אני באמת מנסה, אני נותן הזדמנויות שוב ושוב, ואין, לא עובד
שנה ביחד ויש לנו תינוק משותף
בשנה הזאת עברנו אין ספור ריבים, נפרדנו וחזרנו ושוב נפרדנו, ושוב חזרנו
אני לא ביקשתי הרבה, אף פעם
ביקשתי לחיות שנה עם ההורים כדי לחסוך כסף לתינוק שלנו ולצאת מחובות, היא לא הסכימה ובמקום זה לקחה דירה ענקית ויקרה שאין לא לה ולא לי יכולם לשלם אותה.
ביקשתי שנחייה בחו"ל באחת הדירות שלי כאשר נשכיר את האחרות ובכך נוכל לחיות טוב והיא לא תצתרך לעבוד יותר בחיים שלה, היא סירבה, היא לא מוכנה לעזוב את ישראל בשום מחיר.
ביקשתי שנשכיר דירה במקום נגיש שיהיה במרחק דומה בין ההורים שלה להורים שלי, היא סירבה וחייה בדירה 5 דקות מההורים שלה, אמא שלה רואה את התינוק שלנו כל יומיים, אמא שלי, פעם בחודש במקרה הטוב.
ביקשתי פרטיות בבית, שאם היא רוצה להביא חברים שקודם כל תשאל אותי אם זה בסדר מבחינתי, וגם אם לא לשאול, לפחות ליידע אותי שבאים אורחים, והיה לנו על זה המון ריבים, והיא הבטיחה שהיא תקן את עצמה, ושוב, הבית מפוצץ אורחים והיא משחקת אותה ראש קטן (חשבתי שידעת...). אני הולך לחדר עצבני, לא רוצה לראות אף אחד, פתאום אחד האורחים מגיע ומתחיל להרצות לי על איך זה לא מכובד שבאים אורחים לבית ואני יושב בחדר ולא איתם, למה מי הוא בכלל שיגיד לי איך ליהיות בבית שלי? חוצפה כזאת עוד לא ראיתי.
אז אני יושב לי בחדר עצבני, ופתאום אני קולט את אחד האורחים, שהוא אח של חברה שלי, מתחיל לעשות סיור בבית שלי לחבר שלו, כאילו זה הבית שלו והוא בכלל לא אורח כאן, איך אני אמור להגיב?
ומה עוד, הוא מספר שלחבר שלו על איך הוא בונה לעבור לגור פה באחד החדרים הפנויים, אחלה זוגיות לא?
אז מה אתם אומרים, לשים זין לקום וללכת?
אם לא מבינים במילים, אולי יבינו במעשים?
אם היא תרצה שלילד שלה יהיה אבא, שתבוא לגור איתי, כי לגור איתה זה פשוט לא עובד
שנה ביחד ויש לנו תינוק משותף
בשנה הזאת עברנו אין ספור ריבים, נפרדנו וחזרנו ושוב נפרדנו, ושוב חזרנו
אני לא ביקשתי הרבה, אף פעם
ביקשתי לחיות שנה עם ההורים כדי לחסוך כסף לתינוק שלנו ולצאת מחובות, היא לא הסכימה ובמקום זה לקחה דירה ענקית ויקרה שאין לא לה ולא לי יכולם לשלם אותה.
ביקשתי שנחייה בחו"ל באחת הדירות שלי כאשר נשכיר את האחרות ובכך נוכל לחיות טוב והיא לא תצתרך לעבוד יותר בחיים שלה, היא סירבה, היא לא מוכנה לעזוב את ישראל בשום מחיר.
ביקשתי שנשכיר דירה במקום נגיש שיהיה במרחק דומה בין ההורים שלה להורים שלי, היא סירבה וחייה בדירה 5 דקות מההורים שלה, אמא שלה רואה את התינוק שלנו כל יומיים, אמא שלי, פעם בחודש במקרה הטוב.
ביקשתי פרטיות בבית, שאם היא רוצה להביא חברים שקודם כל תשאל אותי אם זה בסדר מבחינתי, וגם אם לא לשאול, לפחות ליידע אותי שבאים אורחים, והיה לנו על זה המון ריבים, והיא הבטיחה שהיא תקן את עצמה, ושוב, הבית מפוצץ אורחים והיא משחקת אותה ראש קטן (חשבתי שידעת...). אני הולך לחדר עצבני, לא רוצה לראות אף אחד, פתאום אחד האורחים מגיע ומתחיל להרצות לי על איך זה לא מכובד שבאים אורחים לבית ואני יושב בחדר ולא איתם, למה מי הוא בכלל שיגיד לי איך ליהיות בבית שלי? חוצפה כזאת עוד לא ראיתי.
אז אני יושב לי בחדר עצבני, ופתאום אני קולט את אחד האורחים, שהוא אח של חברה שלי, מתחיל לעשות סיור בבית שלי לחבר שלו, כאילו זה הבית שלו והוא בכלל לא אורח כאן, איך אני אמור להגיב?
ומה עוד, הוא מספר שלחבר שלו על איך הוא בונה לעבור לגור פה באחד החדרים הפנויים, אחלה זוגיות לא?
אז מה אתם אומרים, לשים זין לקום וללכת?
אם לא מבינים במילים, אולי יבינו במעשים?
אם היא תרצה שלילד שלה יהיה אבא, שתבוא לגור איתי, כי לגור איתה זה פשוט לא עובד
