"אני די מכירה אותה וירטואלית.."

Pure SilenCe

New member
"אני די מכירה אותה וירטואלית.."

מצטערת שאני פותחת שירשור חדש, אבל לדעתי זה נושא שמצריך שירשור בפני עצמו. רותי כתבה בתגובתה אלי "זו גולשת שאני די מכירה אותה וירטואלית". אם נתייחס לגולש שחברי הפורום לא מכירים באופן אישי, אל על המסך בלבד, וכן המנהלים, האם אנחנו יכולים לומר בבטחון שאנו די מכירים אותו וירטואלית? נכון, עד כמה שהוא יחשוף מעצמו, ככה נדע, ותו לאו. אבל זה גורם לי לתהות, עד כמה באמת אנחנו מכירים את הוירטואליים שלנו. כמה מהחשיפה שלו ומהקריאה בין השורות שלנו, תספק לנו מידע על אותו אדם. יכול להיות שהוא משקר, יכול להיות שהוא חושף רק שמינית ממה שקיים. אלו פרמטרים מאוד חשובים, שקיים הכרח מינימאלי שנדע אותם במידה ויש צורך להגיש לו עזרה ותמיכה נפשית. מה אני שואלת בעצם? האם אנחנו באמת יודעים מה קורה שם? האם אנחנו באמת מסוגלים לעמוד על קנקנו של אותו אחד? איך נדע מי טרול ומי כותב לנו כתובת בכתב חרטומים על הקיר, כתב שלא נדע לפענח? הפורום שלי הוא קהילה ברובו, הגולשים ה"זרים" אינם רבים, מאחר ומדובר בנושא ספציפי. אך מה בדבר פורום אחר,קחו לדוגמא את מוזה, פרט לקהילה הקבועה שם, נכנסים אנשים שאינם מוכרים, להביע את כאבם. איך היא כמנהלת יכולה לזהות? [אני מדברת על הגשת תמיכה בכלל, לאורך הדרך ולאו דווקא על אירוע חירום שיצריך הזעקת אנשי מקצוע]. איך מנהל יכול לדעת עם מה הוא מתמודד? "די מכירה אותה וירטואלית" הוא משפט שגם אני אמרתי לא אחת בשיחותיי עם נטע או אפרת. עכשיו כשאני חושבת על כך, אני תוהה עד כמה הכרתי בכלל ואם היה משהו שיכולתי לעשות אחרת, לו הייתי מנסה להכיר יותר. מה דעתכן/ם? יום מקסים
 

ה מוזה

New member
נושא חשוב

ובאמת רק לאחרונה זה העסיק אותי , והבנתי שאין לי אפשרות לזהות וביני לבין עצמי החלטתי בעקבות מקרה שהתגלה אצלי כשקר מוחלט שאני חייבת לצאת מנקודת הנחה שכל מכתב הוא אמיתי לא הרבה יודעים שלפני מספר שבועות בגלל מקרה כזה שקלתי לפרוש ולעזוב , גולשת שחשבתי שאני "מכירה אותה וירטואלית" במשך שנה וחצי של כתיבה אצלי ,של מכתבים קורעי לב של סיפור קשה ..התגלתה או ליתר דיוק הסיפור שלה התגלה לי כשקר מוחלט ובמשך שנה וחצי תמכתי נתתי לזה לגעת לי בלב לא יכולה אפילו לתאר את ההרגשה ביום שנתגלה שהכל מפוברק עברו בי שאלות פנימיות נוקבות , בתמונה הכללית ראיתי גם את הגולשים האחרים שנתנו תמיכה ,שקוראים אצלי ויוצאים מנקודת הנחה שאלו הודעות אמת ,הרגשתי אחראית ...הרגשתי נפגעת וכן ,כועסת ראיתי בזה ניצול וסחיטת רגשות מניפולציה רגשית בצורה המכוערת ביותר בסופו של שבוע קשה עם הרבה שאלות כמו ששאלת כאן "האם אנחנו באמת מסוגלים לעמוד על קנקנו של אותו אחד?" הבנתי שאם לא אצא מנקודת הנחה שכל מכתב אמיתי ואתחיל לשקול לפני כן ולחפש האם כן האם לא לא אוכל להגיב ולא לתמוך , אני לא חושבת שזו שאלה של "עד כמה אנחנו מנסים להכיר יותר " זו שאלה של עד כמה הבן אדם שכותב מוכן שנכיר ,מוכן לחשוף ... והמקרה הזה הראה לי גם צד אחר של הגולשים ..הצד הפחות יפה בפורום שלי יש הרבה כותבים שאינם בקהילה ואין לי כל דרך לדעת מה שקר ומה אמת ולפעמים יש רק הזדמנות אחת להגיב והגולש/ת נעלמים זה באמת נושא שאצלי לפחות העסיק אותי הרבה ,חשבתי עליו הרבה ואני חושבת שאת לא יכולה להפיל את האחריות עליך לו היית מנסה להכיר יותר .. בכלל המילה "להכיר " במימד הזה היא מאוד מוגבלת ...ובמקרה של הפורום שלי היא עוד יותר מוגבלת אני זוכרת שאלו היו ימים לא קלים וכמה שהיה חסר לי הפורום הזה של תמיכה של עצות של התייעצות ... הדבר הראשון שעשיתי היה מייל לנטע "מה קורה עם פורום תמיכה "
שיהיה סופ"ש שקט
 
../images/Emo45.gif

אני חושבת שאנחנו חייבים לתת לכל כותב להנות מהספק...אבל אני מודה שבאיזשהו שלב גם קמו אצלי חומות. פשוט לא יכולתי לשאת את הניצול של הרצון שלי לתמוך. זה נושא מאוד מורכב...
 

EverMan

New member
אותה הגולשת הצעקנית ...

אולי כל מה שהיא סיפרה היה שיקרי ... אבל נראה לי שהצור שלה בחיבה , והצורך שלה בתשומת לב - לא הייתה שונה מהסיפורים שהיא סיפרה... אז אולי הבאת את החיבה וה"צומי" לדמות בידיונית שהיא המציאה ... אבל היא עצמה הייתה זקוקה כנראה לתשומת לב לא פחות ...
 

רותי ב.

New member
מנסה להתמודד עם השאלה -

לפחות לנסות לחשוב על זה - כשכתבתי את המשפט הזה - "זו גולשת שאני די מכירה אותה וירטואלית". אכן התכוונתי שלא מכירה אותי *באמת* אלא מהודעות על המסך, במשך תקופה ממש ארוכה. זוכרת הודעות קודמות שלה, שבהן היא כתבה על דרכי התמודדות עם דברים כאלה ואחרים, על דרכי קבלת החלטות, על מחשבות וכו'.... מישהי שפחות או יותר אני מסוגלת "לצפות" איך היא תקבל את התגובה - מבחינתי, ספציפית לאותה תגובה שהופנתה לכותבת המסוימת הזו - על סמך אותה היכרות וירטואלית ידעתי שהיא לא תקח את התגובה כ"החלטה במקומה" אלא כעוד איזו נקודת מבט, שתלקח בחשבון בשיקולים שהיא תעשה בעצמה, בתהליך קבלת ההחלטות שלה. וכמו שכתבתי, גם הבהרתי את זה הרבה יותר, במסר ששלחתי לה. כמוך אני מודעת לזה, שאנחנו לא באמת מכירים את הוירטואלים שלנו, האמת היא, שגם אחרי שהם מפסיקים להיות רק וירטואלים, עדיין אנחנו לא מאד מכירים אותם, אלא עוד אי אלו צדדים שהם בוחרים לחשוף, או שאני בוחרת להחשף להם. כמה אנשים את יכולה להגיד שאת מכירה ממש ממש - כבר לא מדברת על הוירטואלים, אלא על אלו שבחיים האמיתיים שלנו - לא אטעה אם אומר שמעטים בלבד... כמה באמת נפתחים עד הסוף? אמיתיים עד הסוף??? לא משקרים? אז נכון, בוירטואליה קל יותר לשים מסכות, לרמות, להתחזות וכו'.... ויש צדדים שלעולם לא נוכל להכיר באמת ... אבל לי, כמנהלת, ובהקשר המסוים שכתבתי את המשפט הזה, בתגובה שלי, חשוב היה תחום מסוים אחד - 'אם יהיה בסדר מצידי לנקוט עמדה ברורה יותר, להביע את דעתי, להצביע על כיון שנראה לי'... או 'לשמור על נייטרליות ועמימות'. מצידי אותה כותבת, יכולה לחשוף רק שמינית ממה שמכיל אותה, יכולה לשקר, יכולה להיות מישהו או מישהי אחרת לגמרי ממה שהיא מציגה את עצמה. אני לעולם אתייחס להודעה עצמה, לשאלה עצמה, למחשבות שהיא מעלה בהודעה מסויימת, לא לאיזה מכלול שאני מנסה לדמיין. למה אנחנו צריכים לעמוד על קנקנו של מישהו??? ירצה - ישתף אותנו יותר בפרטי, לא ירצה - לא ישתף. למה חייבים לזהות מישהו מעבר למה שהוא / בוחר לשתף??? הרי זו כל מהות הוירטואליה - לא? לא יודעת, אולי אני טועה, אבל ככה אני רואה את הדברים.
 

Pure SilenCe

New member
למה אנחנו צריכים לתהות?

דווקא בפורום כמו סיפורים מהחיים, לעיתים עלינו לתהות על קנקנו. שם נכתבים סיפורים. אם אותו נושא, דוגמת פגיעה מינית, חוזר שוב ושוב בסיפורי גולש מסויים, ומתגובותיו לאחרים אתה למד שהוא אדם כואב, עצוב כועס, או אף בעל נטייה אובדנית, עלינו לדעת האם יש ממש בנושא או שהגולש בוחר לכתוב על נושא כאוב שאין לו נגיעה אישית איתו. כך נוכל לדעת כיצד לפנות אל הגולש, לתהות על קנקנו, לדעת שגולש זה בעל נטייה אובדנית. ברגע שנלמד לקרוא נכון את הגולש, נדע גם מתי הוא יכתוב קריאה לעזרה, ולא נפרש אותה כעוד סיפור מדהים וכואב אך ללא שום נגיעה למציאות. יש חלק שאת צודקת בו, החלק שבו עלינו לכבד את פרטיות גולש ולא לחטט בחייו. בזה אני דוגלת. מה שיירצה לחשוף, שיחשוף. זה נכון. אבל לעיתים זה נדרש שנהיה קצת יותר עם היד על הדופק. קחי לדוגמא את אדרת, haler, ההודעות שלה מיום ליום הופכות יותר ויותר טרגריות. ואז באה הודעה של "הכל טוב, יש תקווה". למדנו בכנס של סה"ר שבמצב כזה עלינו לחשוד יותר, מאחר והנטייה של אובדנים היא ליצור מצב שבו נחוש את התרוממות הנפש שלהם, בעוד הם כבר "מצאו את הפתרון - אובדנות". במקרה של אדרת, שאני מכירה אותה "וירטואלית" כבחורה עם הזיות שבימים אלו ממש הופכת את עצמה לטרול מסומן במערכת. [דוגמא אחת מיני רבות: סיפורי אלף לילה ולילה על חברות מדהימה עם נאור, כולל תיאורים רומנטיים על מקלחות משותפות ואקטים מיניים משובבי נפש, הפכו בפורום 143 לסיפור קשה על ניצול ותקיפה מינית שנאור ביצע בה]. אז במקרה שלה, אני תוהה מה הייתי מרגישה היום, לאור הודעותיה קורעות הלב, לו לא הייתי מכירה אותה באמת. אמנם לא נפגשתי איתה, אבל בנות מהפורום נפגשו איתה והודו שהיא לא דוברת אמת וכי יש לה נטייה להגזמה ולנקמנות. לכן, אני כמנהלת צריכה יותר "לסמן" לעצמי מי גולש שזקוק לתשומת לב מירבית מצידי. ואז נכנסים הגרמים הבאים לתמונה: סה"ר שאליו מפנים או פונים עם הבעייה, הנהלתה, שאליהן יש לדווח על מקרים חריגים, וכמובן, הפורום הזה שמעתה יאפשר לנו להתייעץ אחד עם השנייה, להתחזק בו, לקבל תמיכה וכדומה. אם לא נתהה על קנקנו של גולש זה או אחר, לפי הצורך, אנו עלולים לפספס נקודה חשובה או שאנו עלולים להפגע באפן אישי מאחר ובטחנו בהם, נתתו מעצמנו, והתרמית פגעה יותר מידי.
 

רותי ב.

New member
לגבי פורום סיפורים,

עוד בתקופה שאת השתתפת בו באופן די פעיל, את בטח זוכרת שלא פעם שאלתי כותב/ת עם זה "סיפור אמיתי" , ולא פעם גם, התגובות היו - 'זה נסיון בכתיבה יוצרת' - כך שכאשר יש צורך, אני בהחלט מנסה לתהות על קנקנו של הכותב, כדי להבין אם דברים שרשם הם כאלו שאכן חווה אותם, או שהם עוד נסיון ספרותי . גם ציינתי פה בהזדמנויות שונות, שבהרבה מקרים אני מעדיפה קודם לשלוח מסר פרטי לכותב, עוד לפני התגובה על גבי הפורום. במידה שמתעוררים חששות או תהיות. מבלי להתייחס לדוגמא שהבאת, אני עדיין בדעה שעדיף * לי * להתייחס להודעה עצמה, אל כל הודעה לגופה, ואל כל שם משתמש לגופו. כאשר אני נתקלת במקרים שדורשים דיווח לסהר או לגורמים אחרים, אני דואגת להעביר את כל המידע שיד לי על אותו כותב. כבר היו אצלי מקרים בפורום שנפגעתי מהם מאד, אני לא חושבת שאני צריכה להזכיר לך את פרשת הקצין הסגול, עם כל שירי הדכאון שלו, והתגובות שלי ולא רק שלי, ובסוף את השתלשלות אותה פרשה עגומה. אני זוכרת את המקרים האלו, שנתתי מעצמי, שתרמיות כאלה ואחרות פגעו בי, ובכל זאת אני אמשיך ואבטח בכותבים מבלי לנבור במקומות שהם אינם מעוניינים לחשוף, עד ששוב אווכח שטעיתי.
 

Pure SilenCe

New member
ובדרך את נרמסת פה ושם..

רמיסה שגורמת לך לא פעם לאבד כוחות..והכל בשם האובייקטיביות. לא חבל? אני לא בעד לשאול "האם זה אמיתי" אבל כן בעד להיות עם היד על הדופק. זה יעיל לשני הצדדים.
 

רותי ב.

New member
נשחקת נשמע מדויק יותר מנרמסת

אבל מי מאלו שמנהלים פורומי תמיכה לסוגיהם לא נשחק במידה מסוימת?
 

EverMan

New member
לדעתי יש שני מצבי הכרות

באינטרנט והם תלויים בטוהר הכוונות של המשתמש. מצד אחד , ייתכן שאדם ישקר , לחלוטין בנוגע לעצמו , וההכרות תהיה עם דמות כלשהי , לא מוכרת , וההכרות תהיה שיטחית לחלוטין. מצד שני , ישנם אנשים שהאינטרנט מאפשר להם להפתח , להיות ה"הם האמיתיים". ואותם אנשים ,שבמציאות איש לא יודע מי הם , האינטרנט מאפשר להם להיות עצמם. ואז ההכרות היא הכי אינטימית שניתן. לרוב ניתן להרגיש , לזהות , מי האמיתי ומי לא. אבל לעיתים , לעיתים אפילו הגדולים שבנו טועים. אבל באותה מידה - השקר יכול להיות גם במציאות ולא רק באינטרנט. לא ניתן לדעת. לא חסרים אנשים במציאות שלובשים מסכות.
 

neta s

New member
בעולם אידאלי, אולי

היינו יכולים להתנתק ממה שאנחנו יודעים וממה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים. היינו רק מקשיבים לאחרים, מנסים לעזור איפה שאנחנו יכולים. אבל אז אולי היינו קצת פחות אנושיים. אין לי תשובה. זו באמת דילמה. אני יודעת שבכל פעם שעובדים עלי, שמשקרים, אני קצת פחות תמימה, קצת יותר צינית, קצת יותר שחוקה. ובכל פעם מחדש, מנסה להתנתק מהרגשות השליליים, מנסה לא לתייג ולהדביק תוויות, אלא לבחון מחדש את הסיפור. לפעמים זה עובד יותר, לפעמים זה עובד פחות. אני משערת שכולנו חושבות על טאירון. אני לפחות חושבת על הסיפור הזה. מן הסתם זה גם סוג של מצוקה... אבל לא תמיד מצוקה זה תירוץ מספיק אנחנו נמצאים במערכת וירטואלית. שבה אנחנו חייבים לקבל את מה שאומרים לנו בצד השני. לא כי זה אמת, אלא כי אין לנו במה להיאחז. ואם לא נאחז במה שאומרים לנו, נהיה בכאוס. פתרונות אין לי, אבל כמו שאמרה המוזה, בדיוק בשביל זה נפתח הפורום הזה. לא כי יש פה פתרונות, כמו שאולי כאן נצליח למתן את השחיקה, האכזבה, וגם, לא חושבת שיש לזה שם אחר - הבגידה.
 

neta s

New member
הלר היא דוגמה טובה

הדוקרת יכולה להיות דוגמה נוספת.
 

ganooov

New member
מנסיוני האישי, ../images/Emo13.gif

אפשר לומר שאת מכירה אותה וירטואלית. זה מתבסס על היסוד שתמיד חלק מהוירטואליות מזוייף ואיננו נכון. גם עם האנשים שהייתי איתם בקשר הכי צמוד בנט ראיתי שאני לא מכיר אותם מספיק כדי לדעת מה באמת עובר עליהם, למעט במקרה אחד של תמיכה בנפגעת הטרדה מינית שהכרחתי לדבר על זה עם אמה (מה שפתר אז את הבעיה), אבל גם אותה לא הצלחתי להכיר עד הסוף באמת רק באופן וירטואלי, והטלפון הרס את הקשר
. אי לכך, הכרה וירטואלית אינה אמיתית, היא רק פן אחד
. או שקשקשתי שטויות
.
 
למעלה