אני אפתח פה נושא מאוד עדין....
אני סובלת מכאבים כרוניים כבר 14 שנה. עד לפני הניתוח שעברתי,לפני 6 שנים, הכאבים לא הפריעו לי לנהל מערכות יחסים אינטימיות. כנראה שהקרבה הגופנית הפרישה במוח חומרים שעזרו לי להנות מהמגע והקלו על הכאב החזקים.
אחרי הניתוח הכל השתנה. המגע כבר לא הצליח לגרום להנאה ולניתוק הכאב וכיום אני פשוט לא סובלת שנוגעים בי. כמובן שברמה הרגשית אני זקוקה לקרבה, לחום, לחיבוקים ולנשיקות אבל שם זה עוצר. אני לא מצליחה להשתחרר, להתנתק מהכאב ולהנות.
השאלה הגדולה שאני מפנה אליכם... כיצד מנהלים מערכת יחסים זוגית אינטימית תקינה במצב כזה? איך זה אצליכם (למי שמעוניין לשתף)?
ברור לכולם שהמצב משפיע על בן הזוג ובימים האחרונים הבנתי עד כמה...הוא חושש לגעת בי כי הוא יודע שהכל כואב לי אז הוא נסגר, נכבה.
הלוואי שהיה לי כיצד לשנות את מה שעובר עליי ועל הגוף שלי. כנראה שאתחיל בקרוב טיפול בטראומה (טיפול ברמה הריגשית) אבל לצערי ברמת הכאב, שום דבר לא עוזר לי ואני פשוט שורדת, ממשיכה לתפקד בצורה הכי טובה שאני יכולה.
מצב מורכב ועדין. אשמח לשמוע מה אתם חושבים בנושא.
אני סובלת מכאבים כרוניים כבר 14 שנה. עד לפני הניתוח שעברתי,לפני 6 שנים, הכאבים לא הפריעו לי לנהל מערכות יחסים אינטימיות. כנראה שהקרבה הגופנית הפרישה במוח חומרים שעזרו לי להנות מהמגע והקלו על הכאב החזקים.
אחרי הניתוח הכל השתנה. המגע כבר לא הצליח לגרום להנאה ולניתוק הכאב וכיום אני פשוט לא סובלת שנוגעים בי. כמובן שברמה הרגשית אני זקוקה לקרבה, לחום, לחיבוקים ולנשיקות אבל שם זה עוצר. אני לא מצליחה להשתחרר, להתנתק מהכאב ולהנות.
השאלה הגדולה שאני מפנה אליכם... כיצד מנהלים מערכת יחסים זוגית אינטימית תקינה במצב כזה? איך זה אצליכם (למי שמעוניין לשתף)?
ברור לכולם שהמצב משפיע על בן הזוג ובימים האחרונים הבנתי עד כמה...הוא חושש לגעת בי כי הוא יודע שהכל כואב לי אז הוא נסגר, נכבה.
הלוואי שהיה לי כיצד לשנות את מה שעובר עליי ועל הגוף שלי. כנראה שאתחיל בקרוב טיפול בטראומה (טיפול ברמה הריגשית) אבל לצערי ברמת הכאב, שום דבר לא עוזר לי ואני פשוט שורדת, ממשיכה לתפקד בצורה הכי טובה שאני יכולה.
מצב מורכב ועדין. אשמח לשמוע מה אתם חושבים בנושא.
