כלומר פה, בבית: לחכות בשקט שהחתיך שלי יחזור ממכון הכושר, ובעיקר לחכות בפה סגור. וכשהוא חוזר - והוא חוזר רעב בדרך כלל - לארח לו לחברה, ולפתוח את הפה רק כדי לדבר או לחייך רבע לשמונה, שעה טובה להתחיל לסגור פיות, נכון בנות?
כשהחתיך שלי חזר מחדר הכושר ופתח שולחן (טוב, מותר לו) אמרתי לעצמי שאני בכלל לא רעבה - מה שנכון בסוף לא עמדתי בפיתוי (עלק) ולקחתי לי צלחת פסטה (רק פסטה מבושלת) עם קצת גבינת סקי 5% וטיפונת מוצרלה למעלה בשביל הדאווין. היה נחמד ועקרונית זה 'לא בסדר' אבל מכיוון שזה היה מאוד מוגבל אני חושבת שאני אטפח לעצמי על השכם, כי עדיף להתחיל ככה את היום. אמנם לא לגמרי סתמתי את הפה אבל כל היום לא אכלתי שטויות, כלומר בלי גלידות, או.. אני יודעת? כל מיני צרות אחרות. בסך הכול, כבר יומיים לא שאני בדיאטה (נו נו נו לי), אבל לפחות לא אוכלת דברים שהם ממש לא בסדר. נו, אני חייבת לנחם את עצמי, לא? תודה לשתיכן על התמיכה, היא היתה במקום ובעיקר בזמן
שמים בסיר גינה לבנה 5% קצת גבינה מלוחה מפוררת, שן שום מעוכה, ומעט אגוז מוסטט מגורר, מחממים על אש קטנה נומכה (אם זה רותח הגבינה הלבנה מתפרקת) שופכים על הפסטה ואוכלים. זה הרוטב החביב עלי