אנחנו כידוע עם הספר. הנה עוד פוסט שפירסמתי בפייסבוק שלי
עם הספר !!! האם בגלל ספרים אלו נקראנו עם הספר? האם בזכות פטריק קים, פלש גורדון, ביל קרטר, מציסטה, טרזן לדורותיו, גד מגן, רינגו, רפי צור, בוק גונס, גמד, הקאובוי הנועז, רוי רשף, הבלש הזעיר, הוצאת ינשוף, הוצאת קרנף, הוצאת שמיר, סטלאג ועוד, נקראנו כך?
ממש על קצה המזלג הן בכתיבה והן בדוגמאות על "ספרות" פופלארית זו. סיפרוני הכיס, הבלשים והזימה אשר יכלו להיכנס לתוך ספר רגיל ולהסתיר בפני המבוגרים את נושא קריאתך. מלחמה ושלום כספר חובה לנער ובתוכו פטריק קים שהוא בטח ובטח ספר החובה ב"ה" הידיעה לקריאה לנער. ואפילו ספרית "הדור" עם סיפרם החינוכי "ילדי התליות" (לא קראתי, רק מהשם הזדעזעתי) ובנוסף אפילו הוצאת המאה העשרים (בהמשך בהרחבה) הוציאה סיפרון בשם "ערפד הדמים" כנראה ספר חובה לקריאה לפני השינה ועוד ועוד ועוד.
כבר לפני "פרוץ המדינה" בשנות השלושים והארבעים פרצו לעולם הארץ ישראלי חוברות של סיפורי בלשים, ריגול, תככים, מזימות, ואיך לא, גם זימות בצורות שונות (כולל סטלאג שאני ממש לא מבין כיצד אפשר לקחת נושא כל כך קשה ולהפוך אותו לספר זימה אשר נקרא בשקיקה על ידי כל בני הנוער באותה התקופה). אלפי ספרים אלו יצאו לאור הן בסדרות והן בצורת "גיבורים" שונים. ברובם נחתמו ופורסמו בשמות בדויים של סופרים ישראלים על מנת לתת נופך חוץ לארצי לספרים אלו (וגם אולי מהבושה שהם כותבים ספרים שכאלו). "ספרים" אלו ידעו עדנה ופירסום בעיקר בשנות החמישים עד השבעים. דרך אגב גם עמוס קינן השתתף בחגיגת כתיבת טרזנים, אלמוג, עמוס אריכא ועוד רבים וטובים.
בשנות העשרים השתמשו בדמות מוכרת וידועה בארץ ישראל. הבלש דוד תדהר בסידרת סיפרונים מספרית ה"בלש". הסופר היה שלמה בן ישראל (היה בעיקר עיתונאי) והשתמש בשמות בדויים וכן מדי פעם נעזר בעיתונאי אורי קיסרי ואחרים. ברור שההצלחה של סידרה זו הביאה הוצאות ספרים נוספות לנסות לרכב על גל ההצלחה כגון הוצאת המאה העשרים של דוד קרסיק ואליעזר כרמי, ספריית הריגול ועוד וברור שמיד כולם התחילו להתקיף את האחרים כ"הוצאות קיקיוניות" כ"סיפורי בלשים לא ראויים" ועוד. תופעה זו היתה נפוצה במרבית הספרים וכל הצלחה כגון טרזן שיצאה לאור על ידי הוצאת קרנף הוצאת פיל ואחרות וכן סידרת בוק גונס (שאפילו אחת מההוצאות שינתה את שמו לבוג גונס) ועוד אשר בחלק מהמקרים אפילו הגיעו לתביעות בבתי משפט.
בשנות השישים הגיע לארצנו קוריאני ענק (שדרך אגב הם נמוכי קומה) עם ידיו המסוקסות מצליח לחסל עשרות לוחמים בקרב מגע ולזכות, איך לא, בנערה התורנית. בין תדהר לבין הקוראיני עם ידיו המסוקסות עברנו מספר רב של לוחמי המערב הפרוע. רומנים זעירים ורומנים לוהטים.
אני קטונתי מבחינת הידע שיש בנושא. ספר מכובד מאוד בנושא זה נכתב על ידי אלי אשד בשם "מטרזן ועד זבנג – הסיפור של הספרות הפופולרית העברית" בהוצאת בבל בשנת 2002 והוא מומלץ בחום לכל מי שרוצה להעמיק את ידיעותיו. ספר חובה בנושא.
ושוב, כרגיל, כל הפריטים הם מתוך אוספיי וכל מי שחפץ להוסיף, להעיר, להאיר וכו מוזמן. להנאתכם.
עם הספר !!! האם בגלל ספרים אלו נקראנו עם הספר? האם בזכות פטריק קים, פלש גורדון, ביל קרטר, מציסטה, טרזן לדורותיו, גד מגן, רינגו, רפי צור, בוק גונס, גמד, הקאובוי הנועז, רוי רשף, הבלש הזעיר, הוצאת ינשוף, הוצאת קרנף, הוצאת שמיר, סטלאג ועוד, נקראנו כך?
ממש על קצה המזלג הן בכתיבה והן בדוגמאות על "ספרות" פופלארית זו. סיפרוני הכיס, הבלשים והזימה אשר יכלו להיכנס לתוך ספר רגיל ולהסתיר בפני המבוגרים את נושא קריאתך. מלחמה ושלום כספר חובה לנער ובתוכו פטריק קים שהוא בטח ובטח ספר החובה ב"ה" הידיעה לקריאה לנער. ואפילו ספרית "הדור" עם סיפרם החינוכי "ילדי התליות" (לא קראתי, רק מהשם הזדעזעתי) ובנוסף אפילו הוצאת המאה העשרים (בהמשך בהרחבה) הוציאה סיפרון בשם "ערפד הדמים" כנראה ספר חובה לקריאה לפני השינה ועוד ועוד ועוד.
כבר לפני "פרוץ המדינה" בשנות השלושים והארבעים פרצו לעולם הארץ ישראלי חוברות של סיפורי בלשים, ריגול, תככים, מזימות, ואיך לא, גם זימות בצורות שונות (כולל סטלאג שאני ממש לא מבין כיצד אפשר לקחת נושא כל כך קשה ולהפוך אותו לספר זימה אשר נקרא בשקיקה על ידי כל בני הנוער באותה התקופה). אלפי ספרים אלו יצאו לאור הן בסדרות והן בצורת "גיבורים" שונים. ברובם נחתמו ופורסמו בשמות בדויים של סופרים ישראלים על מנת לתת נופך חוץ לארצי לספרים אלו (וגם אולי מהבושה שהם כותבים ספרים שכאלו). "ספרים" אלו ידעו עדנה ופירסום בעיקר בשנות החמישים עד השבעים. דרך אגב גם עמוס קינן השתתף בחגיגת כתיבת טרזנים, אלמוג, עמוס אריכא ועוד רבים וטובים.
בשנות העשרים השתמשו בדמות מוכרת וידועה בארץ ישראל. הבלש דוד תדהר בסידרת סיפרונים מספרית ה"בלש". הסופר היה שלמה בן ישראל (היה בעיקר עיתונאי) והשתמש בשמות בדויים וכן מדי פעם נעזר בעיתונאי אורי קיסרי ואחרים. ברור שההצלחה של סידרה זו הביאה הוצאות ספרים נוספות לנסות לרכב על גל ההצלחה כגון הוצאת המאה העשרים של דוד קרסיק ואליעזר כרמי, ספריית הריגול ועוד וברור שמיד כולם התחילו להתקיף את האחרים כ"הוצאות קיקיוניות" כ"סיפורי בלשים לא ראויים" ועוד. תופעה זו היתה נפוצה במרבית הספרים וכל הצלחה כגון טרזן שיצאה לאור על ידי הוצאת קרנף הוצאת פיל ואחרות וכן סידרת בוק גונס (שאפילו אחת מההוצאות שינתה את שמו לבוג גונס) ועוד אשר בחלק מהמקרים אפילו הגיעו לתביעות בבתי משפט.
בשנות השישים הגיע לארצנו קוריאני ענק (שדרך אגב הם נמוכי קומה) עם ידיו המסוקסות מצליח לחסל עשרות לוחמים בקרב מגע ולזכות, איך לא, בנערה התורנית. בין תדהר לבין הקוראיני עם ידיו המסוקסות עברנו מספר רב של לוחמי המערב הפרוע. רומנים זעירים ורומנים לוהטים.
אני קטונתי מבחינת הידע שיש בנושא. ספר מכובד מאוד בנושא זה נכתב על ידי אלי אשד בשם "מטרזן ועד זבנג – הסיפור של הספרות הפופולרית העברית" בהוצאת בבל בשנת 2002 והוא מומלץ בחום לכל מי שרוצה להעמיק את ידיעותיו. ספר חובה בנושא.
ושוב, כרגיל, כל הפריטים הם מתוך אוספיי וכל מי שחפץ להוסיף, להעיר, להאיר וכו מוזמן. להנאתכם.
