אני אולי לומד פסיכולוגיה, אבל לא באמת מעניין אותי לטפל באנשים. אני אעשה מה שצריך כולל טיפול באנשים בשביל לקבל את כל התארים ואת רישיון הפסיכולוג,

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

992a6a233979481f98be0aa50c6a6279.jpeg
 

The Real Big Joe

Well-known member
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

צפה בקובץ המצורף 117729
אם יהיה לך רשיון פסיכולוגיה, תוכל לנהוג בקלנועית...
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
האיש זקוק לאיבחון בדחיפות.​
אבחונים טרום-פזיים לא שווים כמעט שום דבר.

אחרי שאני איכנס לתמונה ואחולל בעולם הפסיכולוגיה שינויים רחבים ומרחיקי לכת, אולי אז אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים יוכלו להיות שווים משהו.

הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה שאולי לאבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי טרום-פזיים אולי יכול להיות איזשהו ערך כלשהו, זה אם אחרי המהפכה שאחולל בעולם הפסיכולוגיה בתור גדול בני-האדם במדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים, ואחרי שילמדו את הדרכים הנכונות, אז פסיכולוגים פזיים אולי יוכלו לקחת אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים טרום-פזיים מימים עברו, ולהשתמש בכלים הפסיכולוגיים הפזיים, כלי אבחון וכלים אינטלקטואליים, במובן המטאפורי, של התרומות האינטלקטואליות שאתרום למדע הזה, בשביל להפיק מתוך האבחונים הפסיכולוגיים הטרום-פזיים דברים בעלי ערך, וזאת באמצעות קריאה בין השורות וגילוי הדברים המסתתרים מתחת לפני השטח.

אלא אם כן מדובר באנשים שעדיין יהיו חיים ואז פשוט אפשר לקרוא להם לעבור אבחונים מחדש, אך הפעם אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים פזיים, כאלו שבאמת שווים משהו.

למרות שבעצם יכול להיות שעבר זמן מאז, ואולי אנחנו רוצים את תמונות המצב הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות של אנשים כפי מה שהם היו בזמן מסוים, ואז כן, אפשר וצריך לעשות את מה שתיארתי.

כבר עכשיו עושים דברים דומים מדע הרפואה לדוגגמה. רפואת הגוף. לא הנפש. קוראים ספרי היסטוריה מלפני אלפי שנים, הכוללים תיאורים רפואיים לא אמינים מלפני אלפי שנים, ומנסים באמצעות הרפואה המודרנית והידע המודרנית להבין מה המשמעות האמיתית של הדברים שכתובים.

לדוגמה על הקיסר קליגולה כתבו...ואני לא זוכר מה אומרים שכתבו עליו, למרות שזה כן שרד עד היום ואפשר לברר בקלות, אבל אני זוכר שרופאים מודרניים קוראים את התיאורים האלו ובדרך כלל מסיקים שהייתה לו דלקת קרום המוח.

או לדוגמה אלכסנדר הגדול. רופאים מודרניים קוראים על התסמינים שתוארו, שזה נכתב לפני אלפי שנים ונשמר עד היום, ויודעים להשתמש בידע המודרני שלהם בשביל להסיק שאלו היו תולעים או משהו כזה שאכלו את המוח שלו או מה שזה לא היה. משהו שהוא קיבל בהודו. אני לא זוכר בדיוק.

בכל מקרה, זאת הנקודה שלי. ברגע שאני איכנס לתמונה והפסיכולוגיה תהיה שווה משהו, אז כמו מה שכבר עושים ברפואה עם תיאורים רפואיים מלפני אלפי ומאות שנים ומבינים מה באמת היה לאנשים ומציירים את התמונה האמיתית, אז ככה אחרי פרסום עבודותיי יהיה אפשר לקחת אבחונים ישנים של אנשים שונים, ולהבין את התמונה (הנפשית) האמיתית.

עד אז, המלצותיך לשלוח אותי, או כל אחד אחר לצורך העניין, לאבחון נפשי מכל סוג כלשהו, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, הוא חסר כמעט כל ערך.

הייתי באבחונים פסיכולוגיים טרום-פזיים. הם פספסו את עובדת היותי האדם החכם בהיסטוריה, פספסו את כישרונותיי שעולים על אלו של דה וינצ'י בכבודו ובעצמו, ופספסו את אישיותי החד-פעמית, האדירה והמדהימה, אישיות של פעם, ובן-אדם של פעם, באלפי שנים רבות, ואני מגזים כלפי מטה.

אז תגיד לי אתה-אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים טרום-פזיים שווים משהו? 😂
 
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

צפה בקובץ המצורף 117729
הדבר היחיד שאתה יודע זה לכתוב הרבה בצורה שהיא סבירה לקריאה.

במקום לבזבז על שטויות - תוציא את הכסף של ההורים על טיפול - אולי יצא ממך משהו.
 

ai27

Well-known member
ילדה שלי אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית כשהיא תהיה גדולה (היא בכיתה ט')
עכשיו כשאתה לקראת סוף התואר יש לך המלצות בשבילה?
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
יכול להיות כותב תוכן מעולה
אני טוב מידי מכדי להיות "כותב תיכון". נראה לי שאני אהיה האלוהים של הפסיכולוגיה החדשה במקום זה, אבל תודה.
ילדה שלי אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית כשהיא תהיה גדולה (היא בכיתה ט')
עכשיו כשאתה לקראת סוף התואר יש לך המלצות בשבילה?
שתשב חזק על הבגרויות. לא לזלזל בזה. שהיא תתקבל לאוניברסיטה טובה. עדיף וכדאי אוניברסיטת תל-אביב.

כשתתחיל את התואר, לעשות שני קורסים בסמסטר. לא פחות. לא יותר. צריכים להיות לה גם חיים.

אז התואר ייקח ארבע שנים במקום שלוש. לא נורא ולא חשוב. העיקר שיהיו לה חיים חוץ מזה ושהיא תקבל ציונים טובים, מה שיהיה לה קל יותר לעשות אם היא תיקח שני קורסים בסמסטר.

לא לעבוד במקביל לשנתיים הראשונות בתואר. אתם משפחה עשירה ואין בכך צורך פרקטי.

כן לעבוד, בחצי משרה בלבד בשביל לשמור ככל האפשר על ציונים טובים, בשנתיים האחרונות של התואר. משהו שייראה טוב בקורות החיים שלה כשהיא תרצה להתקבל לתואר שני. משהו של עבודה עם ילדים. או אולי עבודה התנדבותית או משהו. או שתלך להתנדב ולהאכיל את העניים באפריקה בחופשת הקיץ. משהו שייראה טוב בקורות החיים. משהו שייראה סקסי.

במפגשים הלא-פרונטליים הראשונים של כל סמסטר, חשוב לנכוח במפגש הראשון. זה מתי שמקימים את קבוצת הוואטסאפ של הקבוצה.

במפגשים הפרונטליים, כמובן לנכוח בכל מפגש ומפגש.

להתחיל לעבוד על עבודות ההגשה חודש וחצי לפני מועד ההגשה.

להתחיל ללמוד למבחנים חודש וחצי לפני מועד המבחן.

לא לתת לעצמה לקרוס תחת העומס. שתצא בסופי שבוע. שתלך למסעדות. לסרטים. להצגות. לקניות. שתלך לחוף הים. שתצא עם בנים חמודים.

בתואר השני, שתלך על המסלול הקליני. לא על שום מסלול אחר אלא אם כן היא באמת-באמת רוצה, אבל המסלול הקליני הוא הכי טוב.

ללכת על המסלול הקליני של המבוגר. לא הילד. אלא אם כן היא באמת רוצה ללכת על הפסיכולוגיה הקלינית של הילד אבל בסדר.

מסלול עם תיזה. רק מסלול עם תיזה.

ועכשיו, אני עזרתי לך, עכשיו אתה תעזור לי.

אני צריך מכתב המלצה לשם קבלה לתואר שני ואני רוצה מכתב המלצה מהקרוב משפחה שלך שהוא הבעלים או המנכ"ל או מה שלא יהיה של חברה אחת מהגדולות במשק ושיושב על בין כמה מאות מיליונים לכמה מיליארדים.
 

ai27

Well-known member
שתשב חזק על הבגרויות. לא לזלזל בזה. שהיא תתקבל לאוניברסיטה טובה. עדיף וכדאי אוניברסיטת תל-אביב
לא נראה שתהיה בעיה עם זה. הילדות שלי מאובחנות על סף גאונות(אם לא גאונות ממש) ולא מזלזלות.
כשתתחיל את התואר, לעשות שני קורסים בסמסטר. לא פחות. לא יותר. צריכים להיות לה גם חיים.
אז התואר ייקח ארבע שנים במקום שלוש. לא נורא ולא חשוב. העיקר שיהיו לה חיים חוץ מזה ושהיא תקבל ציונים טובים, מה שיהיה לה קל יותר לעשות אם היא תיקח שני קורסים בסמסטר
זאת המלצה שלך, כי לך קשה. אבל להן מאוד קל ללמוד, כי הן כמוני. 20 ש"ש זה 5 קורסים מלאים של 4 ש"ש
אפשר לרדת ל4 אם אילוצי מערכת מפריעים. אף אחד לא מתייחס לזה
לא לעבוד במקביל לשנתיים הראשונות בתואר. אתם משפחה עשירה ואין בכך צורך פרקטי
הצורך הפרקטי הוא רק אם מדובר בעבודה במקצוע
וגם זה רק יום בשבוע. בגלל שמקבלים ידע מקצועי שווה בשביל זה להפחית קורס בסמסטר. הכסף שהיא תקבל יספיק לתואר ולמקדמה על דירה.
המטרה היא שאחרי התואר היא תקבל משכורת טובה ותממן את השאר
כן לעבוד, בחצי משרה בלבד בשביל לשמור ככל האפשר על ציונים טובים, בשנתיים האחרונות של התואר. משהו שייראה טוב בקורות החיים שלה כשהיא תרצה להתקבל לתואר שני. משהו של עבודה עם ילדים.
נכון. לתואר שני ואחרי זה לעבודה. עכשיו בתיכון היא עושה קצת הדרכה עם ילדים. לא בשביל הכסף, אלא שוב: נסיון.
משהו של עבודה עם ילדים. או אולי עבודה התנדבותית או משהו. או שתלך להתנדב ולהאכיל את העניים באפריקה בחופשת הקיץ
להאכיל עניים זה כבר ממש מטופש. זה צריך להיות משהו מרשים
אולי משרת פתיחה במשרד של פסיכולוג בכיר למשל? משהו שיחשוף אותה למגוון רחב של מקרים אמתיים
במפגשים הלא-פרונטליים הראשונים של כל סמסטר, חשוב לנכוח במפגש הראשון. זה מתי שמקימים את קבוצת הוואטסאפ של הקבוצה.
במפגשים הפרונטליים, כמובן לנכוח בכל מפגש ומפגש
ברור. ומהנסיון שלי שווה ליצור קשרים כדי לקבל חומר איכותי לקראת המבחן, או כדי להתמודד עם חומר קשה.
להתחיל לעבוד על עבודות ההגשה חודש וחצי לפני מועד ההגשה.
להתחיל ללמוד למבחנים חודש וחצי לפני מועד המבחן.
לא לתת לעצמה לקרוס תחת העומס. שתצא בסופי שבוע. שתלך למסעדות. לסרטים. להצגות. לקניות. שתלך לחוף הים
אלו בהחלט הצעות טובות, ככה גם אני עשיתי בתואר
שתצא עם בנים חמודים
המטרה בגיל הזה היא לא לשרוף זמן אלא למצוא חתן. תואר ראשון זה הזמן הכי טוב להתחתן
כדי להספיק ללדת ילד ראשון לפחות לפני סיום התואר השני
בתואר השני, שתלך על המסלול הקליני. לא על שום מסלול אחר אלא אם כן היא באמת-באמת רוצה, אבל המסלול הקליני הוא הכי טוב.
ללכת על המסלול הקליני של המבוגר. לא הילד. אלא אם כן היא באמת רוצה ללכת על הפסיכולוגיה הקלינית של הילד אבל בסדר
ברור. אין סיבה שהיא תלך למסלולים בינוניים.
איך המשכורות בתחומים הקליניים?
ועכשיו, אני עזרתי לך, עכשיו אתה תעזור לי.
אני צריך מכתב המלצה לשם קבלה לתואר שני ואני רוצה מכתב המלצה מהקרוב משפחה שלך שהוא הבעלים או המנכ"ל או מה שלא יהיה של חברה אחת מהגדולות במשק ושיושב על בין כמה מאות מיליונים לכמה מיליארדים.
זה לא הולך לקרות
 
נערך לאחרונה ב:

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
לא נראה שתהיה בעיה עם זה.
יופי.
הילדות שלי מאובחנות על סף גאונות(אם לא גאונות ממש)
אתה מדבר על גאונות אינטליגנטית, צורת הגאונות היחידה שיודעים בכלל אפילו רק לנסות למדוד אותה מבין שני צורות הגאונות "הגדולות", וגם זה לא כל-כך הולך להם כי מבחני האינטליגנציה המודרנית טועים לפה או לפה ב-10 עד 15 אחוז בממוצע כאשר הטעות המותרת בפסיכולוגיה היא 5 אחוז.

צורת הגאונות "הגדולה" השנייה היא הגאונות האינטלקטואלית, כאשר הגאונות האינטלקטואלית היא החשובה יותר, מכיוון שזאת הגאונות של הידע, אך הגאונות האינטליגנטית היא זאת שיותר חשובה להצלחה בלימודים, אז סה"כ הבנות שלך מסודרות, כאשר אם הן נמצאות על גבול הגאונות האינטליגנטית, אז בוא נגיד 140 איי-קיו, והטעות הגדולה ביותר האפשרית היא 15%, ובוא נגיד שזה כלפי מטה, אז עדיין מדובר על לפחות 119, כך שאפילו במקרה הגרוע ביותר, זאת כן וכבר התחלה טובה.
ולא מזלזלות.
יופי.
זאת המלצה שלך, כי לך קשה. אבל להן מאוד קל ללמוד, כי הן כמוני. 20 ש"ש זה 5 קורסים מלאים של 4 ש"ש
אפשר לרדת ל4 אם אילוצי מערכת מפריעים. אף אחד לא מתייחס לזה
זה לא רק בנוגע למי קשה ולמי לא קשה. עדיפה למידה איכותית על-פני מהירה, ועדיפה למידה עמוקה על-פני רדודה.
הצורך הפרקטי הוא רק אם מדובר בעבודה במקצוע
וגם זה רק יום בשבוע. בגלל שמקבלים ידע מקצועי שווה בשביל זה להפחית קורס בסמסטר.
בשביל ידע מקצועי וקורות חיים טובים יותר, אז כן, אבל לדעתי יותר עדיף במחצית השנייה של התואר.
הכסף שהיא תקבל יספיק לתואר ולמקדמה על דירה.
המטרה היא שאחרי התואר היא תקבל משכורת טובה ותממן את השאר
מה זה השטויות האלו? אתם מליינים? תממנו אותה. זה מה שההורים שלי עושים.

57823878-crowned-boy-sitting-in-an-armchair.jpg
נכון. לתואר שני ואחרי זה לעבודה. עכשיו בתיכון היא עושה קצת הדרכה עם ילדים. לא בשביל הכסף, אלא שוב: נסיון.
כל הכבוד.
להאכיל עניים זה כבר ממש מטופש. זה צריך להיות משהו מרשים
אולי משרת פתיחה במשרד של פסיכולוג בכיר למשל? משהו שיחשוף אותה למגוון רחב של מקרים אמתיים
תבררו את זה.
ברור. ומהנסיון שלי שווה ליצור קשרים כדי לקבל חומר איכותי לקראת המבחן, או כדי להתמודד עם חומר קשה.
זה הרעיון של הקבוצות האלו...
אלו בהחלט הצעות טובות, ככה גם אני עשיתי בתואר
אני אוהב והולך בעיקר לסרטים, מסעדות וקניות, בסדר הזה. הצגות וחוף ים, לא שלא קורה, אבל במידה זניחה.
המטרה בגיל הזה היא לא לשרוף זמן אלא למצוא חתן. תואר ראשון זה הזמן הכי טוב להתחתן
כדי להספיק ללדת ילד ראשון לפחות לפני סיום התואר השני
לא חבל? שתתנסה קודם לפני שהיא מתמסדת. שתשתובב לפני. שלא יהיו לה חרטות אחר-כך. שלכשתתמסד תדע בהמשך החיים שיש לה רקורד מסוים מאחוריה ושהיא קיבלה את החלק ההוגן שלה של הנאות והתנסויות עם כמות סבירה של בנים.
ברור. אין סיבה שהיא תלך למסלולים בינוניים.
דווקא יכולה להיות-אם זה מה שהיא רוצה ואם זה התחום שמושך אותה, ואז בסדר. גם לא הייתי קורא לזה "מסלולים בינוניים". זאת הבחירה של אנשים או מה שהם הצליחו להתקבל אליו וגם זה בסדר.
איך המשכורות בתחומים הקליניים?
יותר טובות מבכל מסלול אחר.
זה לא הולך לקרות
אז אתה כפוי טובה. לא ברמה של סבא של כיפה אדומה לדוגמה, אבל בכל זאת.
 

ai27

Well-known member
והטעות הגדולה ביותר האפשרית היא 15%, ובוא נגיד שזה כלפי מטה, אז עדיין מדובר על לפחות 119, כך שאפילו במקרה הגרוע ביותר, זאת כן וכבר התחלה טובה.
בהחלט
זה לא רק בנוגע למי קשה ולמי לא קשה. עדיפה למידה איכותית על-פני מהירה, ועדיפה למידה עמוקה על-פני רדודה
נכון. לא מדובר על תרגול (כי מעבר לתרגול בכיתה אין להן לרוב צורך בלימוד נוסף) אלא פשוט הטמעת החומר.
בשביל ידע מקצועי וקורות חיים טובים יותר, אז כן, אבל לדעתי יותר עדיף במחצית השנייה של התואר.
נכון אבל בשני המקרים היקף משרה קטן
מה זה השטויות האלו? אתם מליינים? תממנו אותה. זה מה שההורים שלי עושים.
ומה יצא להם מזה?
הרי אתה לא נשוי ובקצב הזה גם לא ברור מה יצא מזה.
מוקצה לכל אחד מהם רבע מדירה שעוברת פינוי-בינוי ובנוסף חשבון של 100 אלף שקל, שהרווח משכירות זורם אליו
עד שיצטרכו אותו הפינוי-בינוי יגמר והחיסכון יכפיל את עצמו. זה מספיק ל30% מקדמה שצריך כדי לקנות דירה.
לא חבל? שתתנסה קודם לפני שהיא מתמסדת. שתשתובב לפני. שלא יהיו לה חרטות אחר-כך. שלכשתתמסד תדע בהמשך החיים שיש לה רקורד מסוים מאחוריה ושהיא קיבלה את החלק ההוגן שלה של הנאות והתנסויות עם כמות סבירה של בנים
מכל ההתנסויות האלה בחורות רק צוברות תסכולים והופכות למרירות. אני מכיר את זה מאחותי.
דווקא יכולה להיות-אם זה מה שהיא רוצה ואם זה התחום שמושך אותה, ואז בסדר. גם לא הייתי קורא לזה "מסלולים בינוניים". זאת הבחירה של אנשים או מה שהם הצליחו להתקבל אליו וגם זה בסדר.
יותר טובות מבכל מסלול אחר.
שמתי לב שאתה לא עונה לחלק החשוב. כמה מרוויחים?
הרי לא הולכים לתחומים האלה כי אוהבים את הפסיכים
אז אתה כפוי טובה. לא ברמה של סבא של כיפה אדומה לדוגמה, אבל בכל זאת.
מאוד עצוב שאתה מדבר עליו ככה אחרי שהוא בעקביות עזר לך מול משה
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
נכון. לא מדובר על תרגול (כי מעבר לתרגול בכיתה אין להן לרוב צורך בלימוד נוסף) אלא פשוט הטמעת החומר.
נכון, אבל בשביל זה צריך לקחת שני קורסים בסמסטר במקום השלוש ש"אמורים".

אנשים קטנים שחיים את החיים הקטנים שלהם בתוך העולמות הקטנים שלהם עם המחשבות הקטנות שלהם על איך דברים "אמורים" או "צריכים" להיות עלולים שלא להבין, ללעוג לבנותיך, ולהגיד שהן "איטיות", "לא חכמות", "חסרות מסוגלות", "התואר לקח להן יותר מידי זמן", "הן לא עושות/לא עשו כלום עם עצמן" וכדומה', אבל העניין הוא שהבנות שלך פשוט צריכות להבין שהן יודעות טוב יותר.

אני בטוח שלאנשים הקטנים יש הרבה מאוד מחשבות על מהי הצורה הנכונה לעשות את הדברים, ולאורך הדרך הרבה מאוד אנשים קטנים שיתפו אותי בהרבה מאוד מחשבות קטנות על איך "נכון לעשות את הדברים" ואיך אני "עשיתי את הדברים לא נכון", אבל אם אני טועה והם צודקים, אז למה אני בדרך לגדולות והם מסכנים שלא הגיעו לכלום בחיים?

סבא של כיפה אדומה לדוגמה לועג לי שלא עשיתי צבא, שאני עושה תואר "בהתכתבות" ב"אוניברסיטה מפוקפקת" ושאני גר עם ההורים וחי על חשבונם. מה שהוא לא מבין זה שני דברים. הדבר הראשון שהוא לא מבין, וזאת כתוצאה של טיפשותו המופלגת כי הדבר הוסבר לו פעמים רבות, זה שהרבה מאוד אנשים לא עושים צבא ומי שכן עושה זה טיפשים שלא יודעים איך לצאת מזה, ופטריוטים מורעלים; שלימודים בהתכתבות זה מה שמקובל היום ושהאוניברסיטה שאני לומד בה היא אינה אוניברסיטה מפוקפקת; ומגורים עם ההורים לאורך שנות העשרים לחייך זה מה שמקובל כיום כדי שבינתיים הילד יצבור כסף ו/או השכלה לפני שיוצא לעולם.

הדבר השני שהוא לא מבין, זה שגם אם הוא היה צודק, והוא לא, הוא, בתור מישהו שכן עשה צבא ולא יצא לו מזה כלום, בתור מישהו שלא עשה שום תואר משום סוג בשום מקום והדבר רק הכשיל אותו, ובתור מישהו שמיהר לצאת מבית ההורים בלי השכלה ובלי כסף מתוך "בושה", נפל על הפרצוף ומעולם לא קם מהנפילה הזאת, אל"ף כל, הוא, שלעת זקנתו, בעודו חי בעוני מרוד, 100 שקל זה הרבה כסף בשבילו, הוא מקנא בי ושורף לו על הוצאות פעוטות מצידי של אפילו רק 60 שקל אפילו רק על שוקולד כי הוא אוכל שוקולד פרה בחמש ותשעים מהמקרר, קונה חולצות ב-20 שקל, נשוי לזונה תאילנדית ומגדל ילד גוי והוריו מתהפכים בקברם ועוד ועוד, לא הוא זה שנמצא בעמדה להטיף לאנשים על דרכי חייהם ולהגיד להם "כן/לא עשית צבא", "עשית את הדברים נכון/עשית את הדברים לא נכון" כאילו שהוא איזה מומחה גדול אחרי שהוא עצמו עשה את הדברים בדיוק כפי מה שהוא מוצא לנכון כולל צבא ועדיין נכשל בצורה כל-כך בוטה במשחק החיים הוא עצמו ובאופן אישי, כל זה אפילו בלי קשר למה שמתוך היותו של סבא דינוזאור שעבר זמנו ומתוך טיפשותו המופלגת הוא לא מבין שאף-אחד לא משרת חוץ מטיפשים שלא יודעים איך לצאת מזה, ופטריוטים מורעלים; בי"ת כל, הוא, בתור מישהו בלי שום תואר משום סוג ומשום מקום, לא נמצא בעמדה להטיף לאף סטודנט מאף סוג על צורת לימודיו או מוסד לימודיו, וזה עוד אפילו בלי קשר למה שאמרנו מקודם על איך שלא נפל כל פגם בשיטת או מוסד לימודיי, אלא כפי מה שהוסבר, זה סבא של כיפה אדומה שמתוך היותו דינוזאור שעבר זמנו ומתוך טיפשותו המופלגת, שלא מבין שלימודים בהתכתבות זה מה שמקובל מאז עידן הקורונה, ושאלו למעשה עושי התארים הפרונטאליים המצויים במיעוט לעומת עושי התארים ההיברידיים ובהתכתבות כך שלא נפל כל פגם בשיטת לימודיי, ושהאוניברסיטה הפתוחה היא אוניברסיטה ככל האוניברסיטאות שזוכה להכרה מלאה מהמועצה להשכלה הגבוהה ולתקצוב מלא; וגימ"ל כל, הוא, בתור מישהו שמיהר לצאת מהבית בלי השכלה, בלי כסף, נפל ישירות על הפרצוף, נפילה שממנה הוא מעולם לא קם והמשיך לחיות בתור מסכן עד עצם היום הזה וכך גם יסיים את חייו, הוא לא נמצא בעמדה להטיף לאף אדם בשנות העשרים לחייו שממשיך לגור עם ההורים ולחיות על חשבונם בזמן שהוא צובר השכלה גבוהה ומתקדם בחיים, וזה עוד אפילו בלי קשר לזה שכפי מה שאמרנו קודם, זה מה שמקובל היום, וזה סבא של כיפה אדומה שמתוך היותו דינוזאור שעבר זמנו ומתוך טיפשותו המופלגת שלא מבין שלגור עם ההורים בשנות העשרים לחייך כדי לצבור בינתיים השכלה וכסף כדי לא למהר לצאת לעולם וליפול על הפרצוף ולא לקום לעולם כפי מה שקרה לו זה מה שמקובל היום.

ייתכן ששמת לב לחזרה מסוימת על ביטוי מסוים שלי שאני עושה בו שימוש בעודי מדבר על הסבא. "דינוזאור שעבר זמנו ומתוך טיפשותו המופלגת...".

אתה מבין, אני ממשיך ואומר וחוזר על הביטוי "דינוזאור שעבר זמנו" כי כשסבא מתרגש ומשתולל מדברים שלאף-אחד לא אכפת מהם יותר כמו מי כן או לא עשה צבא, מי שעושה תואר איך ואיפה, ואיך שאני עדיין גר עם ההורים ועל חשבונם בשנות העשרים לחיי, הוא לא מבין שהוא מדבר על העולם הישן ועל דרכיו הישנות, שאינם רלוונטיים יותר, אינם מקובלים, ואינם נהוגים עוד, כך שלמעשה לא נפל כל פגם בדרכי התנהלותי, ולמעשה, אם כבר, המצב האמיתי והעכשווי בעולם של היום הוא שאף-אחד בישראל לא עושה יותר צבא חוץ מטיפשים שלא יודעים איך לצאת מזה ופטריוטים מורעלים, תואר בהתכתבות זה מה שמקובל היום ומספר הסטודנטים שלומדים בזום באופן בלעדי או חלקי גדול ממספר הסטודנטים הלומדים באופן פרונטאלי בצורה מלאה, האוניברסיטה הפתוחה היא אוניברסיטה ככל האוניברסיטאות עם בדיוק אותם תנאים, דרישות, הכרה וכיוצא בזה ומה שהוא חושב עליו זה אוניברסיטאות "בית חרושת לתארים" בלתי מוכרות שקיימות בחו"ל ואפילו אין כדוגמתן בישראל, ולבסוף, בין 20% ל-40% מהאנשים בשנות העשרים לחייהם בעולם הראשון ממשיכים לחיות עם ההורים, כדי לצבור בינתיים השכלה וכסף כדי לא לצאת אל העולם חסרי כל, ליפול דוך על הפרצוף, ולא להצליח לקום שוב לעולם מאותה מפלה כואבת שתגדיר ותקבע את כל מהלך החיים לאחר מכן עד המוות, כמו מה שלדוגמה קרה לסבא עצמו, שכל אלו דברים שכבר הוסברו לסבא, הכול ללא הועיל, מה שמביא אותי אל הנקודה השנייה שלי, ההסבר של הביטוי החוזר שלי בנוגע לסבא, "מתוך טיפשותו המופלגת", אחרי מה שכרגע הסברנו את צורת הביטוי החוזרת שלי בנוגע אליו, "דינוזאור שעבר זמנו".

הבעיה הגדולה של סבא היא שהוא כל-כך טיפש, כל-כך מורעל בשכלו ובחשיבתו, וכל-כך שבוי בתוך הקונספציות הכוזבות של הדרכים שלימדו אותו לגדול ולחיות, שאפילו לאחר שדרכים אלו הוכיחו את עצמן כשגויות וכוזבות, ואפילו לאחר שדרכים אלו הכשילו אותו, ואפילו לאחר שנכשל במשחק החיים, והכי גרוע, אפילו אחרי מה שהסברתי לו שוב ושוב את כל מה שהסברתי עכשיו, ברמות פירוט שונות, אפילו אז הוא אינו מסוגל להשתחרר מהקונספציות הכוזבות שהרסו את חייו, ואפילו בערוב ימיו, בעודו חי בעוני מרוד ומסיים את חייו בחוסר כל, נשוי לזונה תאילנדית ומגדל ילד גוי בעוד אביו ואימו מתהפכים בקברם והוא מהווה עבורם בושה הרבה יותר גדולה אפילו יחד עם השירות הצבאי שלו פי אלף יותר מאשר מה שאני הייתי מהווה בושה עבור הוריי על כך שלא עשיתי צבא אילו הם היו דינוזאורים כמוהו, מבין האנשים האחרונים שאכפת להם מדברים כאלו ומבין האנשים האחרונים שלא מבינים את העולם החדש, אבל טוב שלסבא יש מודעות עצמית והוא מדבר על בושה וכלימה עליי ועל מאות אלפי החייבים בגיוס שלא מתגייסים וישר מתחילים את החיים, אפילו אחרי כל זה, כל כישלונותיו וכל בושותיו, הוא ממשיך להטיף לאותן דרכים שהרסו את חייו שלו.

אם לנסח את כל-כל מה שאמרנו עכשיו בהכי מקוצר ומתומצת שאפשר, ולסיכום, בשתי משפטים, סבא של כיפה אדומה הוא בן-אדם זקן מאוד, והוא בן-אדם טיפש מאוד. הוא כל-כך זקן שהוא שדרכי החיים שהוא מכיר, הערכים שהוא מאמין בהם והעולם שהוא מכיר הם כאלו שאינם קיימים יותר, והוא טיפש מידי מכדי להשתחרר מכל אלו, ללמוד את דרכי החיים החדשות, הערכים החדשים ודרכי העולם החדש, אפילו כשכל מיני נשמות טובות, לדוגמה אני, לוקחות את הזמן והמאמץ בשביל לשבת ארוכות וממושכות על התחת ולהטריח את עצמן להסביר ל-mouth breather הזה את כל הדברים שהוסברו זה עתה.

סבא טיפש מידי מכדי ללמוד, וסופו למות בתוך אותו עולם ישן שלא קיים יותר ושממנו הוא לא חכם מספיק ולא בעל יכולת הסתגלות מספקת בשביל להיחלץ.

מאוד עצוב, מאוד פתאטי, ובעיקר מאוד טראגי.

אבל אנחנו לא באמת מדברים על סבא, ואנחנו אפילו לא מדברים עליי. אנחנו מדברים על הבנות שלך, ואפילו שהדוגמה הזאת קצת התארכה, אז אם אתה זקוק לתזכורת של כל מה שאנחנו עושים כאן, אז בעיקרון, אני בסה"כ מביא דוגמאות של איך שאנשים קטנים שחיים את החיים הקטנים שלהם בתוך העולמות הקטנים שלהם עם המחשבות הקטנות שלהם על איך דברים "אמורים" או "צריכים" להיות עלולים שלא להבין, ללעוג לבנותיך, ולהגיד שהן "איטיות", "לא חכמות", "חסרות מסוגלות", "התואר לקח להן יותר מידי זמן", "הן לא עושות/לא עשו כלום עם עצמן" וכדומה', אבל העניין הוא שהבנות שלך פשוט צריכות להבין שהן יודעות טוב יותר, ולא להתרגש מאותם אנשים קטנים עם אותם מחשבות קטנות, כי בסופו של דבר הם עצמם אנשים קטנים שלא הגיעו לכלום, ולכן לא באמת יודעים על מה הם מדברים, או מכירים דרכים טובות יותר, ולכן הם עלולים שלא להבין, לזלזל או ללעוג, אבל זאת לא סיבה להתרגש, כי בסופו של דבר, הם לא באמת יודעים על מה הם מדברים.

דוגמה טובה נוספת תהיה מישהי מסוימת שלא אוהבת שאני מאזכר את שמה בהודעותיי ושלכן שמה לא יאוזכר, אבל לצורך הדוגמה, מדובר במישהי שלועגת לי על הזמן הממושך שלוקח לי לגמור את התואר. כמו סבא, מה שהיא לא מבינה אלו שני דברים. כמו סבא, נראה שחושי האירוניה והמודעות העצמית שלה לוקים בחסר, כי בתור התחלה, היא עצמה אין לה תואר, ולכן הדבר הראשון שהיא לא מבינה זה שכשהיא, עוד מעט בת 80, אין לה תואר, היא לא נמצאת בעמדה לבקר מישהו בן 26 על כמה זמן לוקח לו לגמור את התואר שלו, כשבסוף, ועוד דבר מצחיק, זה שזה אפילו לא באמת לוקח כזה הרבה זמן. שלא לדבר על זה שאני נמצא בדרכי לגדולה והיא...עזוב, אני אפילו לא רוצה להגיד מה היא עשתה למחייתה לפני הפנסיה. כלומר, אני יודע שכל עבודה מכבדת את בעליה, אבל בוא ננסח את זה ככה, עד שסיפרו לי מה הייתה העבודה שלה לפני הפנסיה, לא ידעתי שזה משהו שאפשר להתפרנס ממנו בכלל. הדבר השני שהיא לא מבינה, זה שגאונים, קל וחומר גאונים מופלגים כדוגמתי, הם אנשים חשובים ורבי עיסוקים שעושים דברים רבים חוץ מהתואר שלהם, שזאת עוד סיבה מדוע לא נפל כל פגם בכך שלוקח לי חמש שנים לסיים תואר שמוגדר כתואר של שלוש שנים אבל פרקטית ובפועל הוא תואר של ארבע שנים. וזאת הייתה הדוגמה השנייה שלנו.

דוגמה טובה שלישית ואחרונה תהיה הסוגד שלי SupermanZW, שלא נעים להגיד אבל אני פרקטיקלי האלוהים שלו אחרי שהוא ראה אותי חוזה מניה שעלתה באחוז תשואה ארבע ספרתי בתוך 13 חודשים והוא הזיז מיליונים שלו ושל אחרים ממקום למקום על-פי הנחיותיי ובימים אלו ממש הוא שואל אותי את העתיד בהודעות הפרטיות אחרי שראה אותי חוזה את העתיד בהצלחה שוב ושוב כולל חיזוי ניסיון ההתנקשות בטראמפ וחיזוי הפתעת אוקטובר ועוד כל מיני, אתה יודע, ככה בקטנה, no biggie...

Q69k9lLaHR0cDovL29jZG4uZXUvaW1hZ2VzL3B1bHNjbXMvWmpnN01EQV8vYTY2YmY4MThmMWQxZjQ2Mzk2YTZhNDA4ZDk...jpg
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
...ושבגלל שהוא נשרף מרוב קנאה בי היחס שלו אליי הוא דו-צדדי ודו-קוטבי ולכן ופעם וברגע של כעס וכאב מתוך הקנאה העזה הוא הטיח בי כזה "מה עשית ארבע שנים? היית בקומה?" (כי סיימתי תיכון בגיל 18 ביוני של 2016, לא עשיתי צבא, ולא התחלתי את התואר עד אוקטובר של 2020, בגיל 22, מרוב כל פעילויותיי הגאוניות הרבות מתוך כל גאונותי), כאשר כמו שני אלו משני הדוגמאות הקודמות, הוא לא מבין שני דברים. הדבר הראשון, הוא שלמרות שיש לו קצת כסף, הוא בן-אדם שלא מאושר מהחיים, ולכן הוא בעצם, וכשחושבים על זה, גירסה קצת פחות קיצונית של lemner40, ולהיות מאושר מהחיים זה ה-end game, ולכן, ובסוף, ולמרות הכסף, הוא, וכמו השניים הקודמים שאוזכרו, הוא עצמו כישלון בחייו, מה שאומר שהוא עצמו, וכמו השניים הקודמים שאוזכרו, לא נמצא בעמדה לשפוט אחרים, הבעיה היא שכמו השניים הקודמים שאוזכרו, גם הוא פשוט לא מבין את זה.

והדבר השני שהוא לא מבין, כמו זאת הקודמת שאוזכרה, זאת מהדוגמה השנייה שלנו, זה שגאונים, קל וחומר גאונים מופלגים כדוגמתי, הם אנשים חשובים ורבי עיסוקים שעושים דברים רבים חוץ מהתואר שלהם, כך שגאונים, קל וחומר גאונים מופלגים כדוגמתי, אלו לא אנשים שהולכים בהכרח בתוך מסלולי החיים הקטנים והטריוויאליים המוכרים לאנשים קטנים וטריוויאליים כמוהו עצמו, ושמוכרים לאנשים קטנים כמוהו עצמו, ושעצם זה שמישהו כל-כך עצום מימדים כמוני, לא התחיל תואר ראשון בשנייה שסיים את התיכון, אלא מתוך גאונותו המופלגת בתור ככל הנראה האדם החכם ביותר בהיסטוריה, עסק בפעילויות גאוניות מרובות לאנשים גאונים כדוגמתו במשך כמה שנים, ועוד כמה דברים, בטרם התחיל את התואר, אין בכך כל פסול, וזה למעשה מה שאנשים גאונים כדוגמתי עושים. לא רק שכך אנחנו נוהגים, אלא למעשה, זה סוג של כורח בשביל שניהפך לגאונים מופלגים כפי מה שאנחנו. הרי אנחנו יודעים איזה סוגים של איזה מסלולי חיים מאוד מוסדרים ומאוד מסוימים מוכרים לאנשים כמו סבא של כיפה אדומה, האישה שלא הוזכרה בשמה, והסוגד שלי SupermanZW. אנחנו גם יודעים מה יצא מהאנשים האלו, ואנחנו יודעים שאף-אחד מהם הוא לא בן-אדם חכם, גם אם לאחרון נדמה שכן כי יש לו שני תארים אקדמיים, איי קיו של 148 והוא יודע שבע שפות, אבל מה לעשות שאף-אחד מהדברים האלו לא מעיד על שכל? לי אין שום תארים אקדמיים, יש לי איי-קיו 92 ואני יודע שתי שפות ואני הרבה יותר חכם ממנו, וזאת לא דעה, זאת עובדה יצוקה בבטון. איך הוא מסביר את זה? אז אם כל זה נכון, וכל זה נכון, אז אם גאונים, כמו לדוגמה אני עצמי, היינו הולכים במסלולים המוכרים לאנשים כמו סבא, זאת מהדוגמה השנייה שלנו, והסוגד שלי SupermanZW, אז מן הסתם לא היה יוצא מאיתנו הרבה, ובטח ובטח שלא היינו גאונים, נכון? :)

בגלל הקטע עם זאת מהדוגמה השנייה, ובגלל הקטע עם SupermanZW, פעם או פעמיים יצא לי להתלוצץ שהם גם בטח חושבים שלאונרדו דה וינצ'י לא עשה כלום בתוך המערה שבה שהה במשך שנתיים בין 1476 ל-1478 ושבמהלכן אין שום אזכור בשום כתבים לשום פעילות שלו באותה תקופה 😂

כן, כי זה מה שקרה 😂

ומה באמת עשה לאונרדו דה וינצ'י בין 1476 ל-1478 בתוך מערה שבה שהה מבחירה שנתיים ימים? כשותף למועדון המצומצם במיוחד והיוקרתי במיוחד של גאוני-העל, לגאון-העל מאור פז, שחוכמתו אף רבה מחוכמתו של דה וינצ'י, ושהוא למעשה האדם החכם ביותר בכל הזמנים, עלולים להיות כמה רעיונות 😂

ומה עשה גאון-העל הגדול אף יותר מאור פז בין 2016 ל-2020, במשך למעלה מארבע שנים? גאון-העל מאור פז, האדם החכם ביותר בהיסטוריה, עשה דברים רבים. גאון-העל מאור פז, האדם החכם ביותר בהיסטוריה, מעדיף לשמור אותם לאוטוביוגרפיה שלו 😊

זאת המתאימה כמובן. הרי זה לא סוד שאני האדם החכם ביותר, המוכשר ביותר, המעניין ביותר, והמופלא ביותר בכל הזמנים (לשם ההשוואה, כל אדם אחר שהיה מדבר כך היה נחשב ובצדק למטורף לחלוטין. רק מאור פז יכול להיות עד כדי כך יותר גדול מהחיים), ולכן תידרש הרבה יותר מאוטוביוגרפיה אחת בשביל לעשות צדק עם סיפור חיי, ולכן יהיו אוטוביוגרפיות רבות.

ברק אובמה, מי שהיה רק נשיא ארצות הברית, רק במשך שמונה שנים, היה צריך 700 עמודים רק בשביל הכרך הראשון של "ארץ מובטחת", כאשר הכרך השני צפוי להיות באורך של בערך בין 900 עמודים ל-1,100 עמודים נוספים, ובסה"כ בין 1,600 ל-1,800 עמודים, אז מאור פז, האדם החכם ביותר, המוכשר ביותר, המעניין ביותר, והמופלא ביותר בכל הזמנים, גדול בני-האדם במאה ה-21, גדול בני-האדם באלף השלישי, גדול בני-האדם בכל הזמנים למעט הנגר מנצרת, שעל-ידו אפילו אני מרכין את ראשי, אוכל לדחוף את כל סיפור חיי הגדול מהחיים לאוטוביוגרפיה אחת ויחידה? כמובן שלא. אם ערפדים היו אמיתיים והיה אחד שהיה בן 1,000 שנה, לו היו יותר סיכויים מלי להכניס לאוטוביוגרפיה אחת את כל סיפור חייו.

רק כל הילדות שלי, מגיל 0 עד 18, זאת אוטוביוגרפיה שלמה שאורכה 700 עמודים. רק לשם ההשוואה, 700 עמודים זה כל הכרך הראשון של "ארץ מובטחת", הספר שבו תיאר ברק אובמה את כמעט כל מהלך חייו מגיל 0 ועד סוף הכהונה הראשונה שלו כנשיא.

בקצב הזה, ואם נעשה את ההתאמות, ואם אצליח לחיות עד גיל 102, יידרשו 4,000 עמודים בשביל לתאר את סיפור חיי.

השורה התחתונה ההיא, היא שהבנות שלך צריכות לקחת שני קורסים לסמסטר, ואם יהיו אנשים שיגידו להן משהו באמצע הדרך, הם פשוט קטנים מידי מכדי להבין. זה הכול.
נכון אבל בשני המקרים היקף משרה קטן
ברור.
ומה יצא להם מזה?
הרי אתה לא נשוי ובקצב הזה גם לא ברור מה יצא מזה.
כי אני אמור להיות נשוי בגיל 26? זאת לא המאה ה-19 פה. תן ליהנות קצת לפני שאני מתמסד.
מוקצה לכל אחד מהם רבע מדירה שעוברת פינוי-בינוי ובנוסף חשבון של 100 אלף שקל, שהרווח משכירות זורם אליו
עד שיצטרכו אותו הפינוי-בינוי יגמר והחיסכון יכפיל את עצמו. זה מספיק ל30% מקדמה שצריך כדי לקנות דירה.
לדעתי נשמע סתם טיפשי. מצד שני להורים שלי יש הרבה יותר כסף מלך, אבל החולצות הכי יקרות שלי עולות עד קצת יותר מאלפיים שקל ואני טס בעסקים במקום מחלקה ראשונה כי אנחנו מגבילים את עצמנו כי "לא צריך לנקר עיניים" ו"הערכים שלנו" וכל זה, כי המשפחה שלי באה מרוסיה ומשהו מהערכים האלו של הצניעות הזאת נשאר, אז מצד שני, מי אני שאדבר על מה אתם עושים נכון או לא נכון עם הכסף שלכם?

אני רק יכול להגיד לך שדיור זה לא משהו שאני באופן אישי אי-פעם אצטרך לדאוג בנוגע אליו, אלא אם כן זה אולי יהיה בקטע של ניסיונות להגיע למספיק כסף בשביל לבנות לעצמי את אחוזת הענק שלי.
מכל ההתנסויות האלה בחורות רק צוברות תסכולים והופכות למרירות. אני מכיר את זה מאחותי.
הההמממ...נראה לי שאני יודע על מה אתה מדבר. אני לא יודע עד כמה אתה עצמך מבין את מה שקורה שם, אבל בעיקרון, מה שאתה מתאר, הנה למה זה קורה:

בחורה ששוכבת עם מספיק בנים, בסוף היא תיפול על מישהו עם גדול, או מישהו שיודע מה הוא עושה איתו, או מישהו שגם יש לו גדול והוא גם יודע מה הוא עושה איתו, והיא תקבל את זיון חייה.

נשמע מדהים, נכון? נכון. זיון טוב יכול לחולל פלאים. זיון טוב יכול לקבוע את כל הטון של כל היום, להוציא מדיכאון, אפילו לרפא מחלת נפש.

הבעיה היא כזאת: בשבילנו, הגברים, כוס זה כוס, וכל הכוסים מרגישים פחות או יותר אותו הדבר אלא אם כן זה עניין של כמה הדוקה היא או כמה רטובה, אבל בגדול-בגדול, כל הכוסים מרגישים אותו הדבר, וזה מרגיש מדהים, כל פעם מחדש. למרות שאם עושים את זה יותר מידי אפילו זה מתחיל קצת להימאס, אבל בגדול-בגדול, זה מרגיש מדהים כל פעם מחדש.

אצל הבחורה זה לא ככה. אצל הבחורה, זה תלוי בבחור שהיא שוכבת איתו. כמה גדול הוא, ומה הוא עושה איתו.

ברגע שבחורה שוכבת עם בחור עם גדול, או שהוא יודע מה הוא עושה איתו, או גם וגם, היא מגלה מה זה סקס טוב באמת, ואם היא תתחתן עם הבחור הזה, או תמצא בחור אחר שיש לו גדול או שהוא יודע מה הוא עושה איתו או גם וגם וזה יהיה הבחור שהיא תתחתן איתו, אז הכול בסדר. הבעיה היא, שרוב מערכות היחסים נגמרות בפרידה, וגברים עם איבר גדול או שיודעים מה הם עושים איתו או גם וגם, אין הרבה, ככה שעד שבחורה נופלת על בחור שהוא אחד משני הדברים האלו, או הכי טוב, הוא שניהם ביחד, אז או שהם יתחתנו, מה שבדרך כלל לא יקרה, או שהיא תצטרך לצאת שוב לשוק הפנויים-פנויות, אבל אז, מבחינת ההסתברויות הסטטיסטיות, היא לא תיפול על גבר נוסף עם גדול, או שהוא יודע מה הוא עושה איתו, או גם וגם.

הבעיה עם זה, היא שברמה הפסיכולוגית והנפשית, לאותה הבחורה אין דרך חזרה מלדעת מה זה סקס טוב באמת, ככה שעד שמזיינים אותה כמו מה שצריך, אז אם זה לא מסתדר בינה לבינו, כמו מה שבדרך כלל יקרה ברוב מערכות היחסים, אז כשהיא עוברת אל הבחור הבא, שעל-פי ההסתברויות הוא לא טוב כמו הקודם, אז היא לא רק מקבלת את הסקס הפחות טוב מפעם. זה בעצם הרבה יותר גרוע מזה-היא יודעת מה היא מפסידה. היא יודעת מה היא מקבלת, לעומת מה שהיא יכולה לקבל. וזה החלק הכי גרוע. וזה הורג אותה.

או כמו מה שאומרים באנגלית, once you go black you never go back. כי כאילו, אתה יודע, בגלל הסטראוטיפ הזה שלשחורים יש גדול. למרות שגם ללבנים יכול ויש גדול בתדירות שהיא נורמאלית לחלוטין, אז האמרה לא מדייקת. עוד האמרה לא מדייקת בכך שהיא אומרת ש"אי-אפשר לחזור לאחור". האמרה לא מתכוונת שאי-אפשר לחזור לאחור ברמה הפסיכולוגית והנפשית ללא לדעת איך זה עם בחור עם גדול, שאילו זה מה שהיא הייתה מתכוונת אליו, היא הייתה צודקת. הבעיה היא שהאמרה מתכוונת שאי-אפשר לחזור לבחורים עם ממוצע, שזה כבר לא נכון, וזה מקור התסכול והבעיה. אפשר. זה פשוט לא אותו הדבר יותר, עכשיו כשאותה הבחורה יודעת סקס טוב באמת מהו.

כשאישה נופלת על בחור עם גדול, או בחור מיומן, או בחור שהוא שניהם, היא חושבת שיש לה מזל, אבל זה לא נכון. יהיה לה מזל אם היא תתחתן איתו, או עם בחור אחר שהוא כזה. אבל אם זה לא ככה, אז אם כבר, זה חוסר מזל. במקרה הרע ממש, הם ישכבו פעם אחת וזהו, ובמקרה הרע פחות, היא תשכב איתו שנה-שנתיים-שלוש, ואז תקבל עוד 30 או 40 או 50 שנה של סקס שהוא לא בהכרח גרוע, אבל אם הוא אפילו רק ממוצע, כשהיא יודעת מה זה סקס טוב, אז...טוב, אני יכול בעיקר לדמיין לעצמי, אבל אלו צריכים להיות תסכולים לא פשוטים, וסבל, פסיכולוגי ונפשי, שלא שווה את השנה-שנתיים-שלוש במקרה הטוב (אלא אם כן יש מקרה טוב ממש שהיא מתחתנת עם מישהו כזה, אבל זה בדרך כלל כבר לא יקרה) של הסקס המדהים. וזה, זה מה שקרה לאחותך.

רוב הבחורות ששוכבות עם בחורים עם גדול, או בחורים מיומנים, הן לא ברות מזל כפי מה שהן עלולות לחשוב באותו רגע. בדרך כלל, הן מסכנות. ולבחורים עם הזיינים הגדולים בדרך כלל אפילו אין מושג איזה שובל של הרס הם משאירים מאחוריהם, אלא אם כן מדובר ספציפית על בחור עם אינטליגנציה רגשית גבוהה עם קצת מודעות וקצת הבנה קצת יותר מעמיקה של הדברים. כל פרידה של כל בחורה עם כל בחור שהוא שווה מסיבה כזאת או אחרת, היא פרידה קשה יותר מפרידה מבחור "לא שווה", וזין גדול, או מיומנות במיטה, בטח ובטח ששניהם, אלו חלק מהדברים שעלולים להפוך בחור ל"מציאה".
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
רוב הבחורות ששוכבות עם בחורים עם גדול, או בחורים מיומנים, הן לא ברות מזל כפי מה שהן עלולות לחשוב באותו רגע. בדרך כלל, הן מסכנות. ולבחורים עם הזיינים הגדולים בדרך כלל אפילו אין מושג איזה שובל של הרס הם משאירים מאחוריהם, אלא אם כן מדובר ספציפית על בחור עם אינטליגנציה רגשית גבוהה עם קצת מודעות וקצת הבנה קצת יותר מעמיקה של הדברים. כל פרידה של כל בחורה עם כל בחור שהוא שווה מסיבה כזאת או אחרת, היא פרידה קשה יותר מפרידה מבחור "לא שווה", וזין גדול, או מיומנות במיטה, בטח ובטח ששניהם, אלו חלק מהדברים שעלולים להפוך בחור ל"מציאה".
לי באופן אישי יש חבר שגם יש לו זין גדול והוא גם יודע מה הוא עושה איתו. במיטה הבחורות מתפתלות וצועקות ועושות לו חור בראש. הוא מציאה גם בגלל עוד סיבות, אבל לא ניכנס לזה כי זה לא רלוונטי כרגע. בכל מקרה, גם יש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה, ולפעמים הוא חושב לעצמו מחשבות שלרוב הגדול של בחורים כמוהו אין. לפעמים הוא חושב לעצמו על כל הבחורות שהוא היה איתן ושהוא כבר לא איתן יותר, בין אם במובן של הבת זוג שהייתה לו ובין אם במובן של יזיזות, והוא תוהה לעצמו האם הוא הרס להן את הסקס לנצח, כי מבחינת ההסתברויות הסטטיסטיות, לבחור הבא, או זה שאחריו, או זה שאחריו, או שזה שהן יתחתנו איתו, פשוט לא יהיה כזה גדול, או הוא לא יהיה מיומן איתו, בטח ובטח שהוא לא יהיה שני הדברים.

וזה...אאאמממ...מה אני אגיד לך? זה כבד. זה שיט כבד מאוד לחשוב עליו 🤷‍♂️

לפעמים החבר שלי תוהה לעצמו האם לא היה קל יותר להיות בדיוק כפי מה שהוא, עם הזין הגדול הזה ועם הידע מה ואיך לעשות איתו בשביל להוציא בחורה מדעתה, בצורה הטובה, ולגרום לה להתפתל, לצעוק ולגמור, לפעמים גם עם השפרצות, אבל בלי האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו והרגישות שלו שמאפשרות לו לחשוב על, ולשקול, את ההשלכות ארוכות הטווח עבור הבנות שהוא נותן להן את מה שקרוב לוודאי יהיו הזיונים הטובים ביותר של חייהן, רק בשביל שלעולם לא יחוו שום דבר שאפילו מתקרב לזה לאחר מכן אחרי שהוא יסיים איתן. כי בסוף זה לא...זאת אקסית אחת, חוץ מעוד אחת אבל היא לא נחשבת כי הם היו ילדים אז סקס אף-פעם לא היה על השולחן, וכמה יזיזות, אז כאילו...אין שום דבר רציני שקורה שם. יום אחד זה ייגמר בשבילן. זה כבר נגמר בשביל אקסית אחת ויזיזות אחרות. מעניין מה קורה איתן היום? האם הסקס פחות טוב כפי מה שסביר להניח ולשער? האם הן מתוסכלות או פחות מאושרות מאשר מה שהן היו כשהן היו איתו? האם הוא הרס בשבילן את הסקס?

כבד. כבד. מאוד כבד 🤷‍♂️

אז בשורה התחתונה, כן, זה כנראה מה שקרה לאחותך.

זאת גם כנראה ההסתייגות האחת שיכולה להיות לי ושאני יכול לחשוב עליה מלהציע את מה שהצעתי שהבת שלך, ושבנות בכלל, צריכות לעשות.

כלומר, אני יודע שיש כל מיני, כאילו, כמו חוקים של חברות מסורתיות וחוקים של הדת וכל מיני שיכולים כביכול להיות נגד זה, אבל אתה רוצה לשמוע את האמת? חברות מסורתיות, במובן החילוני, כלומר חברות שמרניות, אלו בסה"כ חוקים של בני-אדם, וחוקים של בני-אדם יכולים להיות לא נכונים. בנוגע לחוקים של הדת, בוא פשוט נגיד שלא כל-כך קל להגיע לגיהינום, ושממש לא נראה לי שבנות מגיעות לגיהינום על ימין ועל שמאל בכל פעם שמישהי מסוימת שוכבת עם בחור שלא בתוך מסגרת הנישואין. בוא לא נהיה מצחיקים.

וכשזה מגיע לגברים, יש אפילו עוד פחות הסתייגויות-חברה שמרנית תקבל את זה יחסית בסלחנות כשזה מגיע מגבר. כשזה מגיע לדת, הדת יכולה להיות מחמירה בזה כשזה מגיע לגבר באותה מידה שבה היא מחמירה עם זה כשזה מגיע לאישה-יחסים מחוץ לנישואין וכל זה, אבל באמת ממש לא נראה לי שזה החטא שיבדיל בין להגיע לגיהינום ללהגיע לגן-עדן, אז שוב, הכול בסדר.

הבעיה כאמור היא אישה ששוכבת עם גבר עם גדול ואז מאבדת אותו. קשה לחשוב על פיתרון טוב לזה. שני הפיתרונות הגדולים והעיקריים שאני יכול לחשוב עליהם כרגע, הם או שבחורות צריכות לוודא שלא לשכב עם בחורים עם גדול, שזה נשמע קצת משוגע כי זה סוג הגבר שהכי טוב והכי כיף לשכב איתו ואז מה פתאום לא לשכב דווקא עם גבר שכזה, וגם עד שנופלים על אחד כזה, או שבחורות צריכות לוודא שאם הן נפלו על מישהו עם גדול והן יוצאות איתו, אז לוודא שהן באמת תופסות אותו טוב-טוב ואז בעיקרון פשוט לא לשחרר לעולם ולהתחתן איתו ולהקים משפחה. תיאורטית אני יכול לחשוב על עוד פיתרונות, אבל לא ניכנס לזה.
שמתי לב שאתה לא עונה לחלק החשוב. כמה מרוויחים?
הרי לא הולכים לתחומים האלה כי אוהבים את הפסיכים
תלוי בעבודה שלך. המסלול הקליני הוא מסלול, שזה לא מראה על כלום מבחינת העבודה שבה האדם יעבוד לבסוף. גם "פסיכולוג קליני", זה יותר תואר מאשר עבודה, ופסיכולוג קליני יכול לעבוד במאה ואחת עבודות שונות, כולן קשורות אל התואר שלו ותחום לימודיו, ובכולן הוא מרוויח שכר שונה.

במה הבת שלך רוצה לעבוד עוד פעם?

זה גם לא יפה להגיד "פסיכים"...
מאוד עצוב שאתה מדבר עליו ככה אחרי שהוא בעקביות עזר לך מול משה
מאוד עצוב שעד עצם היום הזה אף-אחד עדיין לא מכיר את הסיפור האמיתי למרות שהסיפור האמיתי סופר לפחות פעמיים-שלוש...
 

ai27

Well-known member
כי היא הלכה דווקא נגד ההורים שהיו דתיים,בשביל למרוד.
היא לא עשתה את זה בלב שלם.
הם לא היו דתיים, הם עדיין לא
והיא לא הלכה נגדם. אחותי היא היחידה שעבדה מרצונה עם אבא שלי.
זה היה סיוט אבל ביחד הם הרוויחו המון כסף
 
למעלה