אנחנו חיים, הוא אמר, משבת לשבת

אנחנו חיים, הוא אמר, משבת לשבת

מכירים את ההרגשה שחיים מסופ"ש לסופ"ש? דוחים הכל לסופ"ש ובסוף לא עושים, ביום ראשון ושני נלחצים לסיים משימות של סופ"ש אז כבר מגיע יום שלישי, שלישי ורביעי עסוקים בעבודה וכל זה, ואז מגיע חמישי של סוף השבוע. זה נותן הרגשה כאילו הימים היחידים בשבוע הם שישי ושבת, וחצי חמישי, והשאר הם רק מעברון קטן. עכשיו, בפתח הסופ"ש, אני מרגישה כאילו רק אתמול הקודם נגמר. זה קורה לעוד מישהו? מה אתם עושים נגד זה?
 

Limbonic Art

New member
מכירה../images/Emo13.gif

כשעבדתי הייתי חיה משישי /שבת לשישי/שבת , ההרגשה כמובן התחילה מיום חמישי לאחר סיום העבודה. רק מה שלא דחיתי דברים לסופ"ש . אני מאלה ששונאים לדחות דברים, במידה וחשה בטוב ומסוגלת לעשות זאת "עכשיו ומיד" דווקא בשביל שסופ"ש יישאר אך ורק בשבילי ובשביל דברים שאני אוהבת. ככה היה יוצא(וייצא בעתיד ככל הנראה) ש"המעברון" לדברייך הם 5 ימים של עבודה +סידורים . לעומת שישי שבת וחצי מחמישי אלה ימים של חופש ושל חיים "נטו". מה עושים נגד זה? ממממ... משערת שמשלבים עבודה עם חברים ומידי פעם יציאות ובילויים כשיש כוח גם לאחר העבודה- אחותי למשל עושה זאת , אין לי מושג איך... אבל היא עושה זאת , כלומר עדיין בשבילה סופ"ש זה ה"חופש" כי אין עבודה/ לימודים , אבל לא ברמה של הרגשה שהיתר זה "מעברון". הפיתרון נגד זה ,הוא ככל הנראה- שילוב- השאלה למי זה מתאים בדיוק? ואיך משלבים? מה שעוד לא ממש הצלחתי ליישם בזמן עבודה
אז אני לא הבן אדם הנכון להציע
 
ואוו, אני ~ממש~ מכירה את זה

בתקופת בי"ס הייתי עושה את זה כל כך הרבה, דוחה מטלות לסופ"ש ואח"כ נהנית מידי מן הבטלה בכדי להשלים אותן >< אני מניחה שנגד זה כדאי פשוט שלא לדחות דברים מסופ"ש לסופ"ש, אבל זה קשה.
 
למעלה