אני בהלם!!!

[נטע....]

אני בהלם!!! ../images/Emo5.gif ../images/Emo12.gif

התחלתי היום לקרוא את הספר שרבים מכם ממליצים פה עליו שוב ושוב (בוחרים להרגיש טוב) וגם מילאתי את השאלון שאמור לאבחן דכאון. ומה אומר לכם? אני בשוק!!!! עד עכשיו ממש לא הגדרתי את המצב שלי כדכאון, למרות שחרדות יש לי בשפע. אך להפתעתי ולתדהמתי הרבה, אחרי שמילאתי את השאלון פעמיים!!!בשתי הפעמים התוצאה הסופית היתה: דכאון חמור! איך זה יכול להיות??? הרי אני לא כל הזמן מרגישה רע וביחד עם על ה"דכאון" הזה אני עושה דברים שעד עכשיו לא העזתי לעשות!!! אז או שלא מילאתי נכון את השאלון (פעמיים) או ש... אולי בכל זאת, למרות הדברים שקראתי אחר-כך אולי בכל זאת לא כדאי להסתמך בעיניים עצומות על שאלונים מהסוג הזה? אז רחל, lance-night וכל סוגדי הספר האחרים: יש לכם אולי הסבר לזה?

 

[סהר-תמיכה]

לא להבהל כל כך מהר

אם את רוצה לעשות איבחון, כדאי לגשת לאיש מקצוע שמתמחה בדיכאון. לא להסתמך על שאלון בלבד. או קיי?

 

[חן1]

יווו נטע

גם אני עשיתי אותו אתמול.. רק כל כך ניבהלתי שעזבתי את זה לא צריכה לדעת דברים כאלה

 

[נטע....]

אז אולי...

בעצם באמת לא צריך לקחת את השאלון הזה יותר מידי ברצינות.(ויסלחו לי כל סוגדי הספר הנלהבים). אני רוצה להבהיר לכל מי שהגיב להודעה הזאת (סהר, lance-night וחן) שלמרות הבהלה הרגעית שלי מתוצאות השאלון, אני יודעת שזה לא מדוייק. אני בהחלט לא חושבת שאני בדכאון חמור (למרות שזה מה שאני אמורה להיות עפ"י הספר) ולא חושבת שאני בדכאון בכלל. אולי רק קצת נתקפת בתחושות דכדוך מידי פעם. חוץ מזה אחרי שמילאתי את השאלון בספר, הלכתי גם לשאלון באתר של פסגות שאותו מילאתי למעשה כבר כמה פעמים וכל פעם יוצאת לי אותה תוצאה שהניסוח שלה הוא בערך ככה: את נוטה להמשיג לעצמך מצבים בצורה דכאונית (דכדוך) - אם המצב יימשך כדאי לפנות לפסיכותרפיה. שזה כבר נשמע יותר הגיוני וסביר מההגדרה של "דכאון חמור". אבל כפי שכבר כתבתי, את השאלון של פסגות מילאתי כבר כמה פעמים וכל פעם יוצאת לי אותה תוצאה. אם ככה הדבר נמשך וכדאי שאפנה לטיפול כלשהו... ברגע שרק אמצא...

 

[lance-knight]

נטע יקרה

נכון, זה מה שקבלת כאשר מלאת את השאלון? ברור שאם עד עכשיו לא חשבת שאת בדכאון-אז כדאי לך גם להתעייץ במומחה. אני כן היתי בטוח שיש לי את ה"אוצר" הזה לכן לא היתי מופתא כאשר מלאתי את השאלון והתברר שיש לי דכאון חמור. שנים הרגשתי שאני נכנס יותר ויותר עמוק לביצה של עצבות, חוסר עונים ולא ידעתי מה לעשות עם זה. אז התחלתי להרים ידים. וספר הזה בא כמו גלגל הצלה. פתאום הבנתי שיש טעם להמשיך. אדבר איתך יותר מאוחר על כך. ביי בינתים.