Noga Lavie
New member
אני אתגבר! (אבל רק אם לא יסתכלו עלי)
בארצות השפלה ילדים רוכבים על אופניים. זו פשוט עובדה קיימת. לא חלפו שבועיים מהיום בו זיו נראתה לראשונה בכפרנו, אנו עדין התגוררנו בדירה הזמנית בכלל, וכבר ניתנו לה זוג האופניים הראשון מן השכנים. היא כבר הייתה בת שלוש. לא גיל מוקדם בכלל לרכיבה על אופניים, בוודאי לא עם גלגלי עזר.
בשנה-שנתיים הראשונות זיו נהנתה מאופניה. אבל אז היא נלקחה עם חברה הטוב לשיעור רכיבה על אופניים. זיו מייד מחתה. חברה הטוב למד לרכב על אופניו, בעוד היא יושבת עם ההורים ומעסיקה עצמה עד לסוף השיעור.
מאז זיו נסוגה לאחור יותר ויותר בעוד חבריה מתקדמים יותר ויותר. בכל שנה הם נסעו לפארק התחבורה ורכבו שם על אופניים בהתאם לכללי התחבורה. זיו נהנתה מאוד. כשצפיתי בתמונות שפורסמו באתר הבי"ס, אפשר היה לראות כיצד ילדים עוברים מאופניים של קטנטנים לאופני גדולים יותר, מתלתי אופן לאופניים ללא שום תמיכה נוספת, בעוד זיו שומרת אמונים ככל האפשר לאופציות של תלת אופן המתאימות לגודלה. הצעות לרכיבה על אופניים (מאז הזוג הראשון, כבר ניתנו לה כל אי אלו זוגות שילדי השכנים גדלו מהם) נדחו.
אתמול (יום שלישי) הייתה הפעם הראשונה שילדי כיתה ב' השתתפו ביום אימוני רכיבה על אופניים של ה"גדולים". זיו הייתה צריכה להביא את אופניה לביה"ס.
את שני בערב היא בילתה במירמור גדול מאוד. היא טענה שהיא לא רוצה ללכת לביה"ס. היא הביעה רצון שיום רביעי כבר יגיע.
בבוקר יום שלישי היא ניסתה למצוא סיבות ללא ללכת להיב"ס. סיבות שלא הרשימו אותנו במיוחד, כשהכנסנו את אופניה לחלק האחורי של המכונית.
בשלישי אחר הצהריים הגעתי לאסוף אותה מלאת חששות. אכן, זיו סיפרה לי שבכתה במהלך היום, כשילדים קראו לה לעמוד בקצב שלהם. אבל היא גם סיפרה לי על כל מיני נסיונות רכיבה שהיו leuk (כיף). עוד לפני שהצלחתי לנסות להכניס את האופניים למכונית, זיו רצתה להדגים לי איך היא מצליחה להתקדם עם אופניה בכוחות עצמה. והיא הצליחה! לא מרחק רב, אבל היא השלימה יותר מסיבוב דוושות שלם, מה שלא התקרבה לעשות בערב הקודם.
בבית היא מיהרה לספר לבת השכנים חוויות, ושתיהם רכבו על אופניים בחצרות הביתים ובין לבין. בת השכנים עשתה זו כפלמית בת 9 מתורגלת היטב, בעוד זיו מצליחה לדווש מעט ולהתקדם עם רגליה על הריצפה הרבה.
הום (יום רביעי) הוא רק חצי יום לימודים. חזרנו הביתה מוקדם, ועד שבת השכנים תהיה מוכנה, זיו התאמנה על אופניה בחצר, והצליחה לרכב לאורך כל השביל. עם בת השכנים היא המשיכה ברחיבה על אופניים, לפני שהן השתעממו ועברו לעשות דברים אחרים. כשאוריאל חזר הביתה, היא כבר הייתה נלהבת מספיק כדי להראות עצמה על אופניה. עכשיו היא כבר רכבה לאורך ולרחוב החצר, כמעט ללא עצירות.
איפה הילדה שלפני יום וחצי עדין לא יכולה הייתה לרכוב ללא גלגלי עזר כלל?
היכן הילדה שכלשך פחדה שיראו אותה נכשלת, שהעדיפה לא להתיישב על מושב האופניים ויהי מה?
כן, אני יודעת. היא עוד כאן. היא עוד תמצא נושאים אחרים בהם תעדיף לא להתנסות ובלבד שלא תכשל לעיני אחרים, אך בינתיים הרשו לי להנות מעט ממנוחה על זרי הדפנה.
בארצות השפלה ילדים רוכבים על אופניים. זו פשוט עובדה קיימת. לא חלפו שבועיים מהיום בו זיו נראתה לראשונה בכפרנו, אנו עדין התגוררנו בדירה הזמנית בכלל, וכבר ניתנו לה זוג האופניים הראשון מן השכנים. היא כבר הייתה בת שלוש. לא גיל מוקדם בכלל לרכיבה על אופניים, בוודאי לא עם גלגלי עזר.
בשנה-שנתיים הראשונות זיו נהנתה מאופניה. אבל אז היא נלקחה עם חברה הטוב לשיעור רכיבה על אופניים. זיו מייד מחתה. חברה הטוב למד לרכב על אופניו, בעוד היא יושבת עם ההורים ומעסיקה עצמה עד לסוף השיעור.
מאז זיו נסוגה לאחור יותר ויותר בעוד חבריה מתקדמים יותר ויותר. בכל שנה הם נסעו לפארק התחבורה ורכבו שם על אופניים בהתאם לכללי התחבורה. זיו נהנתה מאוד. כשצפיתי בתמונות שפורסמו באתר הבי"ס, אפשר היה לראות כיצד ילדים עוברים מאופניים של קטנטנים לאופני גדולים יותר, מתלתי אופן לאופניים ללא שום תמיכה נוספת, בעוד זיו שומרת אמונים ככל האפשר לאופציות של תלת אופן המתאימות לגודלה. הצעות לרכיבה על אופניים (מאז הזוג הראשון, כבר ניתנו לה כל אי אלו זוגות שילדי השכנים גדלו מהם) נדחו.
אתמול (יום שלישי) הייתה הפעם הראשונה שילדי כיתה ב' השתתפו ביום אימוני רכיבה על אופניים של ה"גדולים". זיו הייתה צריכה להביא את אופניה לביה"ס.
את שני בערב היא בילתה במירמור גדול מאוד. היא טענה שהיא לא רוצה ללכת לביה"ס. היא הביעה רצון שיום רביעי כבר יגיע.
בבוקר יום שלישי היא ניסתה למצוא סיבות ללא ללכת להיב"ס. סיבות שלא הרשימו אותנו במיוחד, כשהכנסנו את אופניה לחלק האחורי של המכונית.
בשלישי אחר הצהריים הגעתי לאסוף אותה מלאת חששות. אכן, זיו סיפרה לי שבכתה במהלך היום, כשילדים קראו לה לעמוד בקצב שלהם. אבל היא גם סיפרה לי על כל מיני נסיונות רכיבה שהיו leuk (כיף). עוד לפני שהצלחתי לנסות להכניס את האופניים למכונית, זיו רצתה להדגים לי איך היא מצליחה להתקדם עם אופניה בכוחות עצמה. והיא הצליחה! לא מרחק רב, אבל היא השלימה יותר מסיבוב דוושות שלם, מה שלא התקרבה לעשות בערב הקודם.
בבית היא מיהרה לספר לבת השכנים חוויות, ושתיהם רכבו על אופניים בחצרות הביתים ובין לבין. בת השכנים עשתה זו כפלמית בת 9 מתורגלת היטב, בעוד זיו מצליחה לדווש מעט ולהתקדם עם רגליה על הריצפה הרבה.
הום (יום רביעי) הוא רק חצי יום לימודים. חזרנו הביתה מוקדם, ועד שבת השכנים תהיה מוכנה, זיו התאמנה על אופניה בחצר, והצליחה לרכב לאורך כל השביל. עם בת השכנים היא המשיכה ברחיבה על אופניים, לפני שהן השתעממו ועברו לעשות דברים אחרים. כשאוריאל חזר הביתה, היא כבר הייתה נלהבת מספיק כדי להראות עצמה על אופניה. עכשיו היא כבר רכבה לאורך ולרחוב החצר, כמעט ללא עצירות.
איפה הילדה שלפני יום וחצי עדין לא יכולה הייתה לרכוב ללא גלגלי עזר כלל?
היכן הילדה שכלשך פחדה שיראו אותה נכשלת, שהעדיפה לא להתיישב על מושב האופניים ויהי מה?
כן, אני יודעת. היא עוד כאן. היא עוד תמצא נושאים אחרים בהם תעדיף לא להתנסות ובלבד שלא תכשל לעיני אחרים, אך בינתיים הרשו לי להנות מעט ממנוחה על זרי הדפנה.
