אני אולי לא מכירה אותך
ואת החיים הפרטיים שלך, אבל אני בטוחה שאת מוקפת במספיק אנשים שאת יקרה להם, שאת חשובה להם, ושהיו עוזרים לך. ואני מבינה כל-כך טוב את ההרגשה שיש אנשים מסביב אבל לא כאלה שאפשר באמת לפנות אליהם, שיבינו אותך כרגע, כמו שאת עכשיו. בפעם האחרונה שקרה לי דבר כזה, והרגשתי הכי רע בעולם, פשוט פניתי לחברה שלי וביקשתי ממנה שתשב לידי בשקט. בלי לדבר על כלום, פשוט שתשב לידי בשקט. רק התחושה של החום שהיא הקרינה, שיכולתי לשים עליה את הראש ולבכות בלי שהיא תשאל, או תלחץ עליי, או תנסה לדובב אותי (ולוּ מתוך דאגה), שהיא פשוט שם בשבילי בלי תנאים, רק זה הרגיע אותי קצת. גרם לי לשחרר הכל. אולי זה מה שאת צריכה עכשיו, פשוט מישהו שיהיה שם. את בטוחה שאין מישהו כזה, שיהיה שם בלי שתצטרכי באמת לספר לו מה קרה? וכן, יהיה בסדר, בסוף.