אני בן 19
קראתי קצת הודעות בפורום וראיתי איזה אנשים תומכים יש פה, אז החלטתי לספר על עצמי. אני לא יודע מה הנטיה המינית שלי. אני חושב שאני הומו, אבל עדיין לא היתה לי שום התנסות באף אחד מהכיוונים, אז אני לא יכול לדעת במאה אחוז. יש לי חבר טוב - החבר הכי טוב שלי, כבר שנתיים. הוא נראה ממש טוב, ומאז שאני מכיר אותו החלום הכי גדול שלי היה שיתברר שהוא הומו. לפני יותר מחצי שנה הגעתי למסקנה סופית שסטרייט אני לא, והחלטתי להתלבט אם לספר לו. פחות חששתי לספר לו שאני הומו (ידעתי שהוא ליברלי בעניינים כאלה), אלא בעיקר חששתי לספר לו על הרגשות שלי אליו. באותה תקופה פרסמתי הודעה בפורום זהות מינית ב-iol (כן, אז עוד היה iol...) וענתה לי בחורה שהיה לה אותו סיפור - היו לה רגשות אל החברה הכי טובה שלה, וכשהיא בסופו של דבר אזרה אומץ לספר לה, החברה שלה אמרה "אני נורא מוחמאת אבל אני מצטערת, אני סטרייטית" והן המשיכו להיות חברות. אני זוכר שכשקראתי את זה, אמרתי לעצמי: כן, בטח, אין סיכוי שזה כזה פשוט! ו... טעיתי. יום אחד, לפני חודשיים, כשהחבר הזה שלי יצא הביתה לשבת, הלכתי איתו לטיילת בת גלים ושם סיפרתי לו הכל. וזה כן היה כזה פשוט. קודם כל הוא הבהיר לי באופן חד משמעי שהוא סטרייט. הוא מרגיש קצת מוזר עם זה, אבל זה בכלל לא גרם לנו להיות חברים פחות טובים. אנחנו מדברים על זה חופשי, ומצידו זה בכלל לא מפריע לידידות שלנו. איזה כיף! באותו יום הוא הציע לי לספר לאמא שלו, כי היא אשה מאד חכמה, פסיכולוגית מטבעה וגם מאד ליברלית. היא הגיבה במלים הבאות, ואני מצטט: "נו ו...?" למחרת לא יכולתי לעמוד בזה כי זה דחף אותי מבפנים וסיפרתי לעוד חבר טוב שלי. גם הוא קיבל את זה כאלו כלום. אז זהו, זה הסיפור שלי. אני מאד מקווה שעזרתי למישהו שעדיין אין לו את האומץ. זה לא כל כך מפחיד! ואם לא עכשיו, אימתי?
קראתי קצת הודעות בפורום וראיתי איזה אנשים תומכים יש פה, אז החלטתי לספר על עצמי. אני לא יודע מה הנטיה המינית שלי. אני חושב שאני הומו, אבל עדיין לא היתה לי שום התנסות באף אחד מהכיוונים, אז אני לא יכול לדעת במאה אחוז. יש לי חבר טוב - החבר הכי טוב שלי, כבר שנתיים. הוא נראה ממש טוב, ומאז שאני מכיר אותו החלום הכי גדול שלי היה שיתברר שהוא הומו. לפני יותר מחצי שנה הגעתי למסקנה סופית שסטרייט אני לא, והחלטתי להתלבט אם לספר לו. פחות חששתי לספר לו שאני הומו (ידעתי שהוא ליברלי בעניינים כאלה), אלא בעיקר חששתי לספר לו על הרגשות שלי אליו. באותה תקופה פרסמתי הודעה בפורום זהות מינית ב-iol (כן, אז עוד היה iol...) וענתה לי בחורה שהיה לה אותו סיפור - היו לה רגשות אל החברה הכי טובה שלה, וכשהיא בסופו של דבר אזרה אומץ לספר לה, החברה שלה אמרה "אני נורא מוחמאת אבל אני מצטערת, אני סטרייטית" והן המשיכו להיות חברות. אני זוכר שכשקראתי את זה, אמרתי לעצמי: כן, בטח, אין סיכוי שזה כזה פשוט! ו... טעיתי. יום אחד, לפני חודשיים, כשהחבר הזה שלי יצא הביתה לשבת, הלכתי איתו לטיילת בת גלים ושם סיפרתי לו הכל. וזה כן היה כזה פשוט. קודם כל הוא הבהיר לי באופן חד משמעי שהוא סטרייט. הוא מרגיש קצת מוזר עם זה, אבל זה בכלל לא גרם לנו להיות חברים פחות טובים. אנחנו מדברים על זה חופשי, ומצידו זה בכלל לא מפריע לידידות שלנו. איזה כיף! באותו יום הוא הציע לי לספר לאמא שלו, כי היא אשה מאד חכמה, פסיכולוגית מטבעה וגם מאד ליברלית. היא הגיבה במלים הבאות, ואני מצטט: "נו ו...?" למחרת לא יכולתי לעמוד בזה כי זה דחף אותי מבפנים וסיפרתי לעוד חבר טוב שלי. גם הוא קיבל את זה כאלו כלום. אז זהו, זה הסיפור שלי. אני מאד מקווה שעזרתי למישהו שעדיין אין לו את האומץ. זה לא כל כך מפחיד! ואם לא עכשיו, אימתי?