אנחנו והם: Hot Rats vs. Animals

אנחנו והם: Hot Rats vs. Animals

ואנחנו ממשיכים במשחקנו הספורדי, "אנחנו והם", שבו מושווים שני אלבומים, ומועמדים לשיפוטכם. והפעם, Aneurysm מציע לנו, בפינה האחת, את Animals של הפלויד, ובפינה האחרת, את Hot Rats של פרנק זאפה. וכך כותב הנער: "מבחינה מוזיקלית האלבומים די דומים, אפשר להרגיש אווירה קצת מפחידה ומלחיצה בשניהם ויש זוויות של פרוג..בשני האלבומים אפשר לראות שיש צדדים של רוק מתקדם בכל השירים ואפשר לשים את השיר פיגז מול ווילי דה פימפ מבחינה מוזיקלית ששם המוזיקה קצת מלחיצה ורצינית, את שיפ אפשר לדמות קצת לפיצ´ס אנ רגליה בגלל שהשיר עובר הרבה שינויים אבל בסופו של דבר הוא חוזר למנגינה הראשית לקראת הסוף חוץ מזה גם השירים ארוכים מאוד ובגלל זה נכנסו רק קצת שירים, חלק מהסולואים בגיטרה דומים וסך הכל זהו." האם אתם רואים דמיון בין האלבומים? הבדלים? מי מבין שניהם עדיף עליכם?
 

LEATHER REBEL

New member
אלמנטים כן, דמיון לא

כלומר: מי שמצליח לשמוע דמיון בלחנים ובעיבודים, ללא ספק הדמיון שלו מפותח ברמה ש... נו, פרופסור דב סדן הצליח בשעתו למצוא דמיון בין סיפורים של ילידים מקונגו שבאפריקה לבין הסיפורים של הרבי מבעלז, כך ש... עוד הכל פתוח.
 
אין שום ספר

שבשלב זה או אחר לא מוצאים קווי דמיון בינו לבין סיפורים חסידיים כאלו או אחרים. הרב טוניק (נדמה לי שכך שמו) העומד בראש ישיבת "תפרח" הוציא ספרון עם "ביאור" לסיפור הברווזון המכוער בהתאם לכתבי ר' נחמן מברסלב. הסיפורים הללו מאוד סתומים ומסתוריים (ויפים, מן המעט שאני מכיר) וניתן לפרש אותם בדרכים רבות. ומצטער, אך מעולם לא שמעתי על האלבום המדובר, וגם לא על ההרכב הזה - פראנק זאפה, כך שאין לי ממש דעה לגבי הדמיון שיש או אין בינו לבין אנימלס... ובלי קשר, אני חייב לציין, שאני לא סובל שאנשים כותבים פיגז. זה נשמע כמו "פגז" וזה מעצבן אותי, לא יודע למה. פיגס פיגס, בבקשה.
 

LEATHER REBEL

New member
נכון ולא נכון

כלומר, מי שבכוח יחפש דמיון, יצליח לראותו אפילו אם אף אחד אחר לא מצליח. מה שמזכיר לי מישהי שהשמעתי לה את BLOODROCK ולטענתה יש דמיון ללד זפלין. עכשיו... זה שהזמר של BLOODROCK שר נמוך יותר מרוברט פלאנט.... זה מילא. זה שאצל BLOODROCK יש טונה אורגן המונד ואצל זפלין אין בכלל... גם זה מילא. זה שאצל זפלין יש טונה בלוז ואצל BLOODROCK אין... גם זה מילא. שלושה מילא... וההיא בכל זאת שמעה דמיון. כנראה שהדמיון שלה מפותח הרבה יותר משלי, כי אני עדיין לא מצליח לשמוע דמיון, לא משנה כמה אתאמץ. ואם אתה לא מכיר את BLOODROCK... זה לא מה שחשוב כאן. אפילו שבארה"ב הם מכרו זהב.
 
זה לא מקרי

שסיפורי עם מרחבי העולם הם בעלי קווי דמיון. מעבר ל"נדידת" סיפורים מעם לעם, בסופו של דבר, סיפורים אלו עוסקים בחוויות שהן בסיסיות למרבית התרבויות, באשר הן, במיוחד בתקפות מוקדמות יותר בהיסטוריה.
 
אני מקבל את ההסבר,

אם כי כשהמדובר הוא בסיפורי חסידיים, שהממד היהודי הדתי שבהם בולט, יש בזה עדיין כדי להפתיע. אם כי אני מניח שגם בסיפורי ר' נחמן ניתן למצוא את רובד אנושי בסיסי שלא חייבים בהכרח לקרוא מזווית דתית, אף כי נכתב ככזה. נניח, ידוע הסיפור החסידי המפורסם (לא של ר' נחמן, למיטב ידיעתי, סתם סיפור חסידי) על האיש שיוצא לחפש אוצר ובסוף חוזר ומוצא אותו מתחת לעץ בבית שלו - סיפור שהוא שלד הספר "האלכימאי". אם כי פה גם ייתכן שמדובר סתם בפלגיאט. אבל טוב, גלשנו. מצד שני, אם כבר הגענו לענייני החסידות, אני לא יכול שלא לציין שיש אלמנט מסויים במוסיקה של פינק פלויד (ואולי ברוק המתקדם בכלל, אם כי אינני מבין במוסיקה, ולא ממש מכיר עוד להקות של פרוג חוץ מפינק פלויד) המופיע גם בניגון החסידי, וזה החזרה. ישנם ניגונים חסידיים ששרים אותם שוב ושוב ושוב, אותה המנגינה, פעם אחר פעם, באופן המוביל להתרוממות הנפש יותר ויותר, עם כל "סיבוב" וסיבוב. כשאני שומע את קרייזי דיימונד לדוגמא, אני מרגיש שהחוויה דומה. שוב ושוב אותה תבנית, כשבכל פעם היא לוקחת אותך עוד יותר פנימה.
 
וודאי,

השאלה היא אבל באיזה מינון. בשירי רוק רגילים בד"כ יש מבנה של בית שחוזר פעמיים שלוש, ופזמון, שחוזר בין החזרות של הבית מספר פעמים דומה. ביצירה כמו STCFTHOTS, SOYCD, echoes וanother break in the wall החזרה היא הרבה יותר ברוטלית. היא שוב ושוב ושוב, באופן שלא מרפה ממך ורק שואב אותך יותר פנימה. אני לא מבין גדול במוסיקה (בטח לא כמוך...), אבל זה שונה מאוד מן המעט שאני מכיר. החזרה היא הרבה יותר מהותית ואינטנסיבית.
 
למעלה