לי אין בעיה..
גם לא עם הסרבנות, אבל זה אולי לדיון אחר. גם מדינות עושות טעויות. הבעיה היא שמגיע שלב שבו צריך להודות על הטעות ובקטע הזה מדינת ישראל לדעתי קצת פישלה. מאחר ואת המדיניות קובעים ומוציאים לפועל בני אדם, הרי שמותר וצריך לבקר אותה. אני לא מסכימה עם המדיניות הישראלית בשטחים, ולכן לא מוכנה לעודד אותה. אני לא ביקשתי שיתיישבו על אדמת כיבוש, ולכן לא מוצאת שיש לי איזו אחריות יתרה לרווחתם, יחד עם זאת, אני משלמת מיסים ולכן תורמת באופן מסויים להמשך ההתיישבות שם. אני מבינה שהמדינה לכשעצמה, עד שתחליט על פתרון מסודר בעניינם, לא יכולה למשוך ידה מדאגה לבטחונם, רווחתם והליווי הצבאי שהם מקבלים. באופן אישי, אני מקווה שיבוא סוף לכיבוש (במהרה בימינו אמן) וצה"ל יתפנה משם. מי שירצה להמשיך לגור בתחום שליטה פלסטיני שיבושם לו. לא על חשבוני. אין ספק שיש מספיק חברות "נחמדות" שאפשר להחרים את מוצריהן. אני עושה כמיטב יכולתי - זה פשוט עושה את השופינג הרבה יותר מאתגר. יש מי שלא יקנה מוצרים שנוסו על בעלי חיים, יש מי שלא יקנה מוצרים שיוצרו ע"י ילדים בני 9 במזרח במסגרת יום עבודה של 18 שעות, יש מי שיחרים מוצרים בהשגחת הבד"צ ויש מי שימנע כמעט לגמרי מקניות, יגדל בעצמו ירקות ויתפור לעצמו בגדים. כל אחד שם לעצמו את הגבולות בעצמת הנחישות האידיאולוגית שלו, וזה בסדר.