אני בסחרחרה
קצת עלי, בת 38 עם שני יבנים, לפני שנה וקצת עברתי הפסקת הריון בשבוע 23 בגלל ממצא בצ'יפ הגנטי. לפני ההריון ההוא המחשבה על ילד שלישי הייתה נחמדה אבל לא חובה, יבוא יבוא לא יבוא לא נורא. ובאמת לקח זמן להגיע אבל בסוף הגיע ועוד עם בת ונמשך חמישה חודשיים והפסיק ואחריו כבר היה לי קשה לוותר.
לפני כמה חודשים נכנסתי להריון והיה שבוע מאושר ואז הפסיק, הרופא לא מחשיב אותו וקורא לזה הריון כימי אבל ההפלה היתה אמיתית לחלוטין שלושה ימים של כאבים ודימום.
חודש שעבר הייתי בטוחה שנכנסתי להריון ואפילו היה לי איחור של יום ואז המחזור הגיע וזה שבר אותי.
החלטתי שדי, אין לי כוחות נפשיים יותר לא רוצה לנסות יותר, לא רוצה לספור ימים. רציתי לעשות פרופיל הורמונלי כדי שיגידו לי שזהו ואני כבר לא יכולה להיכנס להריון ואני אוכל לוותר. אז חיכיתי למחזור כדי לעשות את הפרופיל ההורמונלי, חיכיתי וחיכיתי וכל יום אמרתי לעצמי שהוא יגיע ופחדתי לבדוק הריון כי בקושי עשינו סקס ובימים לא מתאימים אז מה הסיכוי ולא רציתי לקבל בדיקה שלילית, שוב. ואז היום התקשרו אלי מהרופא נשים אמרו שהוא מזמן אותי לתור, בלי שביקשתי או משהו פשוט התקשרו אז קבעתי,
טנטטיבית לשבוע 7 של ההריון שלא האמנתי לו. אז אחרי ארבעה ימים איחור ותור קבוע לרופא כבר לא יכלתי לחכות ויצא פס! ברור ומייד!!
ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו, מפחדת לשמוח שוב, מפחדת לשנות תוכניות בגלל זה. עוד שלושה שבועות אנחנו טסים להודו (לא מתכוונת לבטל) וכבר יש לי חופשה מתוכננת למרץ לסקי עם הילדים וזה אמור להיות בשבוע 39 והיה לי בדיוק אותו דבר עם ההריון שהפסקתי ושיניתי ואז שיניתי חזרה ואני מסרבת לשנות את החופשה במרץ כי אני לא יכולה להאמין שהכל יהיה בסדר. אני מקווה אבל לא מסוגלת לחשוב אז כרגע אני מזה להתעלם מהכל ולקוות לטוב. סיפרתי רק לבנזוגי ואני בדרך כלל מספרת מהרגע הראשון אבל לא יכולה, אין לי כוחות יותר, אז אני מספרת לכן בפורום אנונימי כדי לפרוק.
קצת עלי, בת 38 עם שני יבנים, לפני שנה וקצת עברתי הפסקת הריון בשבוע 23 בגלל ממצא בצ'יפ הגנטי. לפני ההריון ההוא המחשבה על ילד שלישי הייתה נחמדה אבל לא חובה, יבוא יבוא לא יבוא לא נורא. ובאמת לקח זמן להגיע אבל בסוף הגיע ועוד עם בת ונמשך חמישה חודשיים והפסיק ואחריו כבר היה לי קשה לוותר.
לפני כמה חודשים נכנסתי להריון והיה שבוע מאושר ואז הפסיק, הרופא לא מחשיב אותו וקורא לזה הריון כימי אבל ההפלה היתה אמיתית לחלוטין שלושה ימים של כאבים ודימום.
חודש שעבר הייתי בטוחה שנכנסתי להריון ואפילו היה לי איחור של יום ואז המחזור הגיע וזה שבר אותי.
החלטתי שדי, אין לי כוחות נפשיים יותר לא רוצה לנסות יותר, לא רוצה לספור ימים. רציתי לעשות פרופיל הורמונלי כדי שיגידו לי שזהו ואני כבר לא יכולה להיכנס להריון ואני אוכל לוותר. אז חיכיתי למחזור כדי לעשות את הפרופיל ההורמונלי, חיכיתי וחיכיתי וכל יום אמרתי לעצמי שהוא יגיע ופחדתי לבדוק הריון כי בקושי עשינו סקס ובימים לא מתאימים אז מה הסיכוי ולא רציתי לקבל בדיקה שלילית, שוב. ואז היום התקשרו אלי מהרופא נשים אמרו שהוא מזמן אותי לתור, בלי שביקשתי או משהו פשוט התקשרו אז קבעתי,
טנטטיבית לשבוע 7 של ההריון שלא האמנתי לו. אז אחרי ארבעה ימים איחור ותור קבוע לרופא כבר לא יכלתי לחכות ויצא פס! ברור ומייד!!
ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו, מפחדת לשמוח שוב, מפחדת לשנות תוכניות בגלל זה. עוד שלושה שבועות אנחנו טסים להודו (לא מתכוונת לבטל) וכבר יש לי חופשה מתוכננת למרץ לסקי עם הילדים וזה אמור להיות בשבוע 39 והיה לי בדיוק אותו דבר עם ההריון שהפסקתי ושיניתי ואז שיניתי חזרה ואני מסרבת לשנות את החופשה במרץ כי אני לא יכולה להאמין שהכל יהיה בסדר. אני מקווה אבל לא מסוגלת לחשוב אז כרגע אני מזה להתעלם מהכל ולקוות לטוב. סיפרתי רק לבנזוגי ואני בדרך כלל מספרת מהרגע הראשון אבל לא יכולה, אין לי כוחות יותר, אז אני מספרת לכן בפורום אנונימי כדי לפרוק.
