אני אולי לומד פסיכולוגיה, אבל לא באמת מעניין אותי לטפל באנשים. אני אעשה מה שצריך כולל טיפול באנשים בשביל לקבל את כל התארים ואת רישיון הפסיכולוג,

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

992a6a233979481f98be0aa50c6a6279.jpeg
 

The Real Big Joe

Well-known member
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

צפה בקובץ המצורף 117729
אם יהיה לך רשיון פסיכולוגיה, תוכל לנהוג בקלנועית...
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
האיש זקוק לאיבחון בדחיפות.​
אבחונים טרום-פזיים לא שווים כמעט שום דבר.

אחרי שאני איכנס לתמונה ואחולל בעולם הפסיכולוגיה שינויים רחבים ומרחיקי לכת, אולי אז אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים יוכלו להיות שווים משהו.

הדרך היחידה שאני יכול לחשוב עליה שאולי לאבחון פסיכולוגי או פסיכיאטרי טרום-פזיים אולי יכול להיות איזשהו ערך כלשהו, זה אם אחרי המהפכה שאחולל בעולם הפסיכולוגיה בתור גדול בני-האדם במדע הפסיכולוגיה בכל הזמנים, ואחרי שילמדו את הדרכים הנכונות, אז פסיכולוגים פזיים אולי יוכלו לקחת אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים טרום-פזיים מימים עברו, ולהשתמש בכלים הפסיכולוגיים הפזיים, כלי אבחון וכלים אינטלקטואליים, במובן המטאפורי, של התרומות האינטלקטואליות שאתרום למדע הזה, בשביל להפיק מתוך האבחונים הפסיכולוגיים הטרום-פזיים דברים בעלי ערך, וזאת באמצעות קריאה בין השורות וגילוי הדברים המסתתרים מתחת לפני השטח.

אלא אם כן מדובר באנשים שעדיין יהיו חיים ואז פשוט אפשר לקרוא להם לעבור אבחונים מחדש, אך הפעם אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים פזיים, כאלו שבאמת שווים משהו.

למרות שבעצם יכול להיות שעבר זמן מאז, ואולי אנחנו רוצים את תמונות המצב הפסיכולוגיות והפסיכיאטריות של אנשים כפי מה שהם היו בזמן מסוים, ואז כן, אפשר וצריך לעשות את מה שתיארתי.

כבר עכשיו עושים דברים דומים מדע הרפואה לדוגגמה. רפואת הגוף. לא הנפש. קוראים ספרי היסטוריה מלפני אלפי שנים, הכוללים תיאורים רפואיים לא אמינים מלפני אלפי שנים, ומנסים באמצעות הרפואה המודרנית והידע המודרנית להבין מה המשמעות האמיתית של הדברים שכתובים.

לדוגמה על הקיסר קליגולה כתבו...ואני לא זוכר מה אומרים שכתבו עליו, למרות שזה כן שרד עד היום ואפשר לברר בקלות, אבל אני זוכר שרופאים מודרניים קוראים את התיאורים האלו ובדרך כלל מסיקים שהייתה לו דלקת קרום המוח.

או לדוגמה אלכסנדר הגדול. רופאים מודרניים קוראים על התסמינים שתוארו, שזה נכתב לפני אלפי שנים ונשמר עד היום, ויודעים להשתמש בידע המודרני שלהם בשביל להסיק שאלו היו תולעים או משהו כזה שאכלו את המוח שלו או מה שזה לא היה. משהו שהוא קיבל בהודו. אני לא זוכר בדיוק.

בכל מקרה, זאת הנקודה שלי. ברגע שאני איכנס לתמונה והפסיכולוגיה תהיה שווה משהו, אז כמו מה שכבר עושים ברפואה עם תיאורים רפואיים מלפני אלפי ומאות שנים ומבינים מה באמת היה לאנשים ומציירים את התמונה האמיתית, אז ככה אחרי פרסום עבודותיי יהיה אפשר לקחת אבחונים ישנים של אנשים שונים, ולהבין את התמונה (הנפשית) האמיתית.

עד אז, המלצותיך לשלוח אותי, או כל אחד אחר לצורך העניין, לאבחון נפשי מכל סוג כלשהו, פסיכולוגי או פסיכיאטרי, הוא חסר כמעט כל ערך.

הייתי באבחונים פסיכולוגיים טרום-פזיים. הם פספסו את עובדת היותי האדם החכם בהיסטוריה, פספסו את כישרונותיי שעולים על אלו של דה וינצ'י בכבודו ובעצמו, ופספסו את אישיותי החד-פעמית, האדירה והמדהימה, אישיות של פעם, ובן-אדם של פעם, באלפי שנים רבות, ואני מגזים כלפי מטה.

אז תגיד לי אתה-אבחונים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים טרום-פזיים שווים משהו? 😂
 
אבל אחרי זה אני בחוץ.

אבל אני לא פשוט אסרב לקבל מטופלים וזהו. הדרך שבה אני אעשה את זה, תהיה שאני אגבה מחיר גבוה באופן מגוחך ואבסורדי ככה שאף-אחד לא יבוא, ואם בכל זאת ובגלל שאני איוודע בכל העולם בתור גדול בני-האדם בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה בגלל שכתבתי את העבודה החשובה ביותר בהיסטוריה של מדע הפסיכולוגיה כשהייתי בן 16, בכל זאת יהיו בן-אדם אחד, או שניים או שלוש, שמוכנים לשלם את המחיר השערורייתי הזה, אז בסדר, אז אני אקבל אותם ואטפל בהם, אבל בגדול-בגדול, אחרי שאני עושה את כל התארים ומקבל את רישיון הפסיכולוג, אני בחוץ.

אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.

אנשים אחרים.

פשוט.

לא.

מעניינים אותי.

בכל מקרה, חשבתי על תעריף של 20,000 דולר ל-45 דקות. סכום גבוה ושערורייתי אפילו בהתחשב בעצם כך שאני אהיה הפסיכולוג הכי טוב בעולם. ככה כמעט אף-אחד לא יבוא אם בכלל, נכון?

כלומר, תחשבו על זה, החמש-עשר פסיכולוגים הכי יקרים בעולם לוקחים 1,000 דולר ל-45 דקות עד שעה, אז הנה אני בא ודורש פי עשרים. אני מקווה שזה יעבוד.

ואם זה לא יעבוד, אז כאמור, בסדר, בשביל 20,000 דולר ל-45 דקות, אני מוכן לטפל.

מה גם, שכאמור, גם אם זה לא יעבוד, אני עדיין מצפה ללא יותר ממטופל אחד, או שניים או מקסימום שלוש. אנסה לדחוף את כולם באותו היום, אולי כבר יום ראשון של כל שבוע כדי להזיז את זה מהדרך שלי כמה שיותר מהר.

ועכשיו, ובאופן טבעי, אם לא טיפול, או אם כן טיפול אבל הכי בקטנה, מה אני אעשה בדיוק עם חיי? במה אעבוד? מה יהיה העיסוק או העיסוקים שלי?

טוב, בעיקרון, חשבתי על כל מיני דברים. לא כל מיני דברים שמתוכם אני צריך להחליט בסוף מה לעשות, אלא חשבתי יותר כמו...כל מיני דברים, ואני פשוט אעשה את כולם.

קודם כל ובתור התחלה, אני מניח שיש את שאר הדברים שפסיכולוג יכול לעשות.

במקרה שכזה, אני מניח שגם אבחונים נמצאים על השולחן, אבל זה גם כן לא באמת מעניין אותי, ואקח סכום מוגזם של 20,000 דולר לאבחון כדי שיהיו לי כמה שפחות לקוחות שכאלו. למרות שבעצם, אבחון לוקח שלוש שעות רק לעשות את הבדיקות ועוד נגיד...לא יודע...עוד שעה לכתוב את הדו"ח? אז זה ארבע שעות, ואם אני לוקח 20,000 דולר על 45 דקות של טיפול אז, 4 שעות כפול 60 זה 240 דקות, לחלק ל-45, זה יוצא 5.333 שעות. אתם יודעים מה? נגיד הבדיקות עצמן לוקחות שעתיים ו-45 דקות ולא 3 שעות, זה מביא אותנו ל-3 שעות וארבעים וחמש דקות, שזה 225 דקות, שזה מתחלק ל-5 שעות של 45 דקות. 5 שעות של 45 דקות כפול ה-20,000 שאני אקח על טיפול לדוגמה, אז זה יוצא 100,000 דולר לאבחון. יאללה בסדר, אין בעיות, אז על אבחון אני אקח 100,000 דולר. אפילו אם נגיש שזה נכון שאני הכי טוב בעולם, כפי מה שיש חשד סביר להאמין, במחיר כזה, לא יבואו הרבה אנשים, אבל זה הרי הרעיון בסופו של דבר, כי זה לא באמת מה שמעניין אותי או מה שאני רוצה לעשות.

חוץ מטיפולים ואבחונים, גם כתיבת חוות דעת פסיכולוגיות (שלא לאחר אבחונים, אלא אפשר לאחר טיפולים או כמה פגישות שהן במיוחד בשביל שאכתוב חוות דעת לאיזשהו מקום) זה אפשרי מבחינתי (אבל לא לבתי משפט), אבל גם זה לא באמת מעניין אותי, וגם פה ועל זה אקח סכום מוגזם כדי שיהיו כמה שפחות לקוחות, למרות שבעיקרון זה כן משהו שאהיה מוכן לעשות בשביל הסכום המבוקש, כמו טיפולים ואבחונים. השאלה היא כמה לדרוש פה. חוות דעת פסיכולוגית היא משהו יותר רציני מטיפול ופחות רציני מאבחון. זה יושבים עם הבן-אדם שלושת רבעי שעה עד שעה ואז לוקחים עוד שלושת רבעי שעה עד שעה בשביל לכתוב את חוות הדעת. אוקיי אז נגיד, שעה וחצי, שעה וחצי של 60 דקות ולא 45 דקות, כלומר 90 דקות ולא 120, לפי 20,000 דולר ל-45 דקות אז...40,000 דולר.

ועכשיו, ואחרי כל זה, ועדיין בתוך עולם הפסיכולוגיה והשירותים הפסיכולוגיים, אבל משהו שכבר קצת יותר מעניין אותי למרות שזה עדיין לא "הדבר" בשבילי, אני חושב שזה יכול להיות יפה, וזה יכול להיות מעניין, אם ממשלות מסביב לעולם ישכרו את שירותיי כדי לכתוב חוות דעת פסיכולוגיות על מנהיגים של מדינות אחרות. אל תצחקו, זה פשוט משהו שממשלות עושות. אז...למה לא אני? למה שלא אני אהיה הבחור שהם ישכרו בשביל זה? הרי בואו לא נשכח שאני הטוב ביותר בעולם בתחומי.

על זה אני מתכוון לקחת סכום של 1,000,000 דולר. סכום גבוה מאוד, אבל האמת שזאת עבודה שאני אשמח לעשות, והאמת שהפעם אני לא מתכוון לזה בתור "אני אגבה סכום גבוה מאוד כדי שלא ירצו ואני לא אצטרך לעשות את זה", אלא אני באמת חושב שזה מחיר נכון וראוי וכן הייתי רוצה שהממשלות ישכרו את שירותיי ושנעשה את הדבר הזה.

אז אם כך, למה תעריף כל-כך גבוה? יש כמה סיבות. קודם כל, אני הכי טוב בעולם, ועל הכי טוב בעולם צריך לשלם, והרבה. הסיבה השנייה היא שגם הממשלות מצידן עשירות מאוד ויש להן כסף לשלם. הסיבה השלישית היא שזאת באמת עבודה מאוד גדולה ומאוד חשובה שראויה לתשלום גבוה. הסיבה הרביעית והאחרונה היא שזה לא כמו החוות דעת הרגילות עבור אנשים רגילים שאני אעשה את זה "חפיף", 45 דקות שיחה עם הבן-אדם ואז עוד 45 דקות לכתוב את חוות הדעת. כאן לא עומדת להיות פגישה עם הבן-אדם ככה שזה 0 דקות עם הבן-אדם עצמו, אבל דווקא בגלל זה, ודווקא בגלל חשיבות האישיות הבכירה וחשיבות העבודה שנעשית ואני מתבקש לעשות, יהיה צורך בעבודת מחקר מקיפה ומעמיקה, מה גם, שבשביל מיליון דולר, אני צריך ומן הראוי שאכתוב יותר מ-1,000 מילים של חוות דעת רגילה על בן-אדם רגיל, נכון? למרות שת'כלס אני יכול לחלק את זה לכמה רמות ולהגיד להם "לפי רמת העומק וההשקעה שאתם רוצים את העבודה, ככה תשלמו".

אז אתם יודעים מה? כן. אני אציע להם את זה בכמה רמות. חוות דעת של 1,000 מילים על מנהיג של מדינה או שר כלשהו? על כך אשקיע שלוש שעות ו-45 דקות של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך ארבע שעות, ואגבה 100,000 דולר.

חוות דעת של 10,000 מילים? על כך אשקיע 37.5 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-10 ימים, ואגבה 1,000,000 דולר (אני מניח שזאת תהיה הרמה הנפוצה שרוב הממשלות ילכו עליה בנוגע לרוב המנהיגים והשרים שהם רוצים חוות דעת פסיכולוגיות עליהם? אבל זאת רק הערכה).

הרמה השלישית והאחרונה, הרמה הכי מושקעת, שם כבר אכתוב חוות דעת של כ-100,000 מילים, או קצת פחות מזה, אבל בעיקרון אני אכתוב ספר שלם, אשקיע כ-375 שעות בקירוב של מחקר וכתיבה, אכין ואגיש את העבודה בתוך כ-94 יום בקירוב, ואגבה 10,000,000 דולר.

דבר נוסף ואחרון שאעשה עם התארים בפסיכולוגיה ורישיון הפסיכולוג, והרעיון הנוסף והאחרון שאני משתעשע בו בתחום, הוא הרעיון של הקמת וניהול בית חולים פסיכיאטרי פרטי משלי. מן הסתם יש לנו סיבות סבירות להאמין שכל בית חולים פסיכיאטרי שיוקם וינוהל על-ידי יהיה הטוב בעולם, נכון? אז מה אם אקים בית חולים פסיכיאטרי בשביל האולטרה-עשירים? ועלות ההתאשפזות בו תהיה...בואו נתחיל ממיליון דולר לשנה ונמשיך לחשב את זה משם. בואו נגיד 1,000,000 דולר לשנה, אז זה יוצא...2,739 דולר. לא לשעה של 45 דקות אלא לכל 24 שעות. טוב, נו, למרות שאצלי ובבית חולים שלי האנשים האלו יקבלו את הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, הרוב הגדול של האנשים האלו לא באמת יטופלו על-ידי אישית, אז אם אתה בן-אדם לא בריא נפשית, שלא מטופל על-ידי הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אבל מתאשפז בבית החולים הפסיכיאטרי הכי טוב בעולם, כי שם מתרחש הטיפול הפסיכולוגי הכי טוב בעולם, ובראשו עומד הפסיכולוג הכי טוב בעולם, אז...2,739 דולר ליממה זה דווקא די סביר, לא?

ועכשיו, מה יהיו שאר הדברים שאעשה ומה יהיו שאר עיסוקיי? דברים שלא קשורים אל ההשכלה בפסיכולוגיה.

טוב, בתור התחלה, אני מתכוון להתפרנס בין היתר גם מכתיבה. כתיבת ספרים. כבר עכשיו אני כותב. אני כותב הרבה שנים לאחור אבל עוד לא פרסמתי שום דבר.

אני חושב שהייתי רוצה להיות פרופסור, אולי באוניברסיטת תל-אביב, אבל מבלי לחקור או להרצות. אני רק רוצה לשבת במשרד שלי ולכתוב תיאוריות.

הייתי רוצה להקים בית-ספר ולנהל אותו, וליישם בו את "תוכנית הלימודים הפזית", תוכנית הלימודים הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי בגיל 17.

הייתי רוצה להקים בנק ולנהל אותו, וליישם דרכו את רעיונות "האסכולה הכלכלית הפזית" (לפחות אלו על בנקאות), שהיא העבודה הכלכלית הטובה ביותר שאי-פעם נכתבה, ושאותה כתבתי גם כן בגיל 17.

הייתי רוצה להיות מנהיג של מדינה.

הייתי רוצה להיות חקלאי.

אני רוצה גם לברך אנשים ולהתפלל בשבילם (אבל בשביל תשלום, כן?). אני לא חושב שזה יהיה רעיון כל-כך גרוע. כלומר, תסתכלו עליי. ותסתכלו על פועלי. ותסתכלו על הישגיי העל-אנושיים בטבעם ובאופיים. אני לא חושב שזה סוד כזה גדול או שאני אפתיע אף-אחד אם אני ספר לכם את מה שהמעריצים שלי והסוגדים שלי יודעים כבר ממזמן-אצבע האלוהים נגעה בי. אז מה אתם אומרים, כמה עליי לגבות על ברכה או תפילה? נגיד...20,000 דולר? לדעתי זה דווקא סכום נכון. זאת לא נראית לי הגזמה כמו עם המחירים על הטיפולים הפסיכולוגיים והאבחונים וחוות הדעת שאינן על מנהיגים.

אבל הדבר העיקרי שאותו הייתי רוצה לעשות, והדבר העיקרי שעליו אני חושב, הוא ייעוץ. לא סתם ייעוץ. ייעוץ לאנשים ברומו של עולם ובכך אשפיע גם על ענייני העולם וסדר היום העולמי. מה גם, שתחשבו על זה, ייעוץ מהאדם שכבר הוכח זה מכבר שהוא האדם הכי חכם בעולם? אני אהיה להיט. בנוגע לסכום שאותו אגבה, חשבתי על 20,000 דולר לשעה.

קשה להאמין שממש כל הדברים האלו יצאו לפועל. פשוט ננסה הכול ונראה מה תופס 🤷‍♂️

בינתיים, כל העולם פרוש בפניי :)

צפה בקובץ המצורף 117729
הדבר היחיד שאתה יודע זה לכתוב הרבה בצורה שהיא סבירה לקריאה.

במקום לבזבז על שטויות - תוציא את הכסף של ההורים על טיפול - אולי יצא ממך משהו.
 

ai27

Well-known member
ילדה שלי אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית כשהיא תהיה גדולה (היא בכיתה ט')
עכשיו כשאתה לקראת סוף התואר יש לך המלצות בשבילה?
 

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
יכול להיות כותב תוכן מעולה
אני טוב מידי מכדי להיות "כותב תיכון". נראה לי שאני אהיה האלוהים של הפסיכולוגיה החדשה במקום זה, אבל תודה.
ילדה שלי אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית כשהיא תהיה גדולה (היא בכיתה ט')
עכשיו כשאתה לקראת סוף התואר יש לך המלצות בשבילה?
שתשב חזק על הבגרויות. לא לזלזל בזה. שהיא תתקבל לאוניברסיטה טובה. עדיף וכדאי אוניברסיטת תל-אביב.

כשתתחיל את התואר, לעשות שני קורסים בסמסטר. לא פחות. לא יותר. צריכים להיות לה גם חיים.

אז התואר ייקח ארבע שנים במקום שלוש. לא נורא ולא חשוב. העיקר שיהיו לה חיים חוץ מזה ושהיא תקבל ציונים טובים, מה שיהיה לה קל יותר לעשות אם היא תיקח שני קורסים בסמסטר.

לא לעבוד במקביל לשנתיים הראשונות בתואר. אתם משפחה עשירה ואין בכך צורך פרקטי.

כן לעבוד, בחצי משרה בלבד בשביל לשמור ככל האפשר על ציונים טובים, בשנתיים האחרונות של התואר. משהו שייראה טוב בקורות החיים שלה כשהיא תרצה להתקבל לתואר שני. משהו של עבודה עם ילדים. או אולי עבודה התנדבותית או משהו. או שתלך להתנדב ולהאכיל את העניים באפריקה בחופשת הקיץ. משהו שייראה טוב בקורות החיים. משהו שייראה סקסי.

במפגשים הלא-פרונטליים הראשונים של כל סמסטר, חשוב לנכוח במפגש הראשון. זה מתי שמקימים את קבוצת הוואטסאפ של הקבוצה.

במפגשים הפרונטליים, כמובן לנכוח בכל מפגש ומפגש.

להתחיל לעבוד על עבודות ההגשה חודש וחצי לפני מועד ההגשה.

להתחיל ללמוד למבחנים חודש וחצי לפני מועד המבחן.

לא לתת לעצמה לקרוס תחת העומס. שתצא בסופי שבוע. שתלך למסעדות. לסרטים. להצגות. לקניות. שתלך לחוף הים. שתצא עם בנים חמודים.

בתואר השני, שתלך על המסלול הקליני. לא על שום מסלול אחר אלא אם כן היא באמת-באמת רוצה, אבל המסלול הקליני הוא הכי טוב.

ללכת על המסלול הקליני של המבוגר. לא הילד. אלא אם כן היא באמת רוצה ללכת על הפסיכולוגיה הקלינית של הילד אבל בסדר.

מסלול עם תיזה. רק מסלול עם תיזה.

ועכשיו, אני עזרתי לך, עכשיו אתה תעזור לי.

אני צריך מכתב המלצה לשם קבלה לתואר שני ואני רוצה מכתב המלצה מהקרוב משפחה שלך שהוא הבעלים או המנכ"ל או מה שלא יהיה של חברה אחת מהגדולות במשק ושיושב על בין כמה מאות מיליונים לכמה מיליארדים.
 

ai27

Well-known member
שתשב חזק על הבגרויות. לא לזלזל בזה. שהיא תתקבל לאוניברסיטה טובה. עדיף וכדאי אוניברסיטת תל-אביב
לא נראה שתהיה בעיה עם זה. הילדות שלי מאובחנות על סף גאונות(אם לא גאונות ממש) ולא מזלזלות.
כשתתחיל את התואר, לעשות שני קורסים בסמסטר. לא פחות. לא יותר. צריכים להיות לה גם חיים.
אז התואר ייקח ארבע שנים במקום שלוש. לא נורא ולא חשוב. העיקר שיהיו לה חיים חוץ מזה ושהיא תקבל ציונים טובים, מה שיהיה לה קל יותר לעשות אם היא תיקח שני קורסים בסמסטר
זאת המלצה שלך, כי לך קשה. אבל להן מאוד קל ללמוד, כי הן כמוני. 20 ש"ש זה 5 קורסים מלאים של 4 ש"ש
אפשר לרדת ל4 אם אילוצי מערכת מפריעים. אף אחד לא מתייחס לזה
לא לעבוד במקביל לשנתיים הראשונות בתואר. אתם משפחה עשירה ואין בכך צורך פרקטי
הצורך הפרקטי הוא רק אם מדובר בעבודה במקצוע
וגם זה רק יום בשבוע. בגלל שמקבלים ידע מקצועי שווה בשביל זה להפחית קורס בסמסטר. הכסף שהיא תקבל יספיק לתואר ולמקדמה על דירה.
המטרה היא שאחרי התואר היא תקבל משכורת טובה ותממן את השאר
כן לעבוד, בחצי משרה בלבד בשביל לשמור ככל האפשר על ציונים טובים, בשנתיים האחרונות של התואר. משהו שייראה טוב בקורות החיים שלה כשהיא תרצה להתקבל לתואר שני. משהו של עבודה עם ילדים.
נכון. לתואר שני ואחרי זה לעבודה. עכשיו בתיכון היא עושה קצת הדרכה עם ילדים. לא בשביל הכסף, אלא שוב: נסיון.
משהו של עבודה עם ילדים. או אולי עבודה התנדבותית או משהו. או שתלך להתנדב ולהאכיל את העניים באפריקה בחופשת הקיץ
להאכיל עניים זה כבר ממש מטופש. זה צריך להיות משהו מרשים
אולי משרת פתיחה במשרד של פסיכולוג בכיר למשל? משהו שיחשוף אותה למגוון רחב של מקרים אמתיים
במפגשים הלא-פרונטליים הראשונים של כל סמסטר, חשוב לנכוח במפגש הראשון. זה מתי שמקימים את קבוצת הוואטסאפ של הקבוצה.
במפגשים הפרונטליים, כמובן לנכוח בכל מפגש ומפגש
ברור. ומהנסיון שלי שווה ליצור קשרים כדי לקבל חומר איכותי לקראת המבחן, או כדי להתמודד עם חומר קשה.
להתחיל לעבוד על עבודות ההגשה חודש וחצי לפני מועד ההגשה.
להתחיל ללמוד למבחנים חודש וחצי לפני מועד המבחן.
לא לתת לעצמה לקרוס תחת העומס. שתצא בסופי שבוע. שתלך למסעדות. לסרטים. להצגות. לקניות. שתלך לחוף הים
אלו בהחלט הצעות טובות, ככה גם אני עשיתי בתואר
שתצא עם בנים חמודים
המטרה בגיל הזה היא לא לשרוף זמן אלא למצוא חתן. תואר ראשון זה הזמן הכי טוב להתחתן
כדי להספיק ללדת ילד ראשון לפחות לפני סיום התואר השני
בתואר השני, שתלך על המסלול הקליני. לא על שום מסלול אחר אלא אם כן היא באמת-באמת רוצה, אבל המסלול הקליני הוא הכי טוב.
ללכת על המסלול הקליני של המבוגר. לא הילד. אלא אם כן היא באמת רוצה ללכת על הפסיכולוגיה הקלינית של הילד אבל בסדר
ברור. אין סיבה שהיא תלך למסלולים בינוניים.
איך המשכורות בתחומים הקליניים?
ועכשיו, אני עזרתי לך, עכשיו אתה תעזור לי.
אני צריך מכתב המלצה לשם קבלה לתואר שני ואני רוצה מכתב המלצה מהקרוב משפחה שלך שהוא הבעלים או המנכ"ל או מה שלא יהיה של חברה אחת מהגדולות במשק ושיושב על בין כמה מאות מיליונים לכמה מיליארדים.
זה לא הולך לקרות
 
נערך לאחרונה ב:

hrpbiiapnrpeltework

Well-known member
לא נראה שתהיה בעיה עם זה.
יופי.
הילדות שלי מאובחנות על סף גאונות(אם לא גאונות ממש)
אתה מדבר על גאונות אינטליגנטית, צורת הגאונות היחידה שיודעים בכלל אפילו רק לנסות למדוד אותה מבין שני צורות הגאונות "הגדולות", וגם זה לא כל-כך הולך להם כי מבחני האינטליגנציה המודרנית טועים לפה או לפה ב-10 עד 15 אחוז בממוצע כאשר הטעות המותרת בפסיכולוגיה היא 5 אחוז.

צורת הגאונות "הגדולה" השנייה היא הגאונות האינטלקטואלית, כאשר הגאונות האינטלקטואלית היא החשובה יותר, מכיוון שזאת הגאונות של הידע, אך הגאונות האינטליגנטית היא זאת שיותר חשובה להצלחה בלימודים, אז סה"כ הבנות שלך מסודרות, כאשר אם הן נמצאות על גבול הגאונות האינטליגנטית, אז בוא נגיד 140 איי-קיו, והטעות הגדולה ביותר האפשרית היא 15%, ובוא נגיד שזה כלפי מטה, אז עדיין מדובר על לפחות 119, כך שאפילו במקרה הגרוע ביותר, זאת כן וכבר התחלה טובה.
ולא מזלזלות.
יופי.
זאת המלצה שלך, כי לך קשה. אבל להן מאוד קל ללמוד, כי הן כמוני. 20 ש"ש זה 5 קורסים מלאים של 4 ש"ש
אפשר לרדת ל4 אם אילוצי מערכת מפריעים. אף אחד לא מתייחס לזה
זה לא רק בנוגע למי קשה ולמי לא קשה. עדיפה למידה איכותית על-פני מהירה, ועדיפה למידה עמוקה על-פני רדודה.
הצורך הפרקטי הוא רק אם מדובר בעבודה במקצוע
וגם זה רק יום בשבוע. בגלל שמקבלים ידע מקצועי שווה בשביל זה להפחית קורס בסמסטר.
בשביל ידע מקצועי וקורות חיים טובים יותר, אז כן, אבל לדעתי יותר עדיף במחצית השנייה של התואר.
הכסף שהיא תקבל יספיק לתואר ולמקדמה על דירה.
המטרה היא שאחרי התואר היא תקבל משכורת טובה ותממן את השאר
מה זה השטויות האלו? אתם מליינים? תממנו אותה. זה מה שההורים שלי עושים.

57823878-crowned-boy-sitting-in-an-armchair.jpg
נכון. לתואר שני ואחרי זה לעבודה. עכשיו בתיכון היא עושה קצת הדרכה עם ילדים. לא בשביל הכסף, אלא שוב: נסיון.
כל הכבוד.
להאכיל עניים זה כבר ממש מטופש. זה צריך להיות משהו מרשים
אולי משרת פתיחה במשרד של פסיכולוג בכיר למשל? משהו שיחשוף אותה למגוון רחב של מקרים אמתיים
תבררו את זה.
ברור. ומהנסיון שלי שווה ליצור קשרים כדי לקבל חומר איכותי לקראת המבחן, או כדי להתמודד עם חומר קשה.
זה הרעיון של הקבוצות האלו...
אלו בהחלט הצעות טובות, ככה גם אני עשיתי בתואר
אני אוהב והולך בעיקר לסרטים, מסעדות וקניות, בסדר הזה. הצגות וחוף ים, לא שלא קורה, אבל במידה זניחה.
המטרה בגיל הזה היא לא לשרוף זמן אלא למצוא חתן. תואר ראשון זה הזמן הכי טוב להתחתן
כדי להספיק ללדת ילד ראשון לפחות לפני סיום התואר השני
לא חבל? שתתנסה קודם לפני שהיא מתמסדת. שתשתובב לפני. שלא יהיו לה חרטות אחר-כך. שלכשתתמסד תדע בהמשך החיים שיש לה רקורד מסוים מאחוריה ושהיא קיבלה את החלק ההוגן שלה של הנאות והתנסויות עם כמות סבירה של בנים.
ברור. אין סיבה שהיא תלך למסלולים בינוניים.
דווקא יכולה להיות-אם זה מה שהיא רוצה ואם זה התחום שמושך אותה, ואז בסדר. גם לא הייתי קורא לזה "מסלולים בינוניים". זאת הבחירה של אנשים או מה שהם הצליחו להתקבל אליו וגם זה בסדר.
איך המשכורות בתחומים הקליניים?
יותר טובות מבכל מסלול אחר.
זה לא הולך לקרות
אז אתה כפוי טובה. לא ברמה של סבא של כיפה אדומה לדוגמה, אבל בכל זאת.
 

ai27

Well-known member
והטעות הגדולה ביותר האפשרית היא 15%, ובוא נגיד שזה כלפי מטה, אז עדיין מדובר על לפחות 119, כך שאפילו במקרה הגרוע ביותר, זאת כן וכבר התחלה טובה.
בהחלט
זה לא רק בנוגע למי קשה ולמי לא קשה. עדיפה למידה איכותית על-פני מהירה, ועדיפה למידה עמוקה על-פני רדודה
נכון. לא מדובר על תרגול (כי מעבר לתרגול בכיתה אין להן לרוב צורך בלימוד נוסף) אלא פשוט הטמעת החומר.
בשביל ידע מקצועי וקורות חיים טובים יותר, אז כן, אבל לדעתי יותר עדיף במחצית השנייה של התואר.
נכון אבל בשני המקרים היקף משרה קטן
מה זה השטויות האלו? אתם מליינים? תממנו אותה. זה מה שההורים שלי עושים.
ומה יצא להם מזה?
הרי אתה לא נשוי ובקצב הזה גם לא ברור מה יצא מזה.
מוקצה לכל אחד מהם רבע מדירה שעוברת פינוי-בינוי ובנוסף חשבון של 100 אלף שקל, שהרווח משכירות זורם אליו
עד שיצטרכו אותו הפינוי-בינוי יגמר והחיסכון יכפיל את עצמו. זה מספיק ל30% מקדמה שצריך כדי לקנות דירה.
לא חבל? שתתנסה קודם לפני שהיא מתמסדת. שתשתובב לפני. שלא יהיו לה חרטות אחר-כך. שלכשתתמסד תדע בהמשך החיים שיש לה רקורד מסוים מאחוריה ושהיא קיבלה את החלק ההוגן שלה של הנאות והתנסויות עם כמות סבירה של בנים
מכל ההתנסויות האלה בחורות רק צוברות תסכולים והופכות למרירות. אני מכיר את זה מאחותי.
דווקא יכולה להיות-אם זה מה שהיא רוצה ואם זה התחום שמושך אותה, ואז בסדר. גם לא הייתי קורא לזה "מסלולים בינוניים". זאת הבחירה של אנשים או מה שהם הצליחו להתקבל אליו וגם זה בסדר.
יותר טובות מבכל מסלול אחר.
שמתי לב שאתה לא עונה לחלק החשוב. כמה מרוויחים?
הרי לא הולכים לתחומים האלה כי אוהבים את הפסיכים
אז אתה כפוי טובה. לא ברמה של סבא של כיפה אדומה לדוגמה, אבל בכל זאת.
מאוד עצוב שאתה מדבר עליו ככה אחרי שהוא בעקביות עזר לך מול משה
 
למעלה