תודה תודה תודה ../images/Emo13.gif
איך היה, איך אני... קודם היה צלצול בדלת: אשה הביאה סידור פרחים גדול ששלחו גרושתי וביתי. מיד כשסגרתי את הדלת לא הצלחתי לעצור את רגשותי. הדבר ריגש אותי מאוד. המעמד עצמו היה פקידותי לגמרי, תחתום לי פה ופה ופה, רגע, זה לא ההעתק שלך, תראה לי עוד פעם, את נספח ב' תקבל בעוד שבועיים, הנה זה ההעתק (כך במקור) שלך, זהו, נראה לי שסיימנו. הוא היה מכובד ואדיב ומסודר, המעמד, והשתדלתי לא להתחבר לרגשות שלי אלא לשים לב היטב על מה אני חותם ולקבל הבטחה שדרשתי בכתב. אחר כך, כשעמדתי לרדת בגרם המדרגות הראשי של הבנין, ראיתי מלמעלה שכרגע נכנסת לבנין חבורה של בכירים שאת חלקם אני מכיר מקרוב ומיד אפגוש אותם באמצע המדרגות. פניתי מיד ימינה וירדתי במדרגות הצדדיות. עכשו הכל מבולבל לי. אונה אחת לוחשת לי כל הזמן "די, זהו, עכשו לא יהיה לך את זה, ואת זה, וזה, וזה וזה...", והשניה אומרת בקול רם: "מזל טוב. לא להרבה אנשים יש את האומץ להיוולד מחדש בגיל מבוגר שכזה. די, מספיק." הרגע המרגש באמת יהיה כשאחזור מנסיעתי האחרונה לקראת ה-15 בדצמבר ויבואו לקבל אותי בשדה התעופה המשפחה, המנהלים והחברים. ואחריו? ואחריו החיים האמיתיים...
