שלו וכיצד פורש החוק עד היום בפסיקה, אשווה את הסעיף בחוק זה לחוקים סוציאליים אחרים ואדון בתפקידו של המחוקק. ובהמשך אבחן האם השתנו העיתים, ואתאר את ההליכים שנעשו בעקבות הדיון בבית הדין זה וההמלצות החדשות שהתקבלו. א. הדין המצוי א1. ההיסטוריה התחיקתית 9. הצעת חוק הביטוח הלאומי הראשונה, ה"ח 98, תשי"ב, 70 שהוגשה לכנסת בשנת –1951 לא כללה מענק לידה אבל כללה שי לאחר לידה לו היתה זכאית מי שזכאית לקצבה. בנוסף לכך בהצעת החוק נכתב בפרק לביטוח אמהות בסעיף 29 כי ניתן לשלול את דמי הלידה – (התשלום עבור 12 השבועות) כולם או מקצתם כאשר: "(3) המבוטחת לא מילאה אחר הוראות המוסד בדבר פיקוח רפואי בקשר להריון וללידה." מענק הלידה נוסף רק בדיוני ועדת המשנה של ועדת העבודה במקום השי ליולדת. הכנסת עמדה מפורשות בעת הדיונים בקריאה שנייה ושלישית על הצורך לכרוך את מענק הלידה בחובה ללדת בבית חולים כפי שנכתב בדברי הכנסת בשנת 1951 כדלקמן: "תיקון חשוב הכנסנו בפרק הדן בביטוח אמהות. הוספנו שמענק הלידה, הבא במקום השי לנולד, שנזכר בהצעת החוק, בעיקרו לכיסוי הוצאות האשפוז, כתנאי של חובת האשפוז. הועדה סבורה שההיזקקות לאשפוז וקידוש האשפוז ליולדת בארץ, הם מן הדברים שהחוק הנדון צריך לקדמם ולעודדם. על כן קבענו זיקת גומלין בין מענק הלידה וחובת הלידה בבית החולים." חוק הביטוח הלאומי תוקן ב- 6.7.1955 לנוסח כדלקמן, (ה"ח 243 תשט"ו 12.6.55; בעמוד 127): "מבוטחת שהזדקקה לאישפוז בקשר ללידה, זכאית- ואם אינה בחיים זכאי בעלה או האפוטרופוס על הנולד, הכל לפי העניין – לקבל מהמוסד מענק לידה בשווי של - 55 לירות אם נולד ילד אחד, בתוספת של 25 לירות לכל יולד נוסף שנולד חי באותה לידה; המענק יינתן להוצאות האשפוז ולרכישת ציוד בשביל הנולד, או ציוד בעין בשבילו, הכל כפי שייקבע בתקנות." עיקרו של התיקון היה להגדיל את שיעורו של מענק הלידה במקרה של לידת תאומים, אולם כפי שהוטעם בדברי ההסבר להצעת החוק 243 בתשט"ו, 12.6.55, בא החוק המוצע גם – " אגב כך למנוע כל ספק שמענק הלידה לא יינתן, אף בחלקו, אלא ליולדת שהזדקקה לאשפוז בבית-חולים בקשר ללידה." במלאת שנה למוסד ביטוח הלאומי, בחודש אפריל 1955, פרסמה מנהלת ענף אמהות במוסד, חנה הרדוף סקירה מקיפה בנושא מענק הלידה, בירחון העבודה והביטוח הלאומי אפריל 1955, בע' 17, 19 בה עמדה על תכליתו של הרעיון לפיו יש להצמיד את מתן המענק לאשפוז: ו "חוק הביטוח הלאומי שלנו קובע כי מענק הלידה יינתן ליולדת אם הזדקקה לאשפוז, תנאי זה אינו קיים בכל ארץ אחרת. אם כי אין לקבוע שלידה בבית חולים עדיפה, בכל מקרה, על לידה בבית, אחידים בדעתם המומחים לרפואה ציבורית במדינתנו, כי יש לעודד, ככל האפשר, את אשפוז היולדות בבתי-חולים. " מן האמור לעיל עולה, כי מטרת המחוקק במענק הלידה הייתה לתמרץ את היולדת ללדת בבית חולים. א2. החוק 10. כיום ההטבות ליולדת מעוגנות בסעיף 42 לסימן ב' לחוק הביטוח הלאומי כדלקמן: "(א) מבוטחת שהזדקקה לאשפוז בקשר ללידה זכאית – (1) למענק אשפוז; (2) למענק לידה; (3) לקצבת לידה, אם ילדה יותר משני ילדים בלידה אחת. (ב) אם אין המבוטחת בחיים, זכאי למענק הלידה ולקצבת הלידה בעלה או האפוטרופוס על הנולד, לפי העניין."

 

[erban]

המשך -מחר אולי אדבר על הפסיקה ברשת

סעיף 1.3.1 לחוק מגדיר אישפוז כשירות שניתן בבית חולים בלבד ובלשונו של המחוקק: "שירות שניתן למטופל בבית חולים שבמסגרתו בוצעה קבלה רפואית ומינהלית למחלקת אישפוז ושהה בה לצורך טיפול רפואי למשך 12 שעות לפחות." המחוקק קבע כי מענק הלידה ישולם לאישה אשר אושפזה לצורך הלידה לפחות 12 שעות בבית חולים. שיעורי מענק הלידה ליולדת הזכאית מפורטים בסעיף 44 לחוק כדלקמן: א. א. מענק הלידה לילד ראשון, הינו בשיעור של 20% מהשכר הממוצע. ב. ב. למשפחה שקיבלה כבר מענק לידה המענק בגין כל ילד נוסף יהיה 6% מהשכר הממוצע. בהתאם לחוק להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004 התשס"ג-2003), המענק ליולדת הוא כ – 1,400 ₪ לילד ראשון וכ-400 ₪ נוספים לכל ילד נוסף. מענק האשפוז משולם ישירות לבית החולים. סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר למוסד לביטוח לאומי להעניק את דמי הלידה במקרים מיוחדים גם למי שלא ילדה בבית חולים מטעמי צדק. "המוסד רשאי לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור וועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגימלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה: אי היזקקות לאשפוז לפי סעיף 42" הענקות יינתנו למי שנדחתה תביעתו מסיבה כאמור בסעיף 198 א' לחוק: "יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה היולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם ומקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחת מאלה: 1. מחלה או תאונה 2. מאסר או מעצר 3. פסלות לדין או פשיטת רגל 4. שירות בצבא הגנה לישראל 5. הימצאות בארץ אויב או בארץ שאינה מאפשרת מגע חופשי עם ישראל 6. תנאי מלחמה או פעולות אויב 7. אסונות טבע או תנאי אקלים החורגים מהרגיל 8. רישום גיל לא נכון שתוקן על פי פסק דין, בתנאי שמבקש ההענקה נקט בהליכים משפטיים תוך זמן סביר לאחר שעמד על הטעות. 9. מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד. 10. סיבה אחרת לפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה." לידה מתוכננת בבית אינה נמנית ברשימת החריגים בגינם רשאי המוסד לביטוח לאומי להעניק מענק לידה, מטעמי צדק. בעב"ל 55/96 יעקב אגם נ' המוסד (לא פורסם) נבחנה משמעות המילה "נבצר" בסעיף 198 לחוק, אשר מתייחסת למבוטח שלא נרשם או לא שילם והיא פורשה בצורה מצמצמת: "נבצר" מדובר בנסיבות אובייקטיביות שמנעה מהמבוטח לקיים את חובת הרישום " מפירוש זה ניתן להסיק שהכוונה של החריגים הייתה להעניק דמי לידה במקרים בהם סיבות אובייקטיביות שאינן תלויות ברצונה של האם, מנעו מהא ם ללדת בבית חולים ולנסיבות אלו בלבד. א3. המגמות בפסיקה בגין הזכאות לדמי לידה 11. בבית-הדין לביטוח לאומי נבחנה הסוגיה : א. בתב"ל (ח"י) 59/55 ביתן- המוסד לביטוח לאומי, פב"ל א11, נפסק: "לאור הנוסח הברור של התיקון בחוק - ספר החוקים מס. 187- ביחס לסעיף 30(א) לחוק הביטוח הלאומי, הננו דוחים את התביעה היות והתובעת לא הזדקקה לאשפוז בקשר ללידה". ב. בעב"ל 7/58, המוסד לביטוח לאומי – ברשי פב"ל ג'25 בע' 26. הבהיר בית-הדין לערעורים של הביטוח הלאומי מדוע הדיבור "הזדקקה לאשפוז" שולל כל אפשרות של מתן מענק "הן מתוך המובן המילולי וגם מתוך הדבק הדברים" ממי שלא הזדקקה לאשפוז, שכן -ייתכן שהמחוקק בחר דוקא במילה "הזדקקה" במקום לכתוב 'ילדה', כדי לזכות מבוטחת במענק גם במקרה שאמנם הלידה לא התקיימה בבית-החולים, אולם היא אושפזה מיד לאחר מכן בקשר ללידה.עוד נפסק כי אין ספקות לגבי פירושו הנכון של סעיף 30 לחוק. ג. פסק דין דב"ע לב/ 0-59 ווסיפה יוסף עלי שחאדה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' א, בחן את הסוגיה של הזכאות לדמי לידה כאשר התובעת ילדה בביתה ולא בבית החולים, התובעת טענה כי התכוונה ללדת בבית החולים ולראיה היא היתה נתונה במעקב והזמינה מקום ללידה ורק בשל קשיים של העדר טלפון, העדר נגישות לדרך, לכלי תחבורה ומזג אוויר סוער לא יכלה להגיע לבית החולים. בית הדין הארצי קבע שצירוף המילים "נזקקה לאישפוז" מעיד על הצורך והרצון של היולדת להתאשפז בבית חולים, ולא בוחן האם בפועל התובעת התאשפזה, התנאי של הרצון של היולדת ללדת בבית חולים התקיים. בפסק הדין מתייחס בית הדין לפירוש הראוי לביטוי "נזקקה לאישפוז": "הכוונה של ההוראה בסעיף 94 הנ"ל היא ברורה: להבטיח שהיולדות אמנם יפנו לטיפולו של בית חולים בכל הקשור בלידה, שלא ישליכו יהבן על כל מיני "נשים מומחות", אלא יתקשרו לבתי החולים ויסתייעו בטיפול הניתן שם. לפחות בנוגע לתובעת במקרה שבפנינו הושגה מטרתו זו של המחוקק.... "אין לנו ספק שהתובעת יצאה ידי אותה חובה שלה התכוון המחוקק בקבעו בסעיף 94, את חובת "ההזקקות לאישפוז" אדם נזקק לצדקה כשהוא פונה לאנשים או מוסדות לקבלתה; אין הכרח שיקבל את התרומה בפועל ממש." משלושת פסקי הדין עולה שמענק לידה מותנה ברצון לפנות וללדת לבית חולים.

 

[erban]

תוכנית בוקר -מוקדם.

7. 7. שאלת הזכאות למענק לידה למי שילדה בלידה מתוכננת בביתה, כבר נידונה מפורשות בבית דין זה על-ידי סגן הנשיא דאז השופט קובובי בדב"ע מח/0-191 לדווין חנה נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, פד"ע כא(1), 5, נפסק כי, אישה שבחרה שלא ללדת בבית החולים אינה זכאית לדמי לידה, בעמוד 11: "וכי ייאמר - נוכח כל אלה - כאשר כוונתו של המחוקק היתה מלכתחילה כה גלויה וכה חד-משמעית - שהוא נכשל בלשונו, ולא השכיל לנסח כדבעי את רצונו? שהרי זה, בסופו של דבר, מה שטוענת המערערת דנן. אנו סבורים כי אין ממש בערעור. לשון החוק ברורה ואין להזדקק למילון, לדברי הכנסת ולהלכות הדנות בסוגיות קרובות אך שונות. המסקנה: מי שנמנעה מדעת להזדקק לאשפוז בקשר ללידה, שוללת מעצמה מראש ובדיעבד, את הזכות לקבל מענק לידה." סוגיה זו שבה ונבחנה על-ידי בבית הדין האזורי בתב"ע נ"ג/0-1192 גדליהו ליאורה נ' המל"ל (לא פורסם) ניתן ביום 26.5.94, פסקתי: "החוק אינו מעניק שיקול דעת לבית הדין בנושא תשלום מענק לידה כאשר התנאי היסודי הוא אישפוז בבית חולים אינו מתקיים אשר על כן אין מנוס אלא לדחות התביעה." מסקנה: הפסיקה קבעה חד משמעית שמי שילדה לידה מתוכננת בביתה, אינה זכאית למענק לידה. א4. זכות המדינה לכוון את התנהגות תושביה באמצעות תמריצים חיוביים 13. מדינת ישראל אינה פוגעת בחופש הפרט של נשים אשר מעוניינות ללדת בביתן, היא לא אוסרת על נשים ללדת בביתן ולא מונעת ממיילדות ליילד אותן כחוק בלידת בית. המדינה מעוניינת שתהיה לה היכולת לפקח ולהגן על בריאות האמהות וילדיהן, היא מכוונת את התנהגות הפרטים בחברה באמצעות הענקת הטבה של דמי הלידה רק למי שיולדת בבית חולים. הטבה זו מתמרצת נשים ללדת בבית חולים. להטבה זו יש חשיבות במדינת ישראל שהיא ארץ קיבוץ גלויות ומתאספים אליה אנשים ממגוון תרבויות, עם הרגלי לידה מגוונים, שחלקם רגילים לתנאים סניטאריים בסטנדרט נמוך מהסטנדרט המקובל בבתי החולים בישראל. למדינה סמכות לקבוע חוקים אשר לדעתה מגנים על האוכלוסייה, כגון הושבת תינוק במושב מיוחד ברכב, חגירת חגורת בטיחות וכדומה. בנוסף לכך למדינה יש אינטרס לגיטימי לכוון התנהגות באמצעות תמריצים כלכליים, שכן המדינה נושאת כלכלית בתוצאה של הנזק של ילד שנולד עם מום או של אם שנפגעת במהלך לידה. המדינה נוהגת באמצעות תמריץ כספי לכוון התנהגות גם בנושאים סוציאליים נוספים, כך למשל בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי ובתקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג-1983 המדינה בוחרת תחומי עיסוק שאם בהם יעסוק החייל לאחר שיחרורו יזכה למענק כספי נוסף – עבודה כזו מכונה עבודה מועדפת. על תכלית החקיקה ניתן ללמוד מתב"ע (באר-שבע) נא/211-0 כהן יעקב נ' המוסד לביטוח לאומי תק-עב 92(4), 288, עמ' 290. "תשלום מענק זה יהווה תמריץ לחייל משוחרר לצאת לעבודה שאינה "עבודה מתאימה" כמשמעותה בחוק, אך מאידך היא עבודה מועדפת לצרכי המשק, וזאת במקום לקבל דמי אבטלה להם הוא זכאי". כאשר מבוטח פונה לבית הדין לעבודה בטענה שהוא זכאי למענק בגין העבודה המועדפת בית הדין בוחן האם העבודה שביצע כלולה ברשימת העבודות שהמדינה מעוניינת לתמרץ. כך למשל נפסק בעב"ל 61/99 בני טלקר נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כי עבודת גינון במועצה מקומית אינה עבודה מועדפת כי היא אינה בגדר עבודה "באתרי גידול חקלאיים." כפי שלמדינה הזכות למתן תמריץ כלכלי לעובד דווקא בענף זה ולא בענף אחר, כך גם המדינה רשאית לתמרץ לידה בבתי חולים באמצעות מענק כספי הנועד לשמירה על בריאות האם והילד. א5. אין הסעיף בחוק מהווה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ו/או חוק זכויות החולה ו/או אפליה 14. לידות בית מותרות מבחינה חוקית במדינת ישראל כמו במדינות רבות בעולם המערבי, על סמך פקודת המיילדות 1929 ופקודת הרופאים תשל"ז- 1976. וכן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה התשנ"ו- 1996 מחזקים את החופש לבחור בלידת בית. לא כל מקרה בו אדם לא יהיה זכאי לתמריץ כלכלי הוא פגיעה על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הלידה בבית מותרת, לכן אין פגיעה בזכותה של היולדת לבחור בדרך הטיפול הנראית לה, ובזכותה להסכמה מדעת בהתאם לחוק זכויות החולה.

 

[erban]

אכזבה גדולה

במקרה שבפנינו הפגיעה מידתית, כי ליולדת יש אפשרות לבחור אם ללדת בביתה או ללדת בבית חולים. הפגיעה במענק הלידה היא גם לתכלית ראויה הגנה על חיי היולדת והנולד. ובהתאם לקדושת החיים שהוא מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חלוקת מענק הלידה על-פי קריטריונים שוויוניים אינו מהווה אפליה. אפליה היא פגיעה בשוויון בין שווים, אם ינתן מענק לידה לנשים שילדו בבית תחת פיקוח רפואי יקר ולא ישולם מענק לידה לנשים מאוכלוסיות חלשות שילדו בבית עם מילדות מקומיות עלולה להיווצר פגיעה בשוויון בין שווים- אולם מתן מענק כספי למי שילדה בבית חולים אינו מהווה פגיעה בין שווים. לפי המצב המשפטי הקיים ברי כי גב' דיוויס אינה זכאית למענק לידה. ב. הדין הרצוי, האם השתנו העיתים 15. עולה השאלה, האם היום אין צורך יותר לתמרץ את האוכלוסייה להגיע לבית חולים כך שהקשר בין מענק הלידה לאשפוז מיותר? 16. חוק מעצם טבעו נועד להתאים לכלל האוכלוסייה ולא לכל מקרה ספציפי. לפיכך נבחן האם השתנו העיתים מבחינה רפואית, חברתית וכלכלית בחברה הישראלית בכללותה. 17. בישראל כיום אין עדין נתונים סטטיסטים לגבי הסיכון בלידות בית, שכן אין עדין מדגם מייצג למחקר ואין דיווח או תיעוד על לידות הבית. דו"ח משרד הבריאות מספטמבר 2003 "נתונים לאומים של תמותת תינוקות בישראל לשנת 2002" מציג פערים גדולים בתמותת התינוקות בין מרבית האוכלוסייה לאוכלוסיה הבדואית והאוכלוסייה החרדית בירושלים. הדו"ח מציג התפלגות נתונים של לידה בבית חולים, הפער נובע מהתנגדות לביצוע הפלה במקרה של מומים, נישואים בתוך המשפחה וכן מעקב רפואי לא רציף במהלך הריון. עיקר התמותה הוא של תינוקות במשקל נמוך מאוד ופגים, חלק ניכר מהתינוקות שמתים מתים בשל מומים גנטיים. עבור האוכלוסייה חלשה יותר הסכום של דמי הלידה מהווה תמריץ ללדת בבית החולים וזהו תמריץ חיובי מאחר ואם הלידה תתבצע ללא פיקוח רפואי ובתנאים סניטרים ירודים הסיכון לבריאות היילוד והיולדת גבוה יותר. בתאריך 16.10.97 התכנסה ועדה בראשותו של סמנכ"ל משרד הבריאות מר ישראל ארד אשר דנה בשאלה, האם רצוי להעניק מענק לידה לנשים שיולדות בבית. בדיון ד"ר סמואלוב אישר כי הנטייה ללדת בישראל בבתי חולים נשאה תוצאות חיוביות: בשנות ה-50 שיעור תמותת התינוקות היה 50 פטירות מתוך 1,000 לידות, ואילו בשנת 1997 הצטמצמה תמותת התינוקות ל-12 מתוך 1,000 לידות וכן יש ירידה ניכרת בתמותת האימהות. ד"ר סמואלוב הצביע על כך ששינוי המדיניות הסוציאלית בנושא זה עלול לתת לגיטימציה לביצוע לידות בבית. הוא ציין את החשש לסכן את ההישגים שהושגו בישראל בקשר לתמותת תינוקות ואמהות, אשר עלולה להתבטא בעליית שיעור התחלואה והתמותה. משכך החליטו בשנת 1997 שאין להעניק מענק לידה לנשים אשר יולדות בביתן. 18. בשל המחסור בנתונים בישראל הצדדים הציגו בפנינו מגוון מחקרים בעולם בנושא לידות בבית מהמחקרים בכללותם עולות המסקנות הבאות: א. לידה בבית לנשים שבקבוצת סיכון לידה נמוכה, אשר יולדות בגיל צעיר בשבוע הנכון, עובר שמשקלו תקין, עם מיילדת מוסמכת וציוד ראוי - הסיכון דומה לסיכון בלידה בבית חולים לכלל האוכלוסייה. מדרישות אלה ברור, כי לידה בבית דורשת פיקוח של משרד הבריאות כי היולדת, העובר, העיתוי והמיילדת מתאימים ללידה בבית וכי בעת סיבוך היולדת תועבר לבית חולים, בנוסף לכך לכלל האוכלוסיה הסיכון בלידה בבית גדול יותר מאשר הסיכון לכלל האוכלוסייה בלידה בבית חולים. ב. בלידות בית היחס אישי יותר וקיימת פחות פעילות רפואית התערבותית כגון אפידורל וניתוחים קיסריים. אך כאשר הלידה מסתבכת בשל דימום, קרע בשיליה או שיש צורך בניתוחי חירום באמצעות וואקום או מלקחיים, ניתוח קיסרי או עירוי דם הרי שהסיכון בלידה בבית ו/או הסיכון בהעברה לבית חולים במהלך הלידה הוא גדול יותר. ג. בהולנד המדינה בה היה שיעור לידות הבית הגבוה בעולם המערבי - בשנים האחרונות ירד שיעור הילודה בבית בעשרות אחוזים וקיימת מגמה הפוכה של חזרה ללידה בבתי חולים. ד. בארה"ב נתונים סטטיסטים מצביעים על שיעור תמותה בבית כפול לעומת שיעור התמותה בבית חולים. ממכלול הנתונים עולה, כי לאוכלוסיה בכללותה בטוח יותר ללדת בבית חולים מאשר בבית. ב2. הקמת ועדת מומחים 19. בעקבות הדיון בו טענו הצדדים בפנינו המלצנו בתאריך 28.10.02 לצרף את היועץ המשפטי כמשיב בערעור ושהמוסד לביטוח לאומי ישקול הצעת בית הדין להקמת ועדת מומחים שתכלול את היועץ המשפטי לממשלה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות. הועדה תבחן את הנושא של לידה בבית לצורך בדיקת יישומו של סעיף 42 לחוק לאור חלוף הזמן מאז חוקק. 20. בעקבות פניית בית הדין בתאריך 15.12.02 הודיע היועץ המשפטי על התייצבותו בהליך בשל השלכות הרוחב של התיק ודיווח שהוקמה ועדת מומחים לבדיקת כלל הנושא של לידות בבית. 21. האיגוד למיילדות וגניקולוגיה בישראל מינה וועדה לנושא בתאריך 17.2.03. במסגרת הדיון בוועדה התברר שאין נתונים מלאים בישראל לגבי לידות שבוצעו בבית מאחר שהמדגם קטן מידי ואין תיעוד ללידות בית. הועדה המליצה למשרד הבריאות כדלקמן: א. לבצע את לידות הבית מסגרת תקנות ו/או נהלים מחייבים למיילדת. ב. להגדיר ולהגביל את המצביים המיילדותיים בהם מותרת לידת בית. ג. למסד מערכת הרשאה ובקרה.

 

[erban]

עורכי דין יש? מי מוכן להרתם לעניין?

22. בעקבות ההמלצות הללו הוקמה תת ועדת המומחים בנושא לידות בבית בישראל מטעם המועצה הלאומית לרפואת נשים, וגנטיקה. יושב ראש הוועדה היה ד"ר פישר מנחם בוועדה היו חברים גם פרופ' שלמה משיח פרופ' ראובן פייזר, ד"ר איילה בלאו, ד"ר ציפורה דולפין, ד"ר יורם לוטן וד"ר ורדה מרגלית. מסקנות הוועדה הוצגו בדו"ח בתאריך 25.5.03 בפני מנכ"ל משרד הבריאות , הוועדה תיארה את הנושא כ: "סבוך, טעון רגשות ודעות קדומות ולא חופשי מאינטרסים שונים." הוועדה העריכה כי בישראל מתקיימות בין 300 ל-500 לידות בית בישראל שהן כ-0.3% מכלל הלידות בישראל. 23. מעמוד 2 לדו"ח המועצה הלאומית לרפואת נשים מיום 25.5.03. עולה כי בישראל עד להמלצות וועדת המומחים, שהוקמה בעקבות המלצת בית משפט זה לא היו מדדים להגדרת נשים ה"מתאימות" ללידה בבית. לא היו פרוטוקולים מוגדרים לניהול לידה, לא היה נוהל העברה לבתי חולים, ולא היו פרמטרים למיילדת ורופא המוסמכים לבצע לידת בית, בנוסף לכך לא היתה חובת דיווח. 24. הוועדה קובעת לראשונה מי היא אישה שמתאימה ללדת בבית כדלקמן: רק אישה מעל גיל 18 בריאה גופנית ונפשית במצב תזונתי תקין שבבטנה עובר יחיד, אשר יולדת בין השבוע ה-37 לשבוע ה-41 להריון ילוד שמשקלו המוערך הוא בין 2,500 גרם ל-4,000. זאת לאחר שנבחנה ההיסטוריה הרפואית בכתובים של היולדת ומשפחתה ואחר שנבחן התיעוד של ההיריון אשר בוצע על-ידי רופא בהתאם להנחיות האיגוד הישראלי לגניקולוגיה למעקב הריון רגיל שאינו בר סיכון. 25. תנאי ללידה בבית הוא שאת היולדת ילוו בני משפחה במהלך הלידה ויהיה לה סיוע בשבוע שלאחר הלידה. היולדת תלד בבית המותאם ללידה מבחינת ניקיון, מים, חשמל, חימום וטלפון ורק לאחר שתחתום על טופס הסכמה מדעת. 26. הוועדה פירטה רשימה ארוכה של מחלות שאם האישה חולה בהן או יש נטייה במשפחתה אין מקום ללידה בבית. וכן רשימה של פגמים גנטיים אשר מונעים לידת בית. כמו-כן הוכנה רשימה של מקרים שמצביעים על עבר מיילדותי כושל אשר מונע לידת בית. ובנוסף לכך רשימה של פגמים בהריון הנוכחי אשר מונעים לידה בבית. 27. בנוסף לכך, הוועדה קובעת לראשונה קריטריונים מגבילים למי רשאי לבצע לידה בית: א. רק מיילדת מוסמכת בעלת רישיון לעסוק ביילוד במדינת ישראל בעלת וותק של 5 שנות עבודה בחדר לידה מוכר בישראל אשר שימשה או משמשת בו כאחראית משמרת תהא רשאית ליילד בבית וזאת רק לאחר שנכחה לצד מיילדת אחרת ב-10 לידות בית לפחות במשך כל התהליך החל מפגישות וההכנות שלפני הלידה כולל הלידה והמשכב שלאחר הלידה. ב. או רופא בעל רישיון ותעודת מומחיות ישראלית במיילדות וגניקולגיה עם ניסיון של לפחות שלוש שנים מאז תום ההתמחות, העוסק או עסק במיילדות בחדר לידה מוכר בישראל. 28. הוועדה הכינה רשימה של מכשור רפואי אשר הכרחי עבור לידה בבית. והמלצות למעקב של המיילדת אחר היולדת בלידת בית לאחר הלידה. והמלצה שהמיילדת בבית תלמד קורס החייאה. 29. בנוסף נוסחו טפסים של הסכמה מדעת של היולדת, תיעוד ההיריון והלידה בבית והעברת המידע מהיולדת בבית לבית החולים. 30. הוועדה קבעה כי המיילדת מחויבת להימנע מליילד יולדת הנמצאת בקבוצת סיכון ולהפנותה ללדת בבתי חולים. הועדה הכינה גם רשימת מקרים בהם המיילדת מחויבת להעביר במהלך הלידה את היולדת מהבית לבית – חולים. וכן הוסיפה שורה של הוראות לגבי האופן בו ינוהל הקשר בין מיילדת הבית לבין בית החולים בשעת העברה ולאחריה. 31. הועדה סיכמה המלצותיה כדלקמן: א. הועדה מקבלת את לידות הבית בישראל כמציאות קיימת, המעוגנת בחוק. ב. לידה בבית חולים עדיפה על לידה בבית ומאפשרת לאם וליילוד ביטחון מרבי. ג. נשים בהריון תקין לחלוטין המעוניינות ללדת בבית – תוכלנה לממש רצונן על-פי רשימת תנאים מקיפה (הכוללת מי מוסמך ליילד בבית, פרמטרים של התאמה ללידה בבית, רשימת התוויות נגד לידה בבית) שהוועדה מפרטת בהמלצותיה. ד. הדו"ח ממליץ למשרד הבריאות לקבוע, במסגרת תקנים ו/או נהלים, תנאים מחייבים למיילדת וליולדת בלידת בית; להגדיר ולהגביל את המצבים המיילדותיים בהם מותרת לידת בית, למסד מערכת הרשאה ובקרה. ה. הדו"ח ממליץ לקבוע הנחיות למצבים בהם יש להעביר את היולדת לבית חולים במהלך הלידה. ו. בית חולים שיש בו חדרי לידה רשאי לפתוח חדר לידה "ביתי" בתוך מתחם בית החולים. ז. הוועדה לא התייחסה כלל לשאלת הזכאות לדמי לידה בלידה בבית. 32. פרופסור אבי ישראלי, מנכ"ל משרד הבריאות במכתבו אל ד"ר יצחק ברלוביץ המשנה למנכ"ל וראש מינהל רפואה (ימ/2) מ- 4.1.04 ממנה אותו לשבת בראש ועדה שתיישם את המלצות ועדת המומחים, וכן לדאוג שתנאי לרישיון יהיה ביטוח הולם למקרה של רשלנות מקצועית. בנוסף הציג במכתבו את הנושאים הדורשים הסדרה כגון: מי יתן הרשאה לילודה בבית, מה יהיה המנגנון, מי יתקצב אותו והאם ידרשו בחינות וכן הודיע שיש להגביל את הפרסום על לידה בבית. הפרופסור אבי ישראלי לא התייחס במכתבו כלל לשאלה של זכאות לדמי לידה ליולדת היולדת בביתה. 33. פרופ' יונה אמיתי מנהל המחלקה לאם ולילד ולמתבגר במכתבו לגב' נורית אלשטיין נציגת היועץ המשפטי לממשלה (ימ/6) מגיע למסקנה חד משמעית כי יש להתנות את מענק הלידה בלידה בבית חולים: "התניית מתן מענק לידה- בלידה בבית חולים מהווה תמריץ כלכלי שהינו משמעותי בעיקר לאוכלוסייה מעוטת יכולת, כולל מגזרי מיעוטים... לאור זאת אנו ממליצים באופן חד משמעי להמשיך בהתנייה הקיימת של מענק לידה רק בלידה בבית החולים."

 

[erban]

מתנצלת על ריבוי המקטעים.

34. לסיכום - המצב כיום הוא שהוועדה הרפואית בישראל ממליצה שלא ללדת בבית. הקריטריונים, נקבעו לראשונה בוועדה אך אין בישראל תשתית ארגונית לתמיכה ופיקוח על לידות בבית ואין עדין ניסיון מספק והפקת לקחים. לעומת זאת, בידי המדינה נתונים מוכחים שלאורך השנים עידוד הילודה בבתי חולים שיפר את מצבם הרפואי של האימהות והתינוקות באופן דרסטי. ב3. שינוי חקיקה בתחום חדשני בביולוגיה ראוי שיעשה על-ידי המחוקק 35. בבג"ץ 2458/01 משפחה חדשה ואח' נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות, תק-על 2002(4), 761 נדונה השאלה האם אישה בודדה זכאית לנשיאת עובר ברחמה על-פי הסכם פונדקאות בדומה לאישה נשואה. בית המשפט העליון הכריע על סמך לשון החוק וכוונת המחוקק, כי לא היתה כוונה לאפשר לנשים שאינן נשואות להתקשר בכזה הסכם. עוד נקבע כי לכאורה הסעיף הזה בחוק מפלה ופוגע בזכות להורות שהיא זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אף על פי כן נדחתה הבקשה, משום שמדובר בפגיעה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה של פגיעה מידתית . 36. מאחר וההחלטה היא החלטה ערכית אשר ראוי שבית המחוקקים יכריע בה ולא בית המשפט על דרך של חקיקה שיפוטית. זאת במיוחד כאשר מדובר בהתפתחויות רפואיות שלא ניתן עדין לדעת לאן יובילו אותנו בעתיד, זכותו של המחוקק לצעוד צעד אחר צעד בזהירות עקב בצד אגודל, זאת אף במקרה בו יכיר בית משפט באפליה. כדברי השופט חשין ,עמ' 781: "עוד נזכור, כי מדברים אנו בסוגייה חדשה וסבוכה, סוגיה שרב בה הנסתר וטרם נתנסינו בה לעומקה, והרי ידענו כי גם מסע ארוך - בייחוד אל הלא-נודע - תחילתו מיצער. בנסיבות אלו כולן, התפתחות בהדרגה, עקב-בצד-אגודל, התפתחות מידתית, יכולה שתהיה התפתחות ראויה; בוודאי עשויה היא להוות הכרח-לא-יגונה. בתתנו דעתנו לחידושה ולסביכותה של סוגיית הפונדקאות; בהיותנו מודעים לכך שהמדובר הוא בהתערבות בחקיקה של הכנסת; וביודענו כי עניינה של האישה היחידה לא נדון לעומקו עד-כה, דומה שלא יהא זה ראוי כי נכריע מיידית וסופית בעניינה של העותרת." לדעה זו הצטרפה השופטת שטרסברג כהן בעמוד 787: "אני סבורה כי מורכבותו של הנושא, החידוש שבו, הבעייתיות שהוא מביא בכנפיו והעדר ניסיון מספיק על מנת לבחון את תוצאות ישומו, מחייבים שבחינתו מחדש ותיקונו ייעשו על ידי הכנסת ולא על ידי בית משפט זה. בבואו לבחון מחדש את הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו, על המחוקק לתת את הדעת לחשיבותו של מוסד הפונדקאות, שנועד לאפשר לחשוכי ילדים, שאינם מסוגלים להוליד ילדים בדרך הטבע להגשים שאיפתם להורות וכן להפלייה הבלתי ראויה שנוצרה בין אישה שיש לה בן זוג לבין אישה שאין לה כזה, לעניין העמדת מוסד הפונדקאות לרשותה. בכך מצטרפת אני לקריאתו של חברי השופט חשין, למחוקק לעשות לתיקון המעוות." 37. הלכה זו נכונה גם לענייננו. גם במקרה שבפנינו אני סבורה כי מורכבותו של הנושא, החידוש שבלידה בבית לעומת לידה בבית חולים, הבעייתיות הרפואית, הכלכלית והחברתית שהוא מביא בכנפיו והעדר ניסיון מספיק על מנת לבחון את תוצאות ישומו, מחייבים שבחינתו מחדש ותיקונו ייעשו על ידי הכנסת ולא על ידי בית הדין, זאת במיוחד נוכח מסקנות וועדת המומחים ועמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה. שיקול הדעת נתון למחוקק האם ברצונו לצעוד בעקבות הנוהג המקובל במדינות אירופה, או שבישראל לאור המצב הרפואי החברתי והכלכלי יש הצדקה גם כיום למתן תמריץ ללידה בבתי חולים בלבד. 38. ובטרם סיום – ברצוני להוסיף כי אמנם התוצאה בהליך שבפנינו היא דחיית הערעור לגופו, אולם כתוצאה מהבאת הנושא אל המדוכה בית הדין המליץ למנות ועדת המומחים שעשתה עבודה יסודית וחשובה ובסופה פרטה את המלצותיה. בדיוני הוועדה ובהמלצותיה רואים אנו צעד חשוב ביותר לקידום הבטחת בריאותם של היולדות שבחרו ללדת בבית והילודים. ובמיוחד אם אכן ההמלצות תיושמנה הלכה למעשה באופן שיותקנו תקנות, אשר יבטיחו רישיון מיוחד לעוסקים בלידה ביתית, וכן יקבעו עבורם קריטריונים בהם המצב הרפואי של האם והיילוד מאפשרים לידה בבית, כמו גם נוהל למצבי חירום בהם המיילדת מחויבת לפנות לבית חולים. כמו-כן נוסח לטופס הסכמה מדעת בו יצוין, כי לא יהיה בקביעת הנהלים הללו משום לקיחת אחריות של המדינה על לידות ביתיות וכי המדינה ממליצה ללדת בבתי חולים. וכמובן חובת ביטוח פרטי במקרה של רשלנות רפואית וחובת דיווח על לידות בבית בטופס מפורט. ובאשר להיקף ההטבות הכספיות, שיש ליתן ליולדות בבית, זאת יש להסדיר בדרך של חקיקה ולא בדרך של חקיקה שיפוטית. סוף דבר- סיכומו של האמור לעיל, במיוחד לאור לשון ההוראה שבחוק הביטוח הלאומי, תכליתה ומטרתה, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. ניתן היום א' בחשון, תשס"ו (3 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים. ______________ ____________ ____________________ השופט יגאל פליטמן השופטת נילי ארד השופטת ורדה וירט – ליבנה ___________________ ______________________ נציג עובדים מר יצחק ברק נציג מעבידים מר דוד פרלשטיין

 

[erban]

הכינוי של אישי היקר- אני: נירית

מייצגת את התנועה: נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה. מברכת את הפורום הזה ואת יוצריו. הרבה טוב שיהיה לכולנו ורק טוב וטוב יותר

 

[debby12]

../images/Emo26.gif הנה קישור לנוסח ההחלטה

קישור להחלטה בענין רות דיויס אני מקוה שיהיה לי זמן לקרוא את זה יותר מאוחר. בינתיים יכולה לשחרר רק באסה כללית - 5 שנים לקח להם לכתוב פסק דין וזו התוצאה?!

 

[טלימה]

שניה, סליחה

לא קראתי הכל. אבל, עד כמה שהבנתי מגעת - 1. השופטים ציינו שבחוק הביטוח-הלאומי כתוב היום שהמענק מגיע למי שילדה במוסד רפואי. 2. הרשות השופטת מוסמכת לשפוט על-פי החוק בלבד, לא על-פי אמות מידה של מוסר או צדק כלשהו. רק במידה שבה החוק אינו ברור, אז השופטים חופשיים יותר לפרש את לשון החוק. לפיכך- מכיוון שכאן החוק ברור וברורה כוונת המחוקק, השופטים לא יכולים אלא לשפוט לפיכך. הם מציינים במפורש שמן הראוי שבית המחוקקים ידון בסוגיה, אבל שלהם אין את הכוח לעשות זאת. נראה לי שהפתרון אינו בבג"ץ (אלא אם ניתן להוכיח שהחוק הזה נוגד חוק-יסוד כלשהו) אלא בכנסת.

 

[אור מגיע]

צודקת וכמה הערות

בשנים האחרונות בג"ץ משנה הרבה מאוד חוקי מדינה ללא כחל וסרק, פתאום קובע שמה שצה"ל עושים עם נוהל שכן אינו חוקי ודברים כאלה. אז היה מתבקש שגם במקרה הזה בג"ץ יחליט שהחוק של ביטוח לאומי הוא מפלה ולכן לא חוקי. בג"ץ הוכיח שהוא מעל החוק, אפילו של חוקי יסוד! ודעתי לנושא שקראתי אך לא הגבתי עד כה הוא שיש לזה שני צדדים. ייתכן שאולי יחליטו יום אחד למסד את עניין לידות הבית ואז המיילדות יתחילו להיות בירוקרטיות בעל כורחן ועל כל דבר נצטרך להביא להן אישורים וטפסים וקשקושים. אולי יוחלט על נוכחות רופא בלידה מעל גיל מסוים או במצב מסוים וכל זה יהפוך את לידות הבית למשהו שאולי ביטוח לאומי משלם עליו, אבל בהחלט הרבה פחות נעים וטבעי מאשר עכשיו. ברור שזה לא צודק לא לתת מענק לידה למי שלא ילדה בבית חולים, אבל נראה לי שבזה מסתכמות ה"צרות" של יולדות הבית. תארו לכם היה צריך להרשם לזה בשבוע מסוים ולעשות עוד יותר ביקורות אצל רופאים וללכת לקבל אישורים מפה ומשם, ואולי היינו צריכות להוכיח שהבית שלנו עומד בדרישות של משרד הבריאות וצריך להביא אישורים על הבית ומי יודע, אולי יחליטו גם לשאול את השכנים אם הם מוכנים לכזה דבר ולכו תדעו מה עוד יעלה בראשם החולני של מקבלי ההחלטות! ובכלל, תארו לכם שעל כל דבר נצטרך עוד לשלם מס!! מס על אישור משרד הבריאות, מס על אישור הרופא, מס לפה ומס לשם וכבר המענק לא שווה גרוש! אז בינינו - לא מעוקצם ולא מדובשם! עדיף שישאר כמו שזה היום ואולי ימצאו כמה צדיקים בסדום שקצת יחפפו ולא ידרשו אישפוז של 12 שעות וכו'.

 

[כרמית מ.]

../images/Emo45.gif (אם כי קצת מאוחר מדי)

 

[כרמית מ.]

זה החלק הראשון.

 

[סוס של נייר]

לא מדוייק

בעידן האקטיביות השיפוטית, הרכב בג"צ - ובפרט בראשותו של ברק

- יכול לפרשת את החוק לפי תכלית החקיקה ולאו דווקא להיצמד ללשונה. זו בחירה מאוד שמרנית ומאכזבת של השופטים. אם תכלית החקיקה היא להגן על אמהות ויילודים וליכך לעודד ילודה בבית חולים, הרי שמרגע שהוכח, כי אין סכנה מיוחדת בלידות בית (שלא לומר להיפך ממש), כי אז יש מקום לפרשנות קצת יותר גמישה.

 

[erban]

תגובתנו לפסק הדין

אתם מוזמנים לשבץ את התגובה בכל מקום בו יש דיון בנושא, להעביר לתקשורת, לעורר דיונים. כרגע אני מחפשת משפטן אקדמאי שיוכל לכתוב על הנושא מנקודת המבט שלנו כי הבהירו לי שהעניין דרוש לפני פניה לבג"צ. אשמח אם תוכלו לעזור להגיע לאדם כזה. במקביל צריך כנראה לחזור ולמצוא בעלי עניין בכנסת... חלקה הראשון של ההתייחסות: פסק דין מוטעה. בית המשפט הארצי מפלה לרעה אמהות ותינוקות "פסק דין מוטעה ובעייתי" כך כינתה עו"ד שלומית יניסקי-רביד, מרצה בקריה האקדמית אונו, ראש מרכז נשים בעבודה, נציגת לשכת עוה"ד בועדות הכנסת בתחום דיני העבודה, את פסק הדין שניתן בתחילת השבוע בבית הדין לעבודה. הפסיקה בעניינה של יולדת הבית, רות דייויס, קבעה לאחר תשע שנות הדיינות, כי נשים שיולדות בבית ימשיכו שלא לקבל מענק לידה. לדברי יניסקי-רביד, העובדות עליהן מתבסס פסק הדין שגויות ומטעות: "נקודת המוצא של בית הדין היא, כי לידה בבית טומנת בחובה סיכונים משמעותיים, בעלי השלכות כלכליות למדינה. עמדה אינטואיטיבית זו נסתרה במחקרים רבים." "קיימים נתונים מיילדותיים מצויינים של לידות בית בישראל" אומרת מיכל בונשטיין דוברת אימה"י (אירגון מיילדות הבית). בניגוד לטענת השופטים על העדר בקרה וסדר, היא טוענת כי ישנו פרוטוקול לניהול לידות בית המשרת את חברות האירגון ומבוסס על נסיון בארץ ובעולם. ומוסיפה יניסקי- רביד: "גם לידה בבית חולים טומנת בחובה סיכונים רבים. מחלות, הדבקויות, התערבויות לא רצויות, תת תקינה, עומס במחלקות ועוד. אלו לא באו לידי ביטוי בהחלטת בית הדין." לדבריה בפסק הדין בחר בית המשפט שלא להתמודד עם הבעיה והוא נסוג לנוסחה הישנה של השארת התפקיד השינוי למחוקק. "למעשה עסק הדיון בזכות האישה על גופה ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו." אומרת נירית שפירא, דוברת התנועה: "נשים קוראות ללדת –למען חופש בחירה בלידה" שהשתתפה בדיון על תקן "ידיד בית המשפט": "בית המשפט טען שהקישור בין לידות לבין בית החולים נעשה על ידי המחוקק כדי להגן על האוכלוסיה וכי מותר למדינה לתת תמריצים לעשות מה שהיא מאמינה לנכון. אנו מוצאות כי ההאשמה בפטרנליזם מתאימה להתנהגות המדינה אשר במעטה סוציאלי (דאגה לצרכי התינוק הראשוניים) מסווה התנהגות שתלטנית ("אני קובעת היכן טוב שתלדי כי לך אין יכולת להחליט עבור עצמך בעיקר אם את ענייה וחלשה"). יתר על כן צימצום המענק עבור ילד שני (החלשת התמריץ) מעלה תהייה: האם האינטרס של המדינה להשפיע על היולדת "לטובתה" פוחת לאחר לידת הבכור?.... " ע"וד יניסקי-רביד מצטטת את מנהלת אגף נשים בביטוח לאומי אשר כתבה כבר בשנת 1955 כי:"אין לקבוע שלידה בבית חולים עדיפה, בכל מקרה, על לידה בבית. למרות זאת, אחידים בדעתם המומחים לרפואה ציבורית במדינתנו, כי יש לעודד, ככל האפשר, את אשפוז היולדות בבתי-חולים." לדברי יניסקי-רביד לא יתכן שהמדינה, המשקפת החלטות מוסדיות גבריות, תמשיך להחליט עבור נשים כיצד ללדת. "זוהי זכותה של האישה לשלוט באירוע חשוב זה. לבחור ללדת בסביבה ביתית, מוכרת, נעימה."

 

[erban]

חלקה השני של התגובה

רות דייויס מאוכזבת מאוד מהפסיקה: "לרגע נראה שלשופטים התעוזה להביא לקידום, הם פנו ליועץ המשפטי כדי שינמק מדוע לא יינתן גם מענק אישפוז לנשים ויבטיח תנאים אופטימליים ללידת בית. אולם לבסוף העדיפו על פני המחקרים שהצגנו בפניהם להתלות על המלצות וועדת "מומחים" שלא נכחו בלידות בית ונמנעו מלפרוץ דרך." עוד מוסיפה דייויס ומחדדת: "מיולדת הבית נמנעת תמיכת המדינה הכוללת דמי אישפוז (שיכולים היו לשמש בחלקם עבור תשלום למיילדת) וגם מענק לידה. כלומר לידה כזו אפשרית רק לאישה בעלת אמצעים. השופטים טוענים כי חופש הבחירה נשמר היות ולא מונעים מנשים ללדת בבית אך בתנאים אלו חופש הבחירה מדומה כיוון שהוא מפלה אוכלוסיות על רקע כלכלי." דייויס מציינת כי הפסיקה מושפעת משיקולים כלכליים כבדים יותר מאשר מענק הלידה: "בית הדין גאה בכך שבעידודו הוקמה וועדת מומחים אשר ישבה לדון בתנאים ללידות בית ומתעלם מהעובדה שוועדת המומחים כללה רק את נציגי הממסד שהאינטרס שלהם לשמור על דמי האשפוז אותם מקבל בית החולים עבור כל לידה. סכום זה העולה על 6000 ₪ מפרנס את בית החולים ואשפוז של 12 שעות מספיק כדי לזכות את בית החולים בסכום זה גם עבור לידות שלא התבצעו בין כתליו. מסיבה זו המלצות הוועדה כמעט והופכות את לידת הבית לבלתי אפשרית" ומחזקת את דבריה עו"ד יניסקי-רביד ""בפועל, ההכרה בזכות האישה לבחור את מקום הלידה, לפחות במקרים של העדר סיכונים רפואיים, אמורה לזכות את האישה בנוסף למענק הלידה, גם בכספים מתוך מענק האישפוז, כפי שנהוג במקומות אחרים בעולם" עוד' ענת אגמון מהתנועה "נשים קוראות ללדת" מצרה על פסק הדין האומלל לדבריה ומציינת שוועדת המומחים כלל לא דנה בנושא מענק הלידה וכי אם המדינה רוצה לקבוע תנאים כלשהם ללידות בית עליה לדאוג לביטוח המיילדות שעומדות בתנאים אלו ואף להשתתף במימון הלידות כפי שהדבר נעשה עבור היולדות בבתי החולים. שפירא: "בית המשפט ואו ה"מומחים" לא יפגעו בשיקול דעתינו ובהחלטתנו לפעול למען שוויון הזדמנויות וחופש בחירה אמיתי. ככל הנראה נלך לבג"צ ועל סדר היום יועלה מענק הלידה יחד עם מענק האישפוז במטרה לחשוף את הקשר בין הלידות לבין מימון בתי החולים. קשר המונע מנשים בחירה אמיתית במקום ובאופן הלידה הרצוי להן." קישור לפסק הדין: http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML3.nsf/D9CE532B927C07FF422570AE0056858C/$FILE/D7400BBBCB78FA68422570680043FF4D.html?OpenElement לפרטים נוספים ניתן לפנות אל נירית שפירא "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" 054-6968702