אני בפניקה

justme007

New member
אני בפניקה

כל יום אני מתקשרת הבייתה לבדוק שהכל בסדר. היום אמא שלי ענתה לי (היא לא שומעת טוב, במיוחד שהיא מדברת בטלפון), אז היא שאלה אותי: מי את? אז אמרתי לה ואז היא אומרת לי: "אני לא מכירה אותך" וחזרה כמה פעמים על מי את? ואיכשהו היא שמעה שאני רוצה לדבר עם אבא, אז שמעתי אותה אומרת לו ש"מישהו" מהילדים רוצה אותו. אני די בפניקה כי אני מפחדת מהרגע ואני מקווה שזה רק השמיעה שלה ולא משהו אחר. בכל אופן אני לוקחת מחר יום חופש ואני אתקן לה את המכשיר שמיעה או שאקנה לה חדש. לא קל המחלה הזו, כי זה מקשה לי על הריכוז בעבודה.
 

קורנית

New member
את יודעת - מתרגלים

לכל דבר, בחיי. אצל אמא שלי זה קרה בשלבים. קודם היא לא זיהתה את אחותי, וכל הזמן אמרה לי שיש לה עוד בת, אבל ההיא רעה ולא באה אליה ולא מתקשרת בכלל. לי היה נורא לא נעים, כי אחותי ואני מתחלקות שווה בשווה בטיפול, ופתאום ככה..... אחר כך זה כבר עבר אלי. אמא לא תמיד יודעת עם מי היא מדברת בטלפון - ואפילו שאומרים לה, היא לא תמיד זוכרת אחרי כמה דקות. היא לא תמיד מזהה אותי גם כשאני אצלה - ולכן טענות רבות על שאני לא באה ולא מבקרת ולא מתקשרת... שאני (וגם אחותי) בת רעה. היא גם לא זוכרת מי היה אצלה ומי התקשר, ולכן מלאה טענות כל הזמן. אז בהתחלה נעלבתי ובכיתי והתעצבתי... ועכשיו לא. מתרגלים, נו. מכסים את הלב בעוד ועוד שכבות - אין ברירה, ג'סטמי חביבה....
 

justme007

New member
תודה קורנית

אני רק מקווה שהלב שלי לא יתנוון וימות מכל ההגנות והשכבות שאני צריכה לשים לו.
 

קורנית

New member
אז תמצאי לך

אפיק לטהור ואיוורור. מישהו לדבר איתו, משהו יצירתי לעשות, משהו להתפנק בו
 

zs1957

New member
שמעי מוסיקה תרקדי

תעשי יוגה, מדיטציה והליכה. סעי לים תעשי הליכה בחוף ,שבי מול הגלים תשמעי את ההתנפצות שלהם. זה מרגיע ומעניק לך אנרגיות חדשות. זהבה שחם
 

justme007

New member
ואת באמת חושבת שזה מה שישנה?

יש לי מלא חברים... מלא תחומי עניין... מלא אויר לנשימה... כל מה שציינת... כלום לא יחסן אותי מהמחלה הזו לצערי. אי אפשר לשנות רגע או לומר ללב בפנים להפסיק לפעום ככ מהר שמדובר במישהו ככ יקר כמו אמא. למדתי בחיים שלקבל דברים בהבנה זה הדבר היחידי שעוזר, רק תמיד יש נקודות שבירה - נופלים וקמים חזקים יותר. אין מה לעשות
 

zs1957

New member
כוטלנו באותה סירה

היי קורנית, הסיפור שלך עם אמא דומה לשלנו.אנחנו שתי אחית המטפלות באמנו שווה שווה בנוסף אנחנו גם אפוטרופסיות ,שזה ג'וב בפני עצמו. כי כל ששנה יש לתת דו"ח הוצאות והכנסות לאפוטרופוס הכללי. וכשם שכתבת בהתחלה כועסים נעלבים ובוכים ואחר כך מבינים שאלה סימני המחלה והחולה עובר שינויי התנהגות ולכן הוא מגיבבתוקפנות, בחשדנות וכ"ו. חייבים להמשיך הלאה. מותר לבכות ,להעלב,ואף לכעוס זה סוג של אובדן. זהבה שחם
 

zs1957

New member
אל תפחדי מהרגע כי הוא יגיע

בוקר טוב justme007 יגיע הרגע שאמא לא תכיר אותך זה חלק משלבי המחלה. זה קשה, מכאיב. רצוי שתדעי ולא תהיי בפניקה.כדאי לבדוק את מכשיר השמיעה . יתכן והוא לא תקין וצריך להתקין מכשיר חדש. את אכן צודקת המחלה קשה מאד למטפלים. לחולה כל יום זה יום חדש. הוא לא מתייסר כי הוא לא זוכר. צריך לקחת בחשבון שהחולים קשישים, חרדים, ולא פעם הונו אותםה בטלפון והם פוחדים. תתנחמי כי היא אמרה לאבא, שאחד הילדים רוצה אותו.היא לא ידעה שזו את. ובהתחלה חשבה שאת זרה. זהבה שחם
 

justme007

New member
בוקר טוב זהבה.

לקחתי יום חופש היום, אבא לכוד בבית, ככה יהיה לו זמן לעצמו קצת. אני אטפל באמא יפה היום, אפנק אותה ואנסה גם לסדר לה את המכשיר שמיעה כי היא באמת לא שומעת ומה שהכי גרוע זה לצעוק שהיא תשמע אותי. אני מנצלת את הזמן הזה שהיא מכירה אותי ומחייכת אליי, כי אני יודעת שזה זמני וזה מעציב אותי מאוד שאני חושבת על מה יכול להיות מחר בבוקר, שאני אקום והיא לא תדע מי אני, או שהיא תהיי חסרת אונים ולכודה בפנים. איך אפשר לעמוד מהצד ולא לבכות? זה מאוד קשה.
 

קורנית

New member
אולי ככה -

אם תחשבי על אמא, ולא עלייך... וזה קשה, אני יודעת, לשים את עצמנו בצד. אם תחשבי מה הכי טוב לה, ולא לך. אולי זה יקל עלייך קצת את המשבר. כי אם את יודעת שטוב לה, אפילו שהיא לא מכירה אותך... אז קצת, קצת יותר טוב לך. לא כך? הנה, למשל - אמא שלי לא מזהה את הבית שלה בתור "הבית" כבר הרבה זמן. בהתחלה בכתה לנו שניקח אותה הביתה - התכוונה, כנראה, לבית ילדותה החרב בהונגריה שלפני מלחמת העולם. ניסינו להתווכח, לשכנע... כלום לא עזר. עכשיו היא אישהו שכנעה את עצמה שהיא גרה בבית של חברה.. (המטפלת שלה). ואנחנו זורמים עם זה.
 

justme007

New member
ואני חושבת שלי קשה ! ! !

איך אתם נשארים שפויים תגידו לי?
 

קורנית

New member
כמו שאת תישארי שפויה

כי אין ברירה. וכי , כמה שזה נורא, מתרגלים. וכי אחרי המצב הרע, בא, לצערנו, מצב רע יותר. אז שורדים. ומקבלים עזרה, חברית, משפחתית או מקצועית.
 

zs1957

New member
אכן זה מאד קשה וכולנו בסירה אחת

לכן אנחנו פה כדי לתמוך אחד בשני ולסייע בעת הצורך. תהני עם אמא כל עוד את יכולה ואל תחשבי על הדברים המעציבים. גם אני הולכת היום לבקר את אמי,אני אראה אותה בפיזיותרפיה ואני אבדוק את מצב פצעי הלחץ. זה דבר הכי נורא פצעי הלחץ. נרפא פצע לחץ אחד ומתחיל השני במקום אחר. אנחנו וגם המטפלת הופכים אותה כל שעתיים מצד לצד. יום טוב, זהבה שחם
 

ענתי44

New member
../images/Emo24.gif

אמא שלי נרדמה אחר הצהריים על הספה בסלון. היא ישנה כשעתיים והתעוררה בבהלה. שאלה של מי הבית הזה ולא זיהתה אותי. היא שאלה אותי איפה ענתי? וכשאמרתי שזו אני היא צעקה ושאלה אותי איפה ענתי. וסרבה שאחבק אותה. כעבור כמה שעות בהם היתה מכונסת בעצמה ואני בכיתי. זה חלף ואני חרדה מהיום הנורא שיגיע. כל בוקר שאני מעירה אותה והיא מחייכת אלי בהכרה או כשהיא אומרת לי " נודניק" אני מאושרת ונושמת לרווחה. תהיי חזקה ותהנו ביום חופש והבילוי איתה.
 

קורנית

New member
יש משהו מוזר

יש שתי ר. (זה שמי) אצל אמא. זאת שבדמיון שלה - הבת הבכורה, וזאת שמדברת איתה בטלפון, או באה לבקר. ביום טוב שתי ה - ר. הללו מתאחדות לדמות אחת, ואז אמא מזהה אותי. ביום רע.... קורה מה שתיארת, ענתי. שיהיו יותר ימים טובים.
 

ענתי44

New member
זה האלצהיימר שמתעתע במוח

כמה שנדמה לנו שאנחנו מבינים מה מתחולל בתוכם אין לנו שמץ של מושג. כל פעם שרע לי וחושבת שאני חיה בגיהנום עליי אדמות אני חושבת שלאמא יותר קשה, יותר מפחיד ויותר משפיל. אין מנוס מהיום הנורא שהמנורה של" בית המקדש", ההכרה של האנשים הכי קרובים, תכבה. ויהיה חושך. ואמא לא תזהה.כמה שאני אנסה לברוח מזה, זה כמו צל רודף אחרי,מה שאני לא אעשה אי אפשר להמנע מזה. גם אם אקח אותה לפרופסור העולמי לאלצהיימר אתן לה את כל התרופות שקיימות בשוק, אפעיל אותה באימון מוח זה יקרה. אני הבנתי את זה והחלטתי להדחיק את זה ובינתיים להתענג על כל יום שהיא מזהה אותי, לוקחת את כף ידי ומנשקת או מחבקת ומנשקת כשאני מרימה אותה אל המיטה
 
למעלה