Jose de Jerusalem
New member
אני בשוק, חדש פה, גם לגלות פה את
הפורום של הלהקה האלילית הזאת שאין עליה, ועוד לגלות ככה בעמוד הראשון כל מיני דברים כמו... לראות תגובה של מישהי שבונו הזמין לבמה בתל-אביב. אם היא היתה יודעת כמה אבל כמה קינאתי בה בהופעה, סיננתי מהשיניים למה היא, זה אני הייתי צריך לעמוד שם. ההופעה הזאת הייתה אחד הדברים המרגשים ביותר בחיים שלי. הגעתי מירושלים ורוב האוטובוס היה מלא במעריצים. חבר שלי השיג כרטיסים ליציע הכבוד (של אחד מזכייני ערוץ 2), אבל בסוף הוא לא הצליח להגיע. הסתובבתי שם בין כל המי ומי הנוצצים של הבידור, והרגשתי מה זה אאוטסיידר ולבד עם התרמיל שלי על הגב. החימומים רצו ברקע, ואני התנחמתי ביין ובכיבוד שהגישו לנוצצים. האלים עלו לבמה, ואני שם על הטריבונות למעלה שבקושי ראו משם משהו עם כל הנוצצים של הביצה המקומית, שחלקם בטח לא היה טורח להגיע אם זה לא היה בהזמנת חינם של ערוץ 2 לבימת הכבוד. אני מדוכא שם למעלה, ושאלתי מה אני עושה שם בכלל. בדילוגים קלים, ירדתי למטה לדשא, משאיר מאחור את שלמה ארצי ושאר הנוצצים המקומיים. רציתי לעבור את הגדר לאיזור הקרוב לבמה, אבל לא נתנו לי, ובשער גם התחילו לעשות סיפורים. מחוזק ביין של המכובדים התחלתי לבכות (כן, כן...) "מה זה, יש לי כרטיס ליציע הכבוד ואתם לא נותנים לי להכנס ליד הבמה - אני רוצה את בונו!..." הם לא בדיוק ידעו מה לעשות עם הבכיין המגודל והרגיעו אותי שהכל יהיה בסדר ורק יבדקו לי את התרמיל. וואו אני מתרגש כשאני נזכר בזה. כמובן שסוף טוב הכל טוב. זו היתה חוויה שאי אפשר לתאר במילים, לא חוויה, לא ספקטקל, זה היה חיזיון. ותסלחו לי על ההשתפכות. אני בטח הכי זקן פה בשטח, ואני התאהבתי ונפלתי שדוד כשיצא The Unforgatable Fire (הייתי אז בצבא). השירים שלהם שאני הכי אוהב הם One Tree Hill, ו-In a Little Time (אני לא סגור שזה שם השיר, כי כבר עברו כמה שנים מאז חרשתי אותו) אבל האמת, שנורא קשה לבחור. קצת הזנחתי בשנים האחרונות את אלילי. אני מבטיח ומצהיר בזאת - כשאני חוזר הביתה אני חוזר אליהם בגדול.
הפורום של הלהקה האלילית הזאת שאין עליה, ועוד לגלות ככה בעמוד הראשון כל מיני דברים כמו... לראות תגובה של מישהי שבונו הזמין לבמה בתל-אביב. אם היא היתה יודעת כמה אבל כמה קינאתי בה בהופעה, סיננתי מהשיניים למה היא, זה אני הייתי צריך לעמוד שם. ההופעה הזאת הייתה אחד הדברים המרגשים ביותר בחיים שלי. הגעתי מירושלים ורוב האוטובוס היה מלא במעריצים. חבר שלי השיג כרטיסים ליציע הכבוד (של אחד מזכייני ערוץ 2), אבל בסוף הוא לא הצליח להגיע. הסתובבתי שם בין כל המי ומי הנוצצים של הבידור, והרגשתי מה זה אאוטסיידר ולבד עם התרמיל שלי על הגב. החימומים רצו ברקע, ואני התנחמתי ביין ובכיבוד שהגישו לנוצצים. האלים עלו לבמה, ואני שם על הטריבונות למעלה שבקושי ראו משם משהו עם כל הנוצצים של הביצה המקומית, שחלקם בטח לא היה טורח להגיע אם זה לא היה בהזמנת חינם של ערוץ 2 לבימת הכבוד. אני מדוכא שם למעלה, ושאלתי מה אני עושה שם בכלל. בדילוגים קלים, ירדתי למטה לדשא, משאיר מאחור את שלמה ארצי ושאר הנוצצים המקומיים. רציתי לעבור את הגדר לאיזור הקרוב לבמה, אבל לא נתנו לי, ובשער גם התחילו לעשות סיפורים. מחוזק ביין של המכובדים התחלתי לבכות (כן, כן...) "מה זה, יש לי כרטיס ליציע הכבוד ואתם לא נותנים לי להכנס ליד הבמה - אני רוצה את בונו!..." הם לא בדיוק ידעו מה לעשות עם הבכיין המגודל והרגיעו אותי שהכל יהיה בסדר ורק יבדקו לי את התרמיל. וואו אני מתרגש כשאני נזכר בזה. כמובן שסוף טוב הכל טוב. זו היתה חוויה שאי אפשר לתאר במילים, לא חוויה, לא ספקטקל, זה היה חיזיון. ותסלחו לי על ההשתפכות. אני בטח הכי זקן פה בשטח, ואני התאהבתי ונפלתי שדוד כשיצא The Unforgatable Fire (הייתי אז בצבא). השירים שלהם שאני הכי אוהב הם One Tree Hill, ו-In a Little Time (אני לא סגור שזה שם השיר, כי כבר עברו כמה שנים מאז חרשתי אותו) אבל האמת, שנורא קשה לבחור. קצת הזנחתי בשנים האחרונות את אלילי. אני מבטיח ומצהיר בזאת - כשאני חוזר הביתה אני חוזר אליהם בגדול.
בן כמה אתה? אז ההופעה הייתה לך בחינם?