אני בדיכאון ../images/Emo7.gif ארוך נורא...
אוף אוף אוף!! זוכרים שלפני כמה חודשים הרווחתי 7000 ש"ח לחודש? בינתיים הפרויקט שלנו בחוסר כספים ובמקום 4000 ש"ח אני מרוויחה שם 1000 ש"ח, ירדתי אומנם לחצי משרה שם אבל לרבע משכורת...לפחות עבור התרגול המשכתי לקבל 3000 ש"ח עד שהיום התברר שזו הייתה טעות של כוח אדם (למרות שביררתי כמה פעמים עם קבלת המשכרות הראשונה) ושלמו לי במשך הסימסטר הראשון פי שניים ועכשיו אני הולכת לעבוד סימסטר שלם בחינם כדי להחזיר את זה! שימו לב ממשכורת של 7000ש"ח ירדתי ל-1000ש"ח ואני ממשיכה לעבוד כמעט כרגיל!!!! שלא נדבר על זה שכל ההבטחות שדוקטורנטים מקבלים פי שניים יותר ממאסטרנטים התבררו כלא נכונות והמשכורת היא כמעט זהה חוץ מזה שמשלמים גם בקיץ, כלומר כל השנים האלה עבדתי כמו חמור סתם! למזלי קיבלתי מלגה קטנה מהמחלקה לפני כמה ימים מה שמוסיף לי 1000 ש"ח בחודש. כלומר משכורת חודשית של 2000 ש"ח. אני בת 32 יש לי תואר שני בהצטיינות וזה מה שאני מרוויחה בחודש!! ואני עובדת באמת קשה. בקיצור כל היום אני בוכה ובדיכאון ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד מבחינה אקדמית מצבי מצויין. מצד שני אני בונה מאד על מלגת הפקולטה שיכולה להחזיק אותי במשך 3 שנים אבל היא ניתנת רק לסטודנט אחד בכל הפקולטה וזה יהיה רק שנה הבאה. ומה אם אני לא אקבל אותה? יש לי סיכויים טובים אבל יש עוד סטודנטים טובים בפקולטה ומלגה יש רק אחת... אז אולי לעזוב הכל ולהתחיל לחפש עבודה במשרה מלאה שבא אני ארוויח משכורת נורמאלית? אבל זה אומר לעזוב את הדוקטורט ואת חלום האקדמיה. א-ו-ף!! המנחה שלי עושה כל מה שהוא יכול אבל ממש אין לו עכשיו כסף לתת לי. מה אתם אומרים? אני נורא נורא מבולבלת ועצובה.
אוף אוף אוף!! זוכרים שלפני כמה חודשים הרווחתי 7000 ש"ח לחודש? בינתיים הפרויקט שלנו בחוסר כספים ובמקום 4000 ש"ח אני מרוויחה שם 1000 ש"ח, ירדתי אומנם לחצי משרה שם אבל לרבע משכורת...לפחות עבור התרגול המשכתי לקבל 3000 ש"ח עד שהיום התברר שזו הייתה טעות של כוח אדם (למרות שביררתי כמה פעמים עם קבלת המשכרות הראשונה) ושלמו לי במשך הסימסטר הראשון פי שניים ועכשיו אני הולכת לעבוד סימסטר שלם בחינם כדי להחזיר את זה! שימו לב ממשכורת של 7000ש"ח ירדתי ל-1000ש"ח ואני ממשיכה לעבוד כמעט כרגיל!!!! שלא נדבר על זה שכל ההבטחות שדוקטורנטים מקבלים פי שניים יותר ממאסטרנטים התבררו כלא נכונות והמשכורת היא כמעט זהה חוץ מזה שמשלמים גם בקיץ, כלומר כל השנים האלה עבדתי כמו חמור סתם! למזלי קיבלתי מלגה קטנה מהמחלקה לפני כמה ימים מה שמוסיף לי 1000 ש"ח בחודש. כלומר משכורת חודשית של 2000 ש"ח. אני בת 32 יש לי תואר שני בהצטיינות וזה מה שאני מרוויחה בחודש!! ואני עובדת באמת קשה. בקיצור כל היום אני בוכה ובדיכאון ולא יודעת מה לעשות. מצד אחד מבחינה אקדמית מצבי מצויין. מצד שני אני בונה מאד על מלגת הפקולטה שיכולה להחזיק אותי במשך 3 שנים אבל היא ניתנת רק לסטודנט אחד בכל הפקולטה וזה יהיה רק שנה הבאה. ומה אם אני לא אקבל אותה? יש לי סיכויים טובים אבל יש עוד סטודנטים טובים בפקולטה ומלגה יש רק אחת... אז אולי לעזוב הכל ולהתחיל לחפש עבודה במשרה מלאה שבא אני ארוויח משכורת נורמאלית? אבל זה אומר לעזוב את הדוקטורט ואת חלום האקדמיה. א-ו-ף!! המנחה שלי עושה כל מה שהוא יכול אבל ממש אין לו עכשיו כסף לתת לי. מה אתם אומרים? אני נורא נורא מבולבלת ועצובה.