היינו חברות הכי טובות 4 וחצי שנים וכל הסיפור הזה הרס לנו את כל החברות עד היסוד. כרגע אין לי שום כבוד אליה ושוב כוונה לראות אותה, ובטח שלא לארח אותה בבית שלי. הייתי אומרת שזה כרוך ביותר מאמץ נפשי, וזה באמת הדבר האחרון שאני צריכה כרגע.
כלומר האם תשני את הדיעה שלך או שזה ישפיע על ההרגשה שלך בגלל שאחרים חושבים כך או כך? את חושבת משהו? הם חושבים משהו? מותר שכל אחד יחשוב אחרת ושכל אחד יחיה בשלום עם המחשבות שלו. בשורה התחתונה - כואב לך שאיבדת אותה כחברה?
כמובן שמפריע לי שהם חושבים ככה עלי. בקשר לשאלה האחרונה... זה כואב במובן מסויים, מן הסתם, אבל למדתי להשלים עם זה. אני כבר לא מתגעגעת אליה או משהו... סתם חבל שזה נגמר ככה.
לפעמים לא נוכל לשנות דיעה של אנשים, כמה שננסה ומותר ולגיטימי שתהיה לנו דיעה שונה משל אחרים. בקשר אליה - אם הייתי שואלת אותך איך היית רוצה שהקשר שלכם יהיה היום ב-2005 מה היית משיבה?
אני חושב שכולם אומרים שאת אנוכית כי הם לא יודעים מה היית צריכה לעבור בדרך. את התמודדת, ועברת קשיים- אבל הם לא היו מודעים לזה. הם ראו את שירי הנחמדה והמאושרת, לא את שירי השבורה. אולי הם צריכים לקרוא את הפוסט הזה, ולא אנחנו.