אני אומלל בעבודה, לא עוזב בגלל השכר...

shobybloly

New member
אני אומלל בעבודה, לא עוזב בגלל השכר...

אני עובד בחברה גדולה בארץ, שנותנת שירותי תשתית לאינטרנט ללקוחות פרטיים ועסקיים. העבודה עצמה מאוד נוחה מבחינת משמרות, העובדים שלידי סבבה, והשכר מאוד שווה (אני עובד רק ארבעה ימים ומקבל בין 4 ל-5 אלף). אבל למרות כל זאת, כל פעם שאני בעבודה, אני פשוט חוזר אומלל לבית שלי, ובגלל שאני גר עם ההורים ושם אני עוד יותר אומלל, נוצר מעגל קסמים שאני עובד במקום שאני שונא וחוזר לבית שאני שונא עוד יותר. לצאת מהבית כרגע לא אפשרות, אז אני תמיד חושב לעצמי לעזוב את העבודה ולמצוא משהו אחר. רק שאין עבודה שאני אוכל למצוא (אני בלי בגרות) שתאפשר לי ימי עבודה מועטים עם שכר כזה. אני אצטרך לקרוע את התחת (במלוא המילה) כדי להגיע לשכר כזה, אם בכלל. לעזוב את העבודה, ולנסות למצוא אחת שאהיה יותר שמח בה למרות שהשכר ירד בצורה משמעותית, או לסבול בשקט ולהמשיך בנוכחית? אני לא יודע מה לעשות.. אני רוצה לציין שאין לי כרגע הוצאות כספיות, אני גר אצל ההורים, בלי אוטו ולא לומד עדיין באוניברסיטה.
 
אתה

יכל לפרט בבקשה מה גורם לך להיות אומלל בעבודה? אולי תתחיל ללמוד לבגרות בער אחרי בעבודה כך תהיה פחות שעות בבית. או לחילופין תשכיר דירה עם שותפים וגם תלמד. הלימודים חשובים לעתיד שלך, ולמציאת מקום עבודה ללא פחד לעזוב.
 

shobybloly

New member
אני אנסה להסביר.

העבודה עצמה מצריכה מתן תמיכה טכנית ללקוחות מכל הסוגים, דרך הטלפון. התקלות, הם בדיוק אותם התקלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב ושוב, במשך שמונה שעות ביום, ארבע ימים בשבוע. למי שחדש בתחום, הזמן יעבור מהר, אבל למי שנמצא מעל לשנתיים, וכלום לא חדש לו, השגרה הורגת. תארי לעצמך מצב שבו את צריכה למיין דפים לפי צבע כל היום, המצב הזה לא שונה מהעבודה שלי מבחינת אפרוריות. חוץ מחוסר הגיוון בעבודה, יש את הבעיה של החוצפה הישראלית. כמעט 80% מהשיחות כוללות צעקות ותלונות של הלקוחות של השירות שניתן להם, בלי סיבה מוצדקת. אנשים פשוט מתקשרים להוציא את העצבים שלהם ולא מבינים שבצד השני יש בן אדם ולא מונפול, או שהם מדברים בצורה כזאת מתוך מחשבה שזה יוביל לשירות טוב יותר מפחד או לקבלת זיכויים והטבות! זה מאוד לא נעים לעבוד בצורה כזאת. אתמול והיום שוב הודעתי למנהלים שאני חולה ולא מגיע (אני תמיד עושה את זה בתקווה שיפטרו אותי, כי אם אני אעזוב איפרד לשלום מ-2000 שקלים), אז נראה מה יהיה ביום ראשון. אולי הם יחסכו לי את הדילמה פה, ויפטרו אותי בעצמם. מבחינת לימודים, אני מאוד רוצה להתחיל, וחוסר בגרות לא מהווה בעיה (תמיד יש מכינה שמובילה ישר למסלול הלימודים במכללה/אוניברסיטה). הבעיה היא, שאין לי מושג מה אני רוצה ללמוד בעתיד! אין לי כישורים מיוחדים, אין דברים שגורמים לי להנאה, אין לי כיוון לכלום! אני ממש אובד עצות, ולא יודע באיזה מסלול לבחור, ומהסיבה הזאת אני תקוע כבר מגיל 18 ועד היום מבלי לימודים (לחשוב שבעוד שנתיים-שלוש, הייתי יכול לקבל כבר תואר
). הציעו לי ללכת למכון מסויים, שכחתי את השם, ששם יש פסיכולוגים ויועצים שמתמחים בסוגיה הזאת, אבל זה עולה כמה אלפי שקלים, ואני מפחד שילכו לחינם וכל התהליך עצמו יהיה שטות אחת גדולה שלא תועיל...
 
תנסה

להתייעץ בפורום "נותני שירות". שם תמצא רק גולשים בתפקידים כמו שלך עם הרבה ניסיון ורעיונות
 

ש ב ק

New member
לעזוב את הבית

אם אתה מרוויח כל כך הרבה, ואין לך הוצאות, למה אתה לא יכול לעזוב את הבית? יש איזה מישהו חולה שאתה צריך לטפל בו?
 

shobybloly

New member
הסיבה היחידה שאני נשאר בבית

היא בגלל הפחד מעצמאות כזאת גדולה. אני כל הזמן חושב על העתיד, איך אלמד, אעבוד ואשכיר דירה בו זמנית? מה יקרה אם יפטרו אותי ואתקע בלי עבודה? כבר לא אוכל לחיות לפי המצב הנוכחי, ואצטרך לרדת באיכות החיים, יציאות וכו'... אנשים פשוט ממשיכים לתת דעות שלהם על המטרות שלי, ואני מכריח את עצמי להסכים איתם, במיוחד כשמדובר במשפחה. כל החששות האלה, שיש בהן אמת גם במידה מסויימת, הגיעו מאחרים ולא עוזבות אותי. אבל אני מקווה שבקרוב אקבל את האומץ לעשות את מה שאני רוצה, ולהפסיק לחיות לפי רצונות של אחרים. ועד אז, אני חיי במציאות שאני לא אוהב, אבל לא רואה אחרת אפשרית.
 

noahle

New member
צריך לקום ולעשות מעשה

אתה נכנס למעגל קסמים...כדור שלג ענקי שיוביל אותך לדברים לא נעימים בכלל. קח את עצמך...תשכיר לך דירה תצא עם בחורות....תתחיל לחיות. יש לך מספיק כסף לשכ"ד...לאט לאט תתגלגל...המחשבות שלך לא נקיות וחבל להכניס לעצמך כאלה דברים ..מה יקרה אם ואם ואם לא לעניין.... נועהן
 
למעלה