אני גמורה.

אני גמורה.

אני באמת לא יודעת מה לעשות יותר..... אני מאוהבת בבנאדם שאני לא יכולה להיות מאוהבת בו. יש לי את כל הסיבות הנכונות למה לא לעשות את זה. אבל אני לא יכולה.... אני לא מפסיקה לחשוב על זה. אני יודעת שזה בלתי אפשרי. הוא בחיים לא יחשוב עליי ככה........ אבל מה אני אמורה לעשות? לעזאזל, הוא מציף אותי בהודעות עם כאלה רמזים, וזה ממיס אותי, אבל זה הוא, זה ככה. אני בטוחה שהוא לא באמת מתכוון. למרות שזה באמת נראה ככה......... אבל אם הוא רוצה, למה הוא לא עושה עם זה משהו, לעזאזל? היו כ"כ הרבה הזדמנויות. אני מרגישה שפספסתי משהו גדול....... אלוהים, הוא התגייס היום, ואני לא הייתי שם..... הייתי באילת. ממש. רק רציתי לעוף משם ולבוא להיות איתו.... ולא הייתי.... ואני כבר מתגעגעת. עכשיו זה באמת לא ילך. עברו רק כמה שעות מאז הפעם האחרונה שדיברנו ואני מרגישה כאילו הבטן שלי נקרעת..... מה אני אעשה שבועות שלמים עכשיו? כשהוא יחזור מהצבא, הוא בטח יחזור להיות עם חברים שלו. מי אמר שהוא ירצה להיפגש איתי...... למה הסתבכתי ככה....... אוף. עצוב לי, רע לי.
 

noosh

New member
אוקיי

אין לי מושג מה טיב הקשר ביניכם - אתם ידידים לא הכי קרובים? אתם ידידים ממש קרובים? את סתם מכירה אותו מאיפשהו? כמה זמן אתם מכירים בכלל, איך אתם מנהלים את הקשר (על בסיס יומיומי, פעם בשבוע-שבועיים, נפגשים הרבה, רק טלפונים....) אבל את כן יודעת, וזה מה שחשוב. את באמת חשובת שאין מצב? באמת-באמת? כלומר, חושבת שאין מצב בגלל שאין לך ביטחון בעצמך, בגלל שאת מפחדת, או בגלל שאת בטוחה לחלוטין? כי את מבינה, לפעמים חוסר הבטחון שלנו גורם לנו לחשוב שאין מצב שהצד השני יהיה מעוניין, אבל הוא כן. וחבל לפספס משהו כי פוחדים לקחת את הסיכון. וזה תמיד יהיה סיכון, וגם תמיד יהיה פחד. צריך לדעת להתגבר עליו. מה את מפסידה אם את מנסה? ידידות עמוקה שאת לא יכולה בלעדיה, חברות חביבה שחבל לך לוותר עליה, או לא שומדבר רציני מדי? תחשובי על זה שניתוק קשר כשיש קראש על מישהו תמיד נראה כדבר נוראי לטווח הקצר, אבל צריך להסתכל מעבר, לטווח הארוך. את באמת לא תוכלי לראות את החיים שלך בלעדיו בתור חבר? קשר ביניכם, או לקחת סיכון, זה לשים יותר מדי על כף המאזניים? יש מצב שפשוט תקבלי "לא" כתשובה ותמשיכו הלאה? ואם באמת אין מצב, אז יש מצב לנתק את הקשר? שוב, בטווח הארוך, כי בקצר זה תמיד ייראה טראגי. העניין הוא שדברי םלא עוברים בד"כ סתם, צריך באמת דיסטאנס כדי לשכך אותם קצת, לפחות עד כמה שאני יודעת, ואולי אני טועה. ועכשיו, אחרי כל הפרקטיקה, תדעי שהדברים האלה זה תמיד עניין של סיכון. הדברים שרואים בסרטים, שהם פשוט מתאהבים והכל פשוט, זה באמת רק בסרטים. תמיד יש סיכון לקחת, ותמיד צריך את האומץ המספיק כדי לקחת אותו. ולפעמים זה הכי משתלם בעולם, ולפעמים לא, אבל לומדים מזה המון. תחשבי על זה. תחשבי אם את לא פשוט מפחדת לעשות צעד נוסף מעבר לפלירטוטים שלו. זה באמת איך שהוא, עם כל אחת, או רק איתך? ולמה "פספסתי משהו גדול", איפה הפספוס? שומדבר עוד לא מאוחר. למה שהוא לא ירצה להפגש איתך בסופ"ש? מהניסיון שלי, בסופ"ש הראשון רוצים לראות כמה שיותר אנשים. לפחות תציעי, מקסימום הוא יגיד שהוא עסוק. הדברים האלה באמת יכולים להיות הכי מדהימים בעולם אם מנסים. אני לא יודעת אם באמת שווה לך כי שוב - אינ לא מכירה את הקשר ביניכם, אבל אם זה שווה אז תאזרי אומץ ותנסי. את יכולה להרוויח מזה כ"כ הרבה.
 
הקשר בינינו..... קצת מסובך.

הכרתי אותו כי הוא היה המדריך שלי בצופים כשהייתי בכיתה ח'. [עכשיו אני עולה לי"א] תמיד היה לנו סוג של קשר אחר, קצת פחות ממדריך וחניכה, וזה התחזק גם אחרי שהוא לא הדריך אותי.... השנה הקשר שלנו הפך להיות ממש טוב. מבחינתי הוא אחד הידידים הטובים שלי. השאלה היא איך הוא רואה אותי.... אני לא יודעת. יש לנו המון שיחות ארוכות, ואנחנו גם נפגשים. אני לא יודעת אם באמת באמת אין מצב. מצד אחד, כל הזמן שואלים אותי אם אנחנו ביחד. החברה הכי טובה שלי שיודעת על כל העניין אומרת לי שאני חייבת ללכת על זה כי זה נראה כאילו הוא ממש רוצה אותי וכאילו זה באמת אמור לקרות. אבל אני לא יודעת... אני כל הזמן חסרת ביטחון. כל הזמן פוחדת לעשות עוד צעד כי אני לא רוצה להרוס כלום ביננו או להרגיש אחרי זה לא נח איתו. אני לא רוצה לאבד את הקשר שיש לי איתו עכשיו, אבל אני בהחלט רוצה יותר מזה... והתחושת פספוס היא כי לפני שהוא התגייס נפגשנו וזה היה כ"כ לא כמו שרציתי. בסוף הוא רק שתק וזה היה כלכך מוזר ו..... אין לי אפילו איך להגיד את זה. ולגבי ניתוק הקשר, אני לא יודעת....קשה לי בלעדיו. רק יומיים שלא דיברתי איתו, ואני לגמרי מבואסת ומנותקת מהכל. וזה משגע אותי כי אני לא יודעת אם גם הוא ככה או לא.... אגב, תודה על התגובה. הייתי צריכה לפרוק את זה איפשהו.
 

noosh

New member
טוב, אז את צריכה לחשוב

אם מניע אותך חוסר הביטחון והפחד להדחות, או הידיעה המוחלטת שהוא באמת לא מעוניין. הבעיה בדברים כאלה זה שהם באמת גורמים לנו להרגיש שאנחנו לא מספיק טובים, והצד השני לא באמת רואה אותנו ככה. זה ממש טבעי שאת חסרת ביטחון, כי את מפחדת להדחות, אז את מבקרת את עצמך הרבה יותר מהנדרש. אולי כדאי לך לנסות. מה הכי גרוע שיכול לקרות? (אני שואלת ברצינות, לא היפוטתית)
 
הכי גרוע שיכול לקרות....

אני אהיה מובכת בטירוף, ודי אהרוס את הקשר. בחיים לא יהיה לי אומץ לעשות את זה.....
 
וואללה -

לאף אחת מהשאלות ששאלת אין תשובה. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך הוא שהודעות עם רמזים זה רק בעיני המסתכל. כלומר את היא זו שמחשיבה את מה שהוא כותב ר"רמז" - כדי שרמז יהפוך למציאות, הוא חייב לעבור שלב מוודא - משהו שאת לא מוכנה לעשות כי זה נשמע לך הליך שמסכן את הקשר ביניכם. מכיוון שכך, את חייבת לבחור מה יותר "נורא" בעיניך: להישאר בעולם הרמזים בלי לדעת מי-מה-מו, או לברר האם הרמז הוא רמז ואז או לתת לקשר סיכוי או לסכן אותו. ואת יודעת את כל זה, אבל לא מוכנה לשלם את מחיר הבחירה שלך. את גם גם מוכנה לוודא, וגם לא מוכנה לסבול לחיות בעולם הרמזים.
 
זה כ"כ נכון....

וואי, אני חייבת לשפוך גם את זה. אתמול היה לי את הלילה הכי מושלם בעולם איתו. הוא חזר מהצבא, ולמען האמת, הוא דווקא כן רצה לראות אותי.... הוא נפגש עם כל החברים שלו ואח"כ בא לאסוף אותי, ופשוט טיילנו בישוב כל הלילה ודיברנו ושמענו מוזיקה, והלכנו למקומות שכוחי אל כמו הגשר או המגדל מים [נו, ביישוב שלי], והיה כ"כ כיף. ובסוף ראינו את הזריחה ביחד והוא לקח אותי הביתה. אבל עדיין, זה נשאר בדיוק באותו מקום שזה היה.... רמזים שכאלה אבל חוסר וודאות מוחלטת.
 

noosh

New member
אז קחי סיכון.

פשוט קחי אותו, באמת. לחיות ככה זה נשמע לי אפילו יותר גרוע. והכי גרוע שיקרה - זה לא יילך, הוא לא ירצה, את תהיי מובכת, הוא יהיה המום, הקשר יהיה מוזר. ועל דברים כאלה אפשר להתגבר, אני מכירה כ"כ הרבה סיפורים מחברות שלי שקרו להם המקרים האלה, ואחרי תקופה מסויימת הם המשיכו הלאה ודברים הסתדרו. ואם זה לא - אז לא. יהיו לך עוד כ"כ הרבה אנשים מקסימים בחיים, את לא רואה את זה עכשיו אבל זה יקרה. וזה עדיף, כ"כ עדיף על החוסר ודאות המתסכל הזה, על הכאב ועל התחושה שיש כשהוא לא שם. ואת יודעת מה? אני חושבת שהסיכון הזה שווה את האושר שיכול להיות לך אם זה כן יקרה.
 
אין לי אומץ ../images/Emo10.gif.

אבל אני אנסה.... הוא חוזר מחר לצבא, אולי כשהוא יבוא הביתה בפעם הבאה. בכל מקרה, תודה לשתיכן. עזרתן לי מאוד.....
 

yuval k

New member
אני לא יודע עד כמה אומץ זה מה שצריך

בכל אופן, במקרה הזה לפחות, אני מסכים עם נועה שעדיף שתנסי. בהצלחה!
 
למעלה