אני אפילו לא יודע איך לנסח את
הכותרת של ההודעה... היום אחרי הצהרים, הקטן אוכל תפוח. פתאום נופל ומקבל מכה מהפינה של השולחן. מתחיל לבכות מכאבים ואז נחנק מהתפוח. ישר אני מרים אותו, הופך אותו וטופח לו על הגב. אשתי רצה לקרוא לשכנה שגרה דלת על יד, אחות בחדר מיון. היא לא בבית...הילד מתחיל להכחיל. אשתי מתקשרת למד"א. הוא, עדין אצלי על הידים, מנסה להכניס אויר, אבל לא מצליח. הוא בפניקה. אני דוחף אצבע לגרון שלו, לנסות לחלץ את מה שתקוע לו שם, הוא סוגר עליי את השיניים שלו... אני מצליח לתפוס חתיכת תפוח.. הוא מתחיל להשתעל... סוף סוף נכנס אויר... ביינתים, אשתי עם מד"א, אומרת להם שהכל בסדר... הוא מתחיל לבכות, בכי היסטרי... מאוד מבוהל.. לאט לאט נרגע... ראש על הכתף שלי, אחותו מביאה לו בקבוק מים.. הוא שותה... סוף טוב הכל טוב... שבוע טוב לכולם...
הכותרת של ההודעה... היום אחרי הצהרים, הקטן אוכל תפוח. פתאום נופל ומקבל מכה מהפינה של השולחן. מתחיל לבכות מכאבים ואז נחנק מהתפוח. ישר אני מרים אותו, הופך אותו וטופח לו על הגב. אשתי רצה לקרוא לשכנה שגרה דלת על יד, אחות בחדר מיון. היא לא בבית...הילד מתחיל להכחיל. אשתי מתקשרת למד"א. הוא, עדין אצלי על הידים, מנסה להכניס אויר, אבל לא מצליח. הוא בפניקה. אני דוחף אצבע לגרון שלו, לנסות לחלץ את מה שתקוע לו שם, הוא סוגר עליי את השיניים שלו... אני מצליח לתפוס חתיכת תפוח.. הוא מתחיל להשתעל... סוף סוף נכנס אויר... ביינתים, אשתי עם מד"א, אומרת להם שהכל בסדר... הוא מתחיל לבכות, בכי היסטרי... מאוד מבוהל.. לאט לאט נרגע... ראש על הכתף שלי, אחותו מביאה לו בקבוק מים.. הוא שותה... סוף טוב הכל טוב... שבוע טוב לכולם...
