אני אשאל את זה יותר מדוייק
- פותח הנושא רמי אב
- פורסם בתאריך
John the Savage
New member
יש כאן כמה עניינים
קודם כל, לגבי השאלה "האם לפי החוק מותר", לא לכל דבר החוק מתייחס באופן חד משמעי. במקרים בהם החוק פחות חד-משמעי, העניין נתון לפרשנות בית המשפט. השאלה שלך עוסקת בנושא כזה. ככל הידוע לי, השאלה הזו מעולם לא הועלתה בבית המשפט קודם לכן, כך שעד שבית המשפט לא יגיד את דברו בעניין, לא תהיה לזה תשובה חד משמעית. וגם אז אחד הצדדים יכול לערער והערכאה גבוהה יותר יכולים לקבוע ההיפך.
במקרה הזה, הטיעון של צ'רלטון מתבסס על פסק דין שנוי במחלוקת בארה"ב בעניין MAI v. Peak מ-1993, בו נקבע שעותק זמני בזיכרון נחשב להפרת זכויות יוצרים. הטיעון הוא שאנשים הצופים בתוכן באינטרנט יוצרים עותק זמני במחשב שלהם, ולכן הם בעצמם מפרים זכויות יוצרים.
יש בטענה הזו כמה בעיות. דבר ראשון, חוק זכויות היוצרים בארץ אינו זהה לחוק בארה"ב. בזמן שניתן פסק הדין ב-MAI v. Peak, לא היה קיימת שום התייחסות לעותק זמני בזיכרון בחוק האמריקאי. בחוק הישראלי, לעומת זאת, בהחלט קיימת התייחסות לעניין. על פי החוק בארץ, סעיף 26 קובע כי: "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו." היא שימוש מותר.
בשאלת הצפיה בתוכן באינטרנט, יש כאן מקום לפרשנות. פרשנות אחת אפשרית היא שהעתקה זמנית לזיכרון אינה הפרה של זכויות יוצרים. ההגיון מאחורי הפרשנות הזו הוא שתהליך ההעתקה הזמנית הוא תהליך טכנולוגי שקוף למשתמש, ואין לעותק ערך כלכלי בפני עצמו, ובמצב בו הצופה לא היה מפר זכויות יוצרים בהעדר קיום העותק, לא יתכן שהתהליך הטכנולוגי הספציפי יהפוך זאת להפרה. טיעון נגדי יכול להיות שהמשפט "או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה" מראה שכוונת המחוקק היתה לשימוש כדין בלבד, ומכיוון שמדובר בשידור לא חוקי שמפר זכויות יוצרים, זה לא שימוש כדין.
בנוסף, כדאי לציין שבארה"ב קיימת פסיקה מאוחרת יותר ב-Cartoon networks v CSC Holding מ-2008, בה בית המשפט סתר את הפסיקה הקודמת וקבע שעותק זמני בזיכרון לא נחשב להעתקה המפרה את זכויות היוצרים.
עניין נוסף הוא השאלה האם בית המשפט יכול לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף פרטים של גולשים שצפו בשידורים מפרים באינטרנט. ובעניין הזה, גם אם בית המשפט יקבע שצפיה מדיה מוזרמת מהאינטרנט עשויה להוות הפרת זכויות יוצרים מצד הגולשים, אני מעריך שהסיכוי שבית המשפט יחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את הפרטים של הגולשים הללו הוא מאד מאד נמוך, וזה מבלי שדיברנו בכלל על השאלה אם המידע קיים בידי הספקיות.
במילים אחרות, מעבר לשאלה התיאורטית האם מי שצופה בתכנים מפרים באינטרנט מפר זכויות יוצרים בעצמו, לא מכיר אף מקרה בעולם בו מישהו נתבע על כך, ולהערכתי הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.
קודם כל, לגבי השאלה "האם לפי החוק מותר", לא לכל דבר החוק מתייחס באופן חד משמעי. במקרים בהם החוק פחות חד-משמעי, העניין נתון לפרשנות בית המשפט. השאלה שלך עוסקת בנושא כזה. ככל הידוע לי, השאלה הזו מעולם לא הועלתה בבית המשפט קודם לכן, כך שעד שבית המשפט לא יגיד את דברו בעניין, לא תהיה לזה תשובה חד משמעית. וגם אז אחד הצדדים יכול לערער והערכאה גבוהה יותר יכולים לקבוע ההיפך.
במקרה הזה, הטיעון של צ'רלטון מתבסס על פסק דין שנוי במחלוקת בארה"ב בעניין MAI v. Peak מ-1993, בו נקבע שעותק זמני בזיכרון נחשב להפרת זכויות יוצרים. הטיעון הוא שאנשים הצופים בתוכן באינטרנט יוצרים עותק זמני במחשב שלהם, ולכן הם בעצמם מפרים זכויות יוצרים.
יש בטענה הזו כמה בעיות. דבר ראשון, חוק זכויות היוצרים בארץ אינו זהה לחוק בארה"ב. בזמן שניתן פסק הדין ב-MAI v. Peak, לא היה קיימת שום התייחסות לעותק זמני בזיכרון בחוק האמריקאי. בחוק הישראלי, לעומת זאת, בהחלט קיימת התייחסות לעניין. על פי החוק בארץ, סעיף 26 קובע כי: "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו." היא שימוש מותר.
בשאלת הצפיה בתוכן באינטרנט, יש כאן מקום לפרשנות. פרשנות אחת אפשרית היא שהעתקה זמנית לזיכרון אינה הפרה של זכויות יוצרים. ההגיון מאחורי הפרשנות הזו הוא שתהליך ההעתקה הזמנית הוא תהליך טכנולוגי שקוף למשתמש, ואין לעותק ערך כלכלי בפני עצמו, ובמצב בו הצופה לא היה מפר זכויות יוצרים בהעדר קיום העותק, לא יתכן שהתהליך הטכנולוגי הספציפי יהפוך זאת להפרה. טיעון נגדי יכול להיות שהמשפט "או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה" מראה שכוונת המחוקק היתה לשימוש כדין בלבד, ומכיוון שמדובר בשידור לא חוקי שמפר זכויות יוצרים, זה לא שימוש כדין.
בנוסף, כדאי לציין שבארה"ב קיימת פסיקה מאוחרת יותר ב-Cartoon networks v CSC Holding מ-2008, בה בית המשפט סתר את הפסיקה הקודמת וקבע שעותק זמני בזיכרון לא נחשב להעתקה המפרה את זכויות היוצרים.
עניין נוסף הוא השאלה האם בית המשפט יכול לחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף פרטים של גולשים שצפו בשידורים מפרים באינטרנט. ובעניין הזה, גם אם בית המשפט יקבע שצפיה מדיה מוזרמת מהאינטרנט עשויה להוות הפרת זכויות יוצרים מצד הגולשים, אני מעריך שהסיכוי שבית המשפט יחייב את ספקיות האינטרנט לחשוף את הפרטים של הגולשים הללו הוא מאד מאד נמוך, וזה מבלי שדיברנו בכלל על השאלה אם המידע קיים בידי הספקיות.
במילים אחרות, מעבר לשאלה התיאורטית האם מי שצופה בתכנים מפרים באינטרנט מפר זכויות יוצרים בעצמו, לא מכיר אף מקרה בעולם בו מישהו נתבע על כך, ולהערכתי הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי.
John the Savage
New member
ועוד הבהרה
הנושא של הזרמה באינטרנט כן נידון בבית המשפט, אבל מצד המזרימים ולא מצד הגולשים. בדיון משפטי בעניין הפרמייר ליג נ' פלוני, קבע בית המשפט המחוזי שהזרמה של שידור באינטרנט אינה הפרת זכויות יוצרים. אלא שבהמשך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה הזו וקבע שהזרמה באינטרנט הינה שידור, ולכן מדובר כאן בשידור ללא רישיון ולכן הפרה של זכויות יוצרים
כל זה כאמור מתייחס לצד המזרים ולא עוסק בשאלה האם הצופים עצמם מפרים זכויות יוצרים.
הנושא של הזרמה באינטרנט כן נידון בבית המשפט, אבל מצד המזרימים ולא מצד הגולשים. בדיון משפטי בעניין הפרמייר ליג נ' פלוני, קבע בית המשפט המחוזי שהזרמה של שידור באינטרנט אינה הפרת זכויות יוצרים. אלא שבהמשך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה הזו וקבע שהזרמה באינטרנט הינה שידור, ולכן מדובר כאן בשידור ללא רישיון ולכן הפרה של זכויות יוצרים
כל זה כאמור מתייחס לצד המזרים ולא עוסק בשאלה האם הצופים עצמם מפרים זכויות יוצרים.
John the Savage
New member
ובעצם, תרשה לי לתקן את עצמי
מקריאה של החלטת בית המשפט העליון בעניין הפרמייר ליג, מתברר שהעליון כן התייחס במפורש לנושא הפרת זכויות היוצרים על ידי הצופים:
http://elyon1.court.gov.il/files/09/830/091/p14/09091830.p14.pdf
עוד יצוין, מעבר לצורך, כי העותקים הזמניים הנוצרים במחשבי המשתמשים במהלך הצפייה הישירה במשחקים, נכללים ככול הנראה בגדר הוראת סעיף 26 לחוק החדש, המתירה בנסיבות מסוימות יצירת עותקים זמניים. סעיף זה מורה, כי "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו". המשמעות היא שיצירת עותק זמני, במהלך השימוש בתהליך תקשורת - כגון הזרמת אינפורמציה בין מחשבים - אינו עולה, כשלעצמו, כדי הפרת זכות יוצרים. התפיסה היא ששימוש אגבי וזמני כאמור, אינו מהווה תחליף ליצירה המקורית, ומן הטעם הזה אינו פוגע ביוצר
כך שעל פי בית המשפט העליון אכן הצופים לא מפרים זכויות יוצרים, בניגוד לטענה שצ'רלטון מנסים לטעון. למעשה, הטיעון של בית המשפט העליון שאתר המעביר תכנים לצפיה ישירה באינטרנט מהווה שידור, מחזק את הטיעון שההפרה של זכויות היוצרים מתקיימת בצד אחד בלבד, בצד המשדר, ולא בצד של הצופה.
מקריאה של החלטת בית המשפט העליון בעניין הפרמייר ליג, מתברר שהעליון כן התייחס במפורש לנושא הפרת זכויות היוצרים על ידי הצופים:
http://elyon1.court.gov.il/files/09/830/091/p14/09091830.p14.pdf
עוד יצוין, מעבר לצורך, כי העותקים הזמניים הנוצרים במחשבי המשתמשים במהלך הצפייה הישירה במשחקים, נכללים ככול הנראה בגדר הוראת סעיף 26 לחוק החדש, המתירה בנסיבות מסוימות יצירת עותקים זמניים. סעיף זה מורה, כי "העתקה זמנית, לרבות העתקה כאמור שנעשתה בדרך אגבית, של יצירה, מותרת אם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהליך טכנולוגי שמטרתו היחידה היא לאפשר העברה של היצירה בין צדדים ברשת תקשורת, על ידי גורם ביניים, או לאפשר שימוש אחר כדין ביצירה, ובלבד שאין לעותק האמור ערך כלכלי משמעותי משל עצמו". המשמעות היא שיצירת עותק זמני, במהלך השימוש בתהליך תקשורת - כגון הזרמת אינפורמציה בין מחשבים - אינו עולה, כשלעצמו, כדי הפרת זכות יוצרים. התפיסה היא ששימוש אגבי וזמני כאמור, אינו מהווה תחליף ליצירה המקורית, ומן הטעם הזה אינו פוגע ביוצר
כך שעל פי בית המשפט העליון אכן הצופים לא מפרים זכויות יוצרים, בניגוד לטענה שצ'רלטון מנסים לטעון. למעשה, הטיעון של בית המשפט העליון שאתר המעביר תכנים לצפיה ישירה באינטרנט מהווה שידור, מחזק את הטיעון שההפרה של זכויות היוצרים מתקיימת בצד אחד בלבד, בצד המשדר, ולא בצד של הצופה.
יורם ליכטנשטיין
New member
ג'והן - ריספקט!
כמי שמכיר את התחום היטב אין לי אלא להסיר את הכובע.
תשובות מרתקות. כבוד.
הייתי שמח לפגוש את האלמוני מאחרי הניק.
כמי שמכיר את התחום היטב אין לי אלא להסיר את הכובע.
תשובות מרתקות. כבוד.
הייתי שמח לפגוש את האלמוני מאחרי הניק.
John the Savage
New member
תודה!
אני לא בארץ, אבל אם יוצא לך להגיע לסן פרנסיסקו במקרה מתישהו, שלח לי מסר.
אני לא בארץ, אבל אם יוצא לך להגיע לסן פרנסיסקו במקרה מתישהו, שלח לי מסר.
יורם ליכטנשטיין
New member
סחטיין
מסן פרנסיסקו על המים אתה מעודכן לא רע.
תעשה חיים.
אם אגיע לאזור, אצעק.
מסן פרנסיסקו על המים אתה מעודכן לא רע.
תעשה חיים.
אם אגיע לאזור, אצעק.
עו~ד דורון זיסו
New member
אכן זו התייחסות
מפי בית המשפט העליון, אך היא בבחינת אימרת אגב, המכונה obiter dictum ולא חלק מההלכה המחייבת, או התקדים המחייב.
האוביטר הזה מנוסח בצורה מאוד כלליתויש מקום להרבה הסתייגויות, כי בית המשפט כנראה רצה רק לתת כיוון וכמובן לא להכריע בסוגיה, מבלי שהיה צורך ומבלי שנשמעו טיעונים של צד מעוניין.
מה יהיה למשל אם יבוא לדיון מקרה של העתקה זמנית, אם היא לא תהיה לצורך העברת היצירה בין צדדים? קשה לדעת. בעצם בלתי אפשרי.
עד היום, בעלי זכויות היוצרים הגדולים ("ברוני התוכן") השכילו לקבל יעוץ משפטי ולא להגיש תביעות הרפתקניות נגד מורידי קבצים, ומחפשים דרכים יצירתיות לחסום את הפצת התכונים שלהם, לא לפגוע בצרכני התוכן.
בין היתר, בחרו כמה מבעלי זכויות היוצרים הגדולים להשקיע גם בתעמולה וליצור מיתס שההורדה לצרכים פרטיים היא בבחינת "גניבה", קרי עבירה פלילית ועוולה אזרחית, וכן להפיץ שמועות שעוד מעט הם יתחילו במשא של הגשת תביעות נגד מורידי קבצים "פירטיים", משא שאף פעם לא מתחיל באמת.
עד כמה שידוע לי, בארה"ב מוגשות תביעות גדולות נגד משתפי קבצים ומי שלא מתפשר, ניתן נגדו פסק דין כבד. אבל החוק האמריקאי שונה.
כמו כן, בגרמניה לא מכבדים את פרטיות הגולש ואת נייטרליות הרשת ומגישים הודעות קנס מנהליות למורידי קבצים. אבל גם שם החוק שונה.
מפי בית המשפט העליון, אך היא בבחינת אימרת אגב, המכונה obiter dictum ולא חלק מההלכה המחייבת, או התקדים המחייב.
האוביטר הזה מנוסח בצורה מאוד כלליתויש מקום להרבה הסתייגויות, כי בית המשפט כנראה רצה רק לתת כיוון וכמובן לא להכריע בסוגיה, מבלי שהיה צורך ומבלי שנשמעו טיעונים של צד מעוניין.
מה יהיה למשל אם יבוא לדיון מקרה של העתקה זמנית, אם היא לא תהיה לצורך העברת היצירה בין צדדים? קשה לדעת. בעצם בלתי אפשרי.
עד היום, בעלי זכויות היוצרים הגדולים ("ברוני התוכן") השכילו לקבל יעוץ משפטי ולא להגיש תביעות הרפתקניות נגד מורידי קבצים, ומחפשים דרכים יצירתיות לחסום את הפצת התכונים שלהם, לא לפגוע בצרכני התוכן.
בין היתר, בחרו כמה מבעלי זכויות היוצרים הגדולים להשקיע גם בתעמולה וליצור מיתס שההורדה לצרכים פרטיים היא בבחינת "גניבה", קרי עבירה פלילית ועוולה אזרחית, וכן להפיץ שמועות שעוד מעט הם יתחילו במשא של הגשת תביעות נגד מורידי קבצים "פירטיים", משא שאף פעם לא מתחיל באמת.
עד כמה שידוע לי, בארה"ב מוגשות תביעות גדולות נגד משתפי קבצים ומי שלא מתפשר, ניתן נגדו פסק דין כבד. אבל החוק האמריקאי שונה.
כמו כן, בגרמניה לא מכבדים את פרטיות הגולש ואת נייטרליות הרשת ומגישים הודעות קנס מנהליות למורידי קבצים. אבל גם שם החוק שונה.
John the Savage
New member
בעניין תביעות נגד משתפי קבצים
ברשתות שיתוף קבצים השיתוף הוא דו-כיווני. מי שמוריד קבצים גם מאפשר לאחרים להוריד קבצים מהם. זה בניגוד ל"הזרמה" שהיא במובהק חד כיוונית.
התביעות כנגד משתפי קבצים בארה"ב (וככל הניראה גם בגרמניה), הופנו כנגד מי ש"העלה" קבצים, או ליתר דיוק העמיד את הקבצים לרשות הציבור, והראיות כנגדם התבססו על כך, ולא על הורדת הקבצים (מעניין אגב שבחוק זכויות היוצרים האמריקאי לא מוזכרת זכות של "העמדה לרשות הציבור", אלא שהשאלה הזו מעולם לא נבחנה בבית משפט). ואכן, היו שני מקרים מפורסמים בהם המושבעים פסקו קנסות מאד כבדים כנגד משתפי קבצים שהגיעו למשפט: המקרה של ג'אמי תומס, וג'ואל טננבאום. היתה אגב הרבה מאד ביקורת על דרך הניהול של ההגנה בשני המקרים, ויש הטוענים שעם נתבעים אחרים ועם הגנה יותר מוצלחת יתכן וזה היה יכול להסתיים אחרת.
בכל מקרה, גם תאגידי המדיה בארה"ב הגיעו ככל הנראה למסקנה שלמרות הנצחונות לכאורה בבית המשפט, הקמפיינים שלהם לא היו אפקטיביים במיוחד, וכיום הם שינו את האסטרטגיה ופועלים בכמה מישורים: אחד הוא יצירת פלטפורמות להורדת קבצים חוקית, והשניה היא לחץ על אוניברסיטאות להגדיל את הפיקוח על סטודנטים בשימוש ברשת האוניברסיטאית, והשלישית היא לחץ על ספקיות האינטרנט להגיע להסדר איתם. ההסדר הנוכחי, המכונה "six strikes". ספקיות האינטרנט בארה"ב הגיעו להסכם הזה משום שהעדיפו להגיע ל"הבנה" עם ברוני המדיה מאשר להסתכן בלובי מאסיבי שיפעל לשינוי החוק כנגדם.
ואם כבר מדברים על זה, אז בזמן שה-RIAA וה-MPAA ירדו מהקמפיינים של תביעה המונית, מי שתפסו את מקומם זו תעשיית הפורנו, ובאורח פלא כשאופי התובעים השתנה, התובעים התחילו לקבל יחס הרבה פחות אמפאטי מבית המשפט.
ברשתות שיתוף קבצים השיתוף הוא דו-כיווני. מי שמוריד קבצים גם מאפשר לאחרים להוריד קבצים מהם. זה בניגוד ל"הזרמה" שהיא במובהק חד כיוונית.
התביעות כנגד משתפי קבצים בארה"ב (וככל הניראה גם בגרמניה), הופנו כנגד מי ש"העלה" קבצים, או ליתר דיוק העמיד את הקבצים לרשות הציבור, והראיות כנגדם התבססו על כך, ולא על הורדת הקבצים (מעניין אגב שבחוק זכויות היוצרים האמריקאי לא מוזכרת זכות של "העמדה לרשות הציבור", אלא שהשאלה הזו מעולם לא נבחנה בבית משפט). ואכן, היו שני מקרים מפורסמים בהם המושבעים פסקו קנסות מאד כבדים כנגד משתפי קבצים שהגיעו למשפט: המקרה של ג'אמי תומס, וג'ואל טננבאום. היתה אגב הרבה מאד ביקורת על דרך הניהול של ההגנה בשני המקרים, ויש הטוענים שעם נתבעים אחרים ועם הגנה יותר מוצלחת יתכן וזה היה יכול להסתיים אחרת.
בכל מקרה, גם תאגידי המדיה בארה"ב הגיעו ככל הנראה למסקנה שלמרות הנצחונות לכאורה בבית המשפט, הקמפיינים שלהם לא היו אפקטיביים במיוחד, וכיום הם שינו את האסטרטגיה ופועלים בכמה מישורים: אחד הוא יצירת פלטפורמות להורדת קבצים חוקית, והשניה היא לחץ על אוניברסיטאות להגדיל את הפיקוח על סטודנטים בשימוש ברשת האוניברסיטאית, והשלישית היא לחץ על ספקיות האינטרנט להגיע להסדר איתם. ההסדר הנוכחי, המכונה "six strikes". ספקיות האינטרנט בארה"ב הגיעו להסכם הזה משום שהעדיפו להגיע ל"הבנה" עם ברוני המדיה מאשר להסתכן בלובי מאסיבי שיפעל לשינוי החוק כנגדם.
ואם כבר מדברים על זה, אז בזמן שה-RIAA וה-MPAA ירדו מהקמפיינים של תביעה המונית, מי שתפסו את מקומם זו תעשיית הפורנו, ובאורח פלא כשאופי התובעים השתנה, התובעים התחילו לקבל יחס הרבה פחות אמפאטי מבית המשפט.
עו~ד דורון זיסו
New member
שנגדה את כללי הפורום. השאלה דרשה התייחסות לאתר פעיל, וגם כללה לכאורה קישור לתוכן אסור.
היות והיתה אפשרות טכניות להשיאר את הדיון, השארתי אותו.
נא לשים לב ולכבד את הכללים, אם הדבר יישנה, אמחק את ההודעות ואחסום את הכותב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.