גנעול, אחותי כלה
אל גני תבואי חרש חרש, אל גני באין רואים. רחל ציטטה את שיר השירים בשירה "גן נעול" ויהונתן שר על "גן סגור". ואילו יעקב התפנה מרעיית צאן לבן כדי לנחם את אשתו "השנואה" , אך לפתע שם לב כי כבר שלוש ובעוד שעה צריכה האם הלאה לקחת את ילדיה מהגן... בשיר "בראשית" משורר אהוד מנור על גן העדן - גן בעדן גן בלי שער משמיים גשם טוב ניתך ואלוהים היה רחום עם שחר ולמשמרת נתן הוא לי אותך. ובשירו "אי שם": שם, שם ראיתי קשת בענן, שם, שם עולה הבוקר בלבן. אי שם, שם נמצא ביחד את הגן, את גן האהבה. ואולי הוא מושפע משיר אחר מאותה תקופה, "הבלדה על לבן בן בתואל" (של יעקב רוטבליט): אלי, מה התרגשתי, לבוש בגדי חתן את פעמי החשתי ובאתי אל הגן. ליבי עמד מלכת, פתאום חשכו עיני לאה שם מחייכת, באהל כלולותי. לאה טרוטת עיניים, עיני לאה רכות אלי שבשמיים, לצחוק או סתם לבכות לבן הוא שם אביה, אך לבבו אפל יומו ודאי יגיע, רחל שלי רחל הושיע נא אלוה, נפשי אשאל למות כי מי יתנני כח, עוד שבע שנות עבדות. בכיצור, גן - הוא סמל לאהבה ולכלולות. ~שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם.~