אני גאה באח שלי...

[WhiteBear]

אני גאה באח שלי...

אני לא יודע מה מעניין אותכם בפורום, לכן אני לא יודע אם יעניין אותכם מה שיש לי לומר. יש לי אח, שמעולם לא הסתדרתי איתו. תמיד רבנו בתור ילדים. הוא כמובן היה אשם. אבל לא באמת. ואני בטח שלא הייתי אשם, אבל לא באמת. אני מתאר לעצמי שזה פשוט הכימיה. אבל זו התשובה להכול. בכל מקרה, שמעתי במקרה שהוא כותב בבמה חדשה. וניכנסתי לראות דברים שהוא עשה. גרם לי מאד להעריך אותו. ואני אפילו לא מרגיש שאני יכול לומר לו את זה. זה רק יראה כמו ניסיון שלי להתקרב אליו. וזה לא משהו שהוא רוצה (אל תשאלו אותי איך אני יודע, ניסיתי - זה איך). עצוב אבל אלה החיים. לסיכום, אני מצרף את הלינק, אם מישהו רוצה להיכנס ולראות איזה אח פצצות יש לי. הקטעים שהוא כתב מאד טובים, ונוגעים ללב, באמת שווה: http://stage.co.il/Authors/ShookyGalili

 

[שריר]

בני כמה אתם אני יודע שזה נשמע שאלה

מפגרת אבל באמת בני כמה אתם? כאילו לא היה איכפת לי לעזור לך אבל בגלל שאני לא יודע את כל המקרה ואני רק אוכל לדעת מזויתך אז העצה היחידה שלי בשבילך זה נסה להיכנס לנעליים שלו מאז שהייתם רבים עד עכשיו ואולי תגלה למה הוא כביכול לא רוצה להתקרב

 

[בן טל-שחר]

אכן, מעניין מאוד, מרתק.

ניסיתי להביא לכאן ציטוט נבחר כדי לגרות גם את האחרים וסתם בשביל הכיף וההנאה של הקריאה, אבל Windows התעקש על העתקה במהופך. אז ויתרתי.

 

[deep ocean]

הי מתוק

איזה כיף שאתה גאה בדברים שאח שלך כותב! פתחתי את הלינק, אבל אני עייפה מידי בשביל לקרוא הרבה עכשיו, אז לא כרגע. אח פצצות? אוף, אני לא אוהבת את הביטוי פצצות...מי הביא אותו בכלל?

 

[deep ocean]

קראתי כמה מהשירים שלו

אתה יכול בהחלט להיות גאה בו! מה שלומך ככה? חיבוק מיכל

 

[WhiteBear]

אוייש... (ותודה)

תודה על שעברת על מה שאח שלי כתב. נכון שהוא מעולה!! (שמתי את התמונה שלו של פנים בתור רקע למסך שלי) אני מת על הכתיבה שלו. ואני שומע אותו מקריא כשאני קורא. זה לא שהוא מדהים בצורה אובייטיבית (נידמה לי שלא) אבל אני מאד מזדהה איתו. האחיינים שלי ביקרו אותי בחג. ואתמול בכיתי כי הרגשתי שאני לא מסוגל להרגיש. אני מת מצחוק על הרגש הזה. הוא תמיד חוזר אלי. אני מרגיש כאילו אני אדם אטום. כאילו אנ לא מסוגל להרגיש שום דבר - ואז אני בוכה. זה סותר ופרדוקסלי בצורה מטריפה. אני חושב שהרגשתי ככה בגלל האחיינים שלי. אני כל הזמן ראיתי אותם בשיעמום טוטאלי. ואני הרגשתי שאני לא יכול (ולא רוצה!) לעשות כלום. זה קצת ארוך, אז אני לא אכתוב את הכול פה. רק מילה נוספת, אני חושב על לקיים מפגש פורום אצלי בבית. הבעיה היא שאבא שלי לא רצה לדבר בזמן ששאלתי אותו. מבחינתו, הוא לא יצא מהבית אף פעם... אבל בטח נוכל לשנות את זה תוך כמה זמן לאיזה סוף שבוע. אבל השאלה אם כל החבר´ה פה יכולים להציע אלטרנטיבה. אם לא, אז בין כה נחכה עד שזה יקרה. הדוב הלבן.