אובדת עצות22
New member
אני באמת חייבת לשמוע מה אתם חושבים
שלום לכל מי שקורא.. אוף.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. אולי מכך שאני מתנצלת על כך שזה יהיה קצת ארוך אבל אני באמת חייבת להוציא קצת מפנים ולשמוע מה אתם חושבים.. טוב אז ככה: אני בת 22.. השתחררתי מצה"ל לפני שנה וחצי.. לפני השיחרור התאהבתי בקצין מהיחידה אבל הוא לא ידע.. היינו ידידים ולא יותר מזה כי היתה לו חברה ולא חשבתי אפילו לרמוז לו שיש לי משהו אליו גם כי התביישתי נורא וגם בגלל החברה.. תמיד אמרתי לעצמי שצריך לתפוס מרחק אם לגבר יש מישהי כי זה לא יפה וכמו שלא הייתי רוצה שיעשו לי את זה אז גם אני לא אעשה את זה לאחרות. בכל אופן.. אחרי השיחרור זה היה הוא ששמר איתי על קשר.. אבל עדיין כל השיחות היו באמת ידידותיות לחלוטין ולא היה בהן יותר מזה. לפני חצי שנה באחת השיחות איתו הוא סיפר לי שהקשר שלו עם החברה זה כבר לא אותו דבר ושהוא לא יודע אם הוא אוהב אותה או שזה ההרגל.. למרות שעדיין היה לי משהו אליו אמרתי לו שאני חושבת שהוא לא צריך להרים ידיים ושינסה לדבר עם החברה ולפתור דברים כי חבל ישר להיפרד. ובאמת.. אחרי כמה זמן הוא סיפר שהבעיות פחות או יותר נפתרו והכל בסדר. בזמן הזה אני כבר לא ממש מאוהבת בו אבל עדיין תמיד לדבר איתו עשה לי משהו בפנים. טוב אז.. כבר יותר מחודשיים שהוא מתקשר אלי ורוצה שניפגש כי לא התראינו מאז השיחרור שלי.. להגיד שלא רציתי להיפגש איתו יהיה שקר כי כן רציתי אבל תמיד מצאתי איזה תירוץ כי פחדתי שניפגש, אני אסמיק והכל כבר יצא החוצה. אבל.. לפני שבועיים המחליפה שלי השתחררה והגעתי לבסיס. ידעתי שאני אראה אותו. ובאמת ראיתי. כמה שפחדתי שזו תהיה אני שאסמיק.. ודווקא הוא הסמיק קצת.. התראינו.. יצאנו לאכול ביחד והוא שאל מתי הוא רואה אותי שוב.. האמת היא שהייתי קצת מופתעת כי לא הבנתי למה הוא רוצה לראות אותי שוב כ"כ מהר.. אני חייבת לציין שלראות אותו שוב החזיר אותי אחורה והעלה שוב את כל הרגשות שהיו.. בכל אופן, בשבוע שלמחרת הוא רצה להיפגש אבל לא יכולתי. אבל.. הוא עשה שמירה באחד הלילות וביקש שאני אבוא לשבת איתו קצת אז הסכמתי למרות שחשבתי שעדיף שאני לא אלך.. טוב.. נסעתי לבסיס.. הוא אמר שהוא נורא התגעגע אלי.. דיברנו.. דיברנו.. דיברנו.. (ובאמת שרק דיברנו).. הוא התחיל לספר לי שהוא לא יודע מה לעשות.. שהוא כבר שנתיים מרגיש שהקשר שלו לא בדיוק עושה אותו מאושר ושהוא לא נפרד כי הוא מפחד לפגוע בה. הוא כן אמר שהוא אוהב אותה אבל שזה כבר לא כמו פעם. (הם ביחד 6 שנים). נהיה כבר ממש מאוחר והחלטתי שאני הולכת למרות שהוא ממש לא רצה שאני אלך.. בדרך חזרה הביתה הוא התקשר ואמר משהו שבא לי בהפתעה למרות שגם אני הרגשתי שיש לו משהו אלי. הוא אמר שהוא לא רוצה להסתיר ממני את מה שהוא מרגיש.. שהיה לו נורא קשה להיות לידי כי הוא נמשך אלי ורואה בי מעבר לידידה ושהוא די התאפק לא לנשק אותי.. הוא חזר ואמר שאני לא רוצה שהוא יחשוב שזה שיטחי ושזו לא רק משיכה ושהוא פשוט לא יודע מה לעשות.. אמרתי לו שיש לו חברה ושהוא לא צריך להרגיש ככה אז הוא אמר שהוא לא שולט בזה כי הוא באמת מרגיש גם אלי.. ועכשיו אני בבעיה.. הוא שואל אותי איך אני מרגישה ואם היה לו סיכוי אם לא היתה לו חברה.. ואני מתוסבכת לגמרי עם עצמי.. אם לא היתה לו חברה אז מה שהוא אמר היה משמח אותי יותר משאפשר לתאר.. אבל יש לו חברה. ואני לא יכולה שלא לחשוב עליה כי ממש כואב לי עליה. אני לא מסוגלת לחיות עם המחשבה שהם יפרדו בגללי. הוא אומר שאני לא צריכה להרגיש שזה בגללי ושאני רק אגיד לו איך אני מרגישה ואם זה הדדי אבל אני עד עכשיו נמנעת מלענות לו כי אני לא רוצה להיות זו שתיתן לו את הדחיפה לעשות איזהשהוא צעד. לא לכאן ולא לכאן. אני חושבת שהוא צריך להחליט מה לעשות עם הקשר שלו בלי כל קשר למה שאני אגיד.. טוב.. אני מבקשת 100 סליחות אם חירפנתי את מי שקרא את זה. לא היתה לי כוונה. סליחה. אבל בבקשה בבקשה.. כל דבר שאתם חושבים.. תרשמו לי. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה כ"כ רעה שאני בכלל חושבת עליו בזמן שיש לו חברה.. מה לעשות???
שלום לכל מי שקורא.. אוף.. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. אולי מכך שאני מתנצלת על כך שזה יהיה קצת ארוך אבל אני באמת חייבת להוציא קצת מפנים ולשמוע מה אתם חושבים.. טוב אז ככה: אני בת 22.. השתחררתי מצה"ל לפני שנה וחצי.. לפני השיחרור התאהבתי בקצין מהיחידה אבל הוא לא ידע.. היינו ידידים ולא יותר מזה כי היתה לו חברה ולא חשבתי אפילו לרמוז לו שיש לי משהו אליו גם כי התביישתי נורא וגם בגלל החברה.. תמיד אמרתי לעצמי שצריך לתפוס מרחק אם לגבר יש מישהי כי זה לא יפה וכמו שלא הייתי רוצה שיעשו לי את זה אז גם אני לא אעשה את זה לאחרות. בכל אופן.. אחרי השיחרור זה היה הוא ששמר איתי על קשר.. אבל עדיין כל השיחות היו באמת ידידותיות לחלוטין ולא היה בהן יותר מזה. לפני חצי שנה באחת השיחות איתו הוא סיפר לי שהקשר שלו עם החברה זה כבר לא אותו דבר ושהוא לא יודע אם הוא אוהב אותה או שזה ההרגל.. למרות שעדיין היה לי משהו אליו אמרתי לו שאני חושבת שהוא לא צריך להרים ידיים ושינסה לדבר עם החברה ולפתור דברים כי חבל ישר להיפרד. ובאמת.. אחרי כמה זמן הוא סיפר שהבעיות פחות או יותר נפתרו והכל בסדר. בזמן הזה אני כבר לא ממש מאוהבת בו אבל עדיין תמיד לדבר איתו עשה לי משהו בפנים. טוב אז.. כבר יותר מחודשיים שהוא מתקשר אלי ורוצה שניפגש כי לא התראינו מאז השיחרור שלי.. להגיד שלא רציתי להיפגש איתו יהיה שקר כי כן רציתי אבל תמיד מצאתי איזה תירוץ כי פחדתי שניפגש, אני אסמיק והכל כבר יצא החוצה. אבל.. לפני שבועיים המחליפה שלי השתחררה והגעתי לבסיס. ידעתי שאני אראה אותו. ובאמת ראיתי. כמה שפחדתי שזו תהיה אני שאסמיק.. ודווקא הוא הסמיק קצת.. התראינו.. יצאנו לאכול ביחד והוא שאל מתי הוא רואה אותי שוב.. האמת היא שהייתי קצת מופתעת כי לא הבנתי למה הוא רוצה לראות אותי שוב כ"כ מהר.. אני חייבת לציין שלראות אותו שוב החזיר אותי אחורה והעלה שוב את כל הרגשות שהיו.. בכל אופן, בשבוע שלמחרת הוא רצה להיפגש אבל לא יכולתי. אבל.. הוא עשה שמירה באחד הלילות וביקש שאני אבוא לשבת איתו קצת אז הסכמתי למרות שחשבתי שעדיף שאני לא אלך.. טוב.. נסעתי לבסיס.. הוא אמר שהוא נורא התגעגע אלי.. דיברנו.. דיברנו.. דיברנו.. (ובאמת שרק דיברנו).. הוא התחיל לספר לי שהוא לא יודע מה לעשות.. שהוא כבר שנתיים מרגיש שהקשר שלו לא בדיוק עושה אותו מאושר ושהוא לא נפרד כי הוא מפחד לפגוע בה. הוא כן אמר שהוא אוהב אותה אבל שזה כבר לא כמו פעם. (הם ביחד 6 שנים). נהיה כבר ממש מאוחר והחלטתי שאני הולכת למרות שהוא ממש לא רצה שאני אלך.. בדרך חזרה הביתה הוא התקשר ואמר משהו שבא לי בהפתעה למרות שגם אני הרגשתי שיש לו משהו אלי. הוא אמר שהוא לא רוצה להסתיר ממני את מה שהוא מרגיש.. שהיה לו נורא קשה להיות לידי כי הוא נמשך אלי ורואה בי מעבר לידידה ושהוא די התאפק לא לנשק אותי.. הוא חזר ואמר שאני לא רוצה שהוא יחשוב שזה שיטחי ושזו לא רק משיכה ושהוא פשוט לא יודע מה לעשות.. אמרתי לו שיש לו חברה ושהוא לא צריך להרגיש ככה אז הוא אמר שהוא לא שולט בזה כי הוא באמת מרגיש גם אלי.. ועכשיו אני בבעיה.. הוא שואל אותי איך אני מרגישה ואם היה לו סיכוי אם לא היתה לו חברה.. ואני מתוסבכת לגמרי עם עצמי.. אם לא היתה לו חברה אז מה שהוא אמר היה משמח אותי יותר משאפשר לתאר.. אבל יש לו חברה. ואני לא יכולה שלא לחשוב עליה כי ממש כואב לי עליה. אני לא מסוגלת לחיות עם המחשבה שהם יפרדו בגללי. הוא אומר שאני לא צריכה להרגיש שזה בגללי ושאני רק אגיד לו איך אני מרגישה ואם זה הדדי אבל אני עד עכשיו נמנעת מלענות לו כי אני לא רוצה להיות זו שתיתן לו את הדחיפה לעשות איזהשהוא צעד. לא לכאן ולא לכאן. אני חושבת שהוא צריך להחליט מה לעשות עם הקשר שלו בלי כל קשר למה שאני אגיד.. טוב.. אני מבקשת 100 סליחות אם חירפנתי את מי שקרא את זה. לא היתה לי כוונה. סליחה. אבל בבקשה בבקשה.. כל דבר שאתם חושבים.. תרשמו לי. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה כ"כ רעה שאני בכלל חושבת עליו בזמן שיש לו חברה.. מה לעשות???
