אני בת 41 עם נכות פיזית שוקלת הורות חד הורית

[enatk]

אני בת 41 עם נכות פיזית שוקלת הורות חד הורית

מה דעתכם ? יתרונות מול חסרונות ? זכויות כחד הורה ? אני בגפי ללא תמיכה סבבתית ושכר נמוך ...האםיש גופים לעזרה שתומכים במצבים אלו?,תודה על כל עזרה ומידע.

 

[פקידונת]

כדאי לך לא לא לא להיות הורה יחיד.

ראשית, אם סדר העניינים בטבע הוא, שלאדם יש אמא ואבא, סימן שזה הצורך שלנו. כשאת יולדת במודע, וגוזלת מילדך את הזכות לגדול עם אבא, אמללת אותו בעצם. וזו אגואיסטיות בעיניי. לחד הורה, אמנם יש זכויות והנחות פה ושם, אך, זכויות אלה, אינן מקנות את הזכות לחיות בכבוד, או לשרוד בכלל... זכויות אלה, הן מין סיוע כספי קטן, שאת מקבלת אותו לרוב אם אינך משתכרת כדי מחייה. בקיצור: אם השכר שלך נמוך, משמע: הילד שיוולד לך, יכנס מיידית לחיי מחסור, ויהיה עד בעל כרחו לנסיונות ההשרדות שלך. מעבר לזה: ילד, הוא אדם בפני עצמו: עם אופי משלו, רצונות, ומידות טובות ופחות טובות... תמצאי את עצמך תוהה לפעמים: " בשביל מה הבאתי את זה על עצמי"..? מאחלת לך, שתגיעי להחלטה נבונה, מתוך רציונל וקרירות רוח.

 

[אלן 1 היחידה]

מצטערת,אך יש לי השגות בנוגע לאימרה שלך!!!

אני מבינה אותך שזה נובע מהעובדה שאת ממורמרת אבל,,אני לא מסכימה איתך בכלל, הרצון לאימהות הוא רצון אנושי וגם ילדים שגדלים ללא דמות אב = נכון חסרה הדמות אבל,,אני לא רואה הרבה שוני בילדיי מילדים אחרים,ההיפך הוא הנכון,יש לי ילדים לתפארת ואני גאה בהם,את יודעת למה? כי אני משקיעה את נשמתי בהם,בחינוך וכן,,גם עבדתי במקצועי ואני מתכוונת לחזור, יש עמותות שעוזרות ושוב תלוי באדם/באישיות שלו ובחוסן, אני הייתי מציגה את הדברים שונה אבל,,אין ספק שצריך להיות אדם חזק/שורד ובטוח בהחלטתו, ואגב,,מעולם לא חשבתי לעצמי"מה הבאתי על עצמי" ושוב,,,זו אני, אילנה

 

[עליזה 63]

פקידונת את נשמעת ממש

ממורמרת . אני מכירה ים של אמהות שמתוך בחירה הן אמהות יחדניות וגידלו ומגדלת ילדים לתפארת מדינת ישראל. ואני אחת מהם. הרצון להיות אמא זה משהו של הנשמה של כל אשה . ואם יש לה נכות או לא זה אומר שהיא תהיה אמא רעה.נכון שיש דברים שמאבא נותן אמא לא יכולה לתת אבל עד להגיד שזה אגואיסטי נו באמת

 

[פקידונת]

זו דעתך עליזה, ואני מכבדת אותה.

כשאני עומדת מול שוקת שבורה של לחץ כלכלי אדיר, מתפרנסת שכר יסוד, ללא דמי מזונות, וצריכה לספק את צרכיה המרובים של ילדתי, אני מרגישה, שקל יותר היה, לו אותו אבא שהיה שותף ליצור של הילדה הזו, ישא בעול. כשמגיעים שבתות וסופי שבוע, וכל מה שהילדה רוצה, זה לבלות בחוץ, ( ולא משנה מזג האויר...) ואני רק רוצה לנוח ולנקות ראש, אני מבינה אז, שהצעד של להביא ילד לעולם, היה אגואיסטי מבחינתי. כי ממילא אין לי את הכוחות להיות כל כולי שלה. יש לי צרכים ורצונות משל עצמי. יתרה מכך: אין לנו משפחה. אינני יכולה לעבוד כמה שצריכה, כי אין לי היכן להשאיר אותה. אז מבחינתי, הילדה עוצרת אותי מלעשות מה שאני צריכה. אוהבת אותה ודואגת לה מאד, אך זה לא משנה את העובדות שציינתי. ממורמרת אני לא. מציאותית אולי.

 

[אלן 1 היחידה]

פקידונת יקרה,גם אני לא כל כולי שלהם תמיד

לי יש בניים,מבחירה, נכון,לא קל,במיוחד עכשיו בחופש ובכלל,אבל,יוצאת לעבוד באוק' ברגע שיכנס למעון הוא כבר יהיה בן שנתיים, הגדול בכיתה ד' לומד עד 3:30 נמצא במסגרת, אני יודעת מהו קושי האמיני לי,כשעניתי לך לפני יומיים לא התכוונתי לפגוע אלא שחשתי שאת ממורמרת ממצבך,יש הגיון במה שאת אומרת וילדים לוקחים ממך,וילדים הם קודמים לכל,וכשאתה בוחר לגדל לבד/כמוני אתה מודע לקשיים, לומר לך שאני כבר המון זמן לא קראתי עיתון בשבת,,למשל??? קונה/זורקת,הפסקתי לקנות חבל על הכסף, בכדי לא ליצור לי תסכול אני משתדלת לחלק את הזמן בין שניהם,יש הפרש גילאים בינהם גדול,ולמדתי עם הזמן, אני חושבת גם שאין שלמות באימהות,חפשי זמן איכות איתה,במזג אוויר גשום אין מה לעשות למטה,אני אוהבת להרטב ומטרייה וכאלה(עכשיו יש תינוק אי אפשר,בעססה....)חחחח ואת הבאת ילד לעולם מתוך קשר'זוגיות נכון?? אז למה זה אגואיסטי,,ולמה הצורך של להיות אימא זה אגואיזם\?? לא חשה שמנעתי מילדיי אבא,,הצורך לגדל לבד נבע מסיבות כאלו ואחרות,הבכור היה מתוכנן והקטן ממש לא,, קבלתי המון עזרה בהתחלה ולי גם אין משפחה שתומכת,מידי פעם מבקרים/נותנים, ובכל זאת מכבדת אותך ואת דעתך רק שזה נשמע מריר מידי. אילנה

 

[אלן 1 היחידה]

עוד משהו קטן,,היתרונות גוברות על החסרונות

לומר לך שזה קל,ממש לא,אבל אושר גדול, יותר קשה לדעתי לאישה שחוותה זוגיות והנישואים נכשלו מסיבה כזו או אחרת, ו/או שיש אבא והוא לא בתמונה בכלל ועוד בונה זוגיות חדשה וילדים נוספים,ויש לי עוד הרבה דוגמאות,,,, יש משקל רב לנושא הכלכלי למרות שכשילדתי את בני הבכור לא היה לי כמעט כלום חוץ מעבודה טובה, והייתי צעירה ממך(בת 33 שילדתי את הבכור), את צריכה מאד לרצות. אילנה

 

[s h o o s h a]

ילדים זו שמחה, ילדים זו ברכה

כל כך מבינה את הצורך לחוות אימהות והורות בכלל. אלא שמה לעשות, הורות דורשת מאיתנו משאבים עצומים ובלתי נגמרים של כוחות נפש וכן, גם תקציבים כספיים לא פשוטים. להביא ילד לעולם מתוך כוונה שהמדינה תסייע, שעמותות יתנו, ש'גופים' יתמכו- הייתי חושבת פעם נוספת. האם נכון ונבון להביא ילד שמרגע היווצרותו, דרך התפתחותו, לידתו וגדילתו, יחיה בחוסר ובאין? אהבה, כמיהה ורצון לחבוק ילד היא עצומה אך אין בה כדי לקנות טיטולים ומטרנה, בגדים וצעצועים, ועוד ועוד. לא יכולה שלא לשאול את המבקשות לממש אימהותן במה 'אשם' הילד שעתיד להיוולד ומה חטאו שעוד בטרם נולד נגזר עליו עוני? תשובתי בסיכום היא שאם לאם לעתיד אין את התנאים הבסיסיים להעניק לילדה את צרכיו, שתמתיו עם ההחלטה להביאו. ועד כמה שאולי ישמע רע המשפט הבא, אולי אפילו עדיף שתוותר על הרעיון ותעשה כל אשר ביכולתה לשפר את רמת חייה ולהעניק לעצמה את המינימום לחיים שלא יחסר בהם הלחם והחלב [מטאפורה בלבד, כמובן].