אני החמיה... חמות... חמה ...

[מיקי בת המקורית]

אני החמיה... חמות... חמה ...

כבר מספר ימים מציצה בפורום.. מתלבטת.. חושבת.. ובמיוחד קוראת את ההודעות... הלכתי לגוגל וחיפשתי מאמרים חמות-כלות... קראתי.. חשבתי... התלבטתי ובמיוחד כעסתי...

סליחה שאני נדחפת ככה... עדין כועסת...
אני יודעת שמערכת יחסים חמות-כלות הן לא פשוטות.. במיוחד כשיש לי רק בנים...
גם לי הייתה חמה (חמיות... איך שלא יהיה ... זה אותו דבר)

מתוך מאמר שקראתי -
"תהליך "עזיבת הקן" של הבן מהאם אינו קל ופשוט, הוא מחייב הן את הבן והן את האם לקבל את הנפרדות ולאפשר אותה. אמהות שיעודדו תלות, בשל צרכי שליטה וחרדה שלהן, לא יאפשרו לבניהן לפתח חיים עצמאיים, ולמעשה יותירו אותם מבחינה רגשית, במקום ילדי, חלש, ולא פנוי למעשה לבניית חיים עצמאיים אישיים וזוגיים".

מי זו האמא שלא שמחה שהבן שלה מתחתן, שמצא את האושר שלו... שאם הוא החליט שזו הכלה /בת זוג/אשתו/אמא לילדיו... איזו אמא יכולה לומר לו מה לעשות, או לקנא בכלה שלה... איזו אמא לא תשחרר את הבן שלה לחיים עצמאיים, לחיי זוגיות ובהמשך למשפחה משלו... הרי אנחנו מגדלים אותו וכשמגיע הזמן לשחרר... עוף גוזל...

אז בואו נגיד... שאני החמה המשחררת... לא מקנא בכלתי.. שמחה שהיא שם כי היא גורמת לבן שלי אושר... אני לא מבקרת אותם (ממילה ביקורת)... מודיע כל פעם שאני רוצה לבוא... מודעת לכך שברור שהקשר/ביקורים/נכדים יהיו קרובים יותר לאמא שלה מאשר אלי... הזכרתי למעלה שגם לי היתה חמה ובטח שהיתה לי גם אמא...

אז כשיש חמיה... שלא קשה לה לשחרר... שמאושרת בשביל הבן שלה... ובכל זאת יש בעייה ... זה אומר דרשני....

אז ... בעניין הביקורת .... כשבאים ושואלים את דעתי... ואני אומרת מה דעתי... שלפעמים לא מתאימה לדעתם... אז אני מעבירה ביקורת...

בעניין העזרה הכלכלית... כשיכולתי לעזור עזרתי... וכשלא יכולה לעזור... לא עוזרת...

בעניין הטיפול בילדים.. במקרה זה הנכדים שלי... בייביסיטר פה ושם לפעמים ובכייף... אך לא משהו קבוע... כי גם אני עובדת....

בעניין התנהלות המשפחה שלי... המשפחה שלי מתנהלת באופן שונה... לכן צריך לדעת לקבל את השונות... אחרת יהיה ממש משעמם...

שלא תבינו לא נכון... אני וכלתי אף לא וויכוח אחד... לא מריבה... הכל חיוכים ... והכל טוב...

בצער רב, זה שלא מדבר איתי, שהפך אותי לשק האגרוף שלו... זה הבן שלי...

מעניין למה!!!

 

[mykal]

אהה, למה יש בעיה?

מתי התחיל 'הברוגז' שלו?
האם זו היתה השיטה שלו עוד טרם התחתן?
האם היה ויכוח--שאחריו בא 'הברוגז'?
נראה לי שתשובות לשאלות יכולות לכון אותך לפתרון.

באופן אישי--במקרה כזה--הייתי קובעת איתו פגישה בבית קפה--
ופותחת שיחה, לא בתלונות אליו--אלא בלומר מלו, לא נעים לי,
מה מציק לך, אני מוכנה להשתדל לשנות.
זו לא דרך--הילדים שלך לומדים--
מה יותר פשוט מלנהל מול הבן שלך שיחה?

 

[mykal]

ועוד משהו--

שידבר אל תתוכחי ואל תוכיחי לו שטעה.
תקשיבי, ותקשיבי בתשומת לב.
ותגידי לו שטוב שאמר ואת תחשבי על זה.
תני לו הרגשה שאת שמה את הדברים מאחוריך ומנסה לשנות.

ואומרים 'חמות' וברבים 'חמיות'.

 

[yeshpitaron]

מצטרפת לשאלה, ממתי התחיל בנך להתנהג

באופן הזה?

 

[פרפרי אהבה]

ברוכה הבאה לפורום

נשמע לא קל שככה בנך ניתק קשר וחבל... אולי זה היה אי הבנה.
רוצה לספר ולהרחיב על מה שקרה ביניכם על מנת שנוכל לעזור יותר?

 

[בשמת9]

היי מיקי בת המקורית- ראשית לא הבנתי על מה את כועסת

האם על מה שקראת או על בנך?

שנית, גם אני קראתי מאמרים על הנושאים הללו והרבה ונתקלתי באנשים שונים בסיטוציות שונות אז עדיף להמנע ולא להכליל. מכירה אישית גם כלות מקנאות בגיסה, חמות או כלות קשורות לטבור אימן ומשפחתן עד כדי קלקול יחסים עם הבעל. מכירה כאלה שמסווגות בלי מילים את משפחת הבעל כסוג ח'...ומכירה גם את הצד השני החיובי. אגב, אפילו חברות כלות צעירות ממני ביותר מעשור יש לי ואני שומעת לא מעט כך יש מכל סוג ולדעתי זה עניין של חינוך, תפיסה, כימיה ועוד...

המשפט "אז כשיש חמיה...שלא קשה לה לשחרר...שמאושרת בשביל הבן שלה...ובכל זאת יש בעיה...זה אומר דרשיני..." לא ברור לי אם את מתכוונת אלייך או לכלל החמיות.

מקבלים את השונות מתוך הבנה. מעולה אבל צריך שיהיה לשאר בני הבית רצון של קבלה וכמובן גם הצד השני ונאמר כבר שאי אפשר לשנות אף אחד ולכן כדי לחיות בצוותא, להשאר משפחה ולמען שלום בין הצדדים (ולא כי משעמם).

לדעתי את כועסת על הבן שלך... תחשבי למה, מתי זה מתחיל ובאיזה אופן וסיטואציה ואם היה קודם...
ואם זו הבעיה כפי שהציעו לפניי, עשי הכל לדבר איתו ולהסביר...

 

[restart2]

בן -אמא-

היי וברוכה הבאה

כשקראתי את הפוסט שפרסמת ,הבנתי שאת מחפשת
תשובות/סיוע ואולי קשה לך עם החשיפה..
הפאנצ'ליין בו את כותבת-"בצער רב,זה שלא מדבר איתי
,שהפך אותי לשק האיגרוף שלו.. זה הבן שלי.."
יתכן וקשור למערכת יחסים עם הכלה אולי לאו.
יש לך אפשרות לבחון את הכאב,וההתנהגות שלו ושלך
ממקור חיצוני או "לדלג"..ולאפשר שקיעה עד הפעם הבאה..
כדי לשנות את מערכת היחסים בינכם עלייך לבדוק אם את מסוגלת לזהות בעצמך מתי החלה ההסלמה.. והאם יש לך כוחות ויכולת לתקשר איתו שיח אפקטיבי שיביא לבירור/תיקון/הבנות..או לפנות לסיוע חיצוני.
מערכות יחסים עם הילדים הם מורכבות וקשר איכותי בנוי מתקשורת פתוחה.
לא לכולם יש יכולת/כלים/רצון..לתקשורת אפקטיבית.
ממליצה לך ראשית לבדוק מה האחריות התורמת שלך למצב הנוכחי.
או איזה כאב מסתתר מאחורי הזעם..
בהצלחה

אירית

 

[מיקי בת המקורית]

כועסת על הבן שלי... ועוד יותר כועסת על עצמי...

הסיפור האישי שלי... הוא די מורכב... עדין מנסה לסדר לי את הראש... במקרים כאלה אני עובדת קודם כל עם הראש והגיון ואת הרגש משאירה אותו קצת בצד... ועדין מנסה למצוא את הסיבות להתנהגות שלו... שבעצם זה לא הוא... זה לא מתאים לו להתנהג כך...

שניהם הגיעו לנשואין האלה וכל אחד מהם סוחב על גבו תיק דיי כבד... ושניהם קיבלו אחד את השניה עם התיק הזה... תיקים לא פשוטים... תיקים שצריך להתמודד איתם גם ביום יום... להכנס לזוגיות רגילה זה קשה וכשנכנסים לזוגיות עם תיקים כאלה זה עוד יותר לא פשוט... (מצטערת שלא נכנסת ממש למה שיש בתוך התיקים האלה)...

אך הבן שלי חושב שהתיק שלו כבד יותר והוא נכנע ללחצים... וכמה שדיברתי איתו והסברתי ששני התיקים כבדים באותה מידה... זה כשעוד דיברנו והיה שואל לדעתי... לא כי אני התערבתי... אלה בגלל שהיינו מנהלים שיחות פתוחות אחד עם השניה... הוא אוהב את המשפחה שלו... הוא יודע את המצב הכלכלי שלי... הוא שיודע שאנחנו יכולים לשוחח על הכל ותמיד אהייה שם בשבילו...

ולמה אומרת נכנע ללחצים... כי פתאום יש לו מה להגיד על המשפחה שלו... כי פתאום יש לו מה להגיד על כך שאני לא עוזרת כלכלית... כי פתאום כל דבר שאומרת הוא תוקף אותי... כי כל מה שקשור אלינו לא בסדר... מאיפה כל זה מגיעה ?

לכתוב שזה מגיעה מבת זוגתו... כן, זה מגיעה משם... היא יודעת מה הוא מרגיש ולוחצת חזק על עקב אכילס שלו...

ולמה כועסת על עצמי... אולי כי הייתי צריכה לגרום לו להבין שלהכנס עם תיקים כאלה לזוגיות חדשה לא יהיה טוב....

 

[mykal]

בואי נתחיל מהסוף

את חושבת שלו היית אומרת לו לא להכנס לזוגיות הזו--זה היה קורה?
הוא באמת היה מתחשב באמירה כזו?
אני גם מבינה שלא מדובר בילדים צעירים מאוד, אז ההחלטות שלהם מחיבות אותם.
לכן כדאי שלא תקחי אחריות ואשמה על הזוגיות והשלכותיה.
אם את חושבת שהיא משפיעה עליו עד כדי ניתוקו ממך--
למה את לא מעלה איתה את העין, ולחילופין למה את כ"כ מסיעת?
הרי זה לא מוסיף לך נקודות.
ועדין אני מציעהבכ"ז לדבר איתו--ולומר שאת מצפה להסבר לברוגז המוזר.
בלי להאשים אותו או את אשתו--ומצד שני בלי להתנצל.
אפשר לרכך ולפחות להיות קורקטיים. אח"כ אולי ייטב.

 

[yeshpitaron]

מסכימה עם מיכל. מעט מאוד

מסכימים עם אי הסכמה של הורים לזוגיות שהם בוחרים אז אל תחושי רגשי אשמה.
אני בעד לשוחח בנוכחות אשתו דווקא. כתבת שאיתה את מסתדרת וכול הזמן חיוכים וכו'. אולי זה מכסה על מה שיש מתחת לפני השטח (בהתאם להודעה האחרונה) והבן שלך הפך למעין "שליח". שיחה מלב אל לב, נעימה בלי ויכוחים מיותרים או מריבות ובנוכחות אישתו כאמור גם אם לא תערבי אותה בשיחה אבל בנוכחותה כי אם היא מתניעה אותו באופן שילחץ על משפחתו בצורה לא חיובית, תבין שאת מבינה את ההשפעה....
זו דעתי!

 

[restart2]

מסע אישי זוגי ומשפחתי..

היי

אני אתחיל מהתיקים-
את צודקת לכולנו יש, ואת מאפיינת את התיקים של הבן וזוגתו-
כתיק "דיי כבד."
המהות הזוגית והדרך המשותפת, היא לאפשר שינוי הרכב תיק- גם אם לא ניתן לשנות היסטוריה ,אפשר לייצר עתיד ובו התיק קל,מאפשר לא מכביד להיפך...
כמו גם בתהליך של התבגרות וצמיחה הוצאת הכובד ואיוורור..
אם יש פה נבירה היסטורית ונראה לי סוג של התחשבנות/אחריות..
הרי שכל הורה בעולם(לדעתי) עשה ועושה הכי טוב שיודע באותה נקודת זמן לילדיו- גם אם טועה.
לי הייתה תחושה שאת לא שלמה עם הדרך שלך- אולי מרגישה שאת צריכה להשלים..לפצות.. לא שואלת מנחשת.
הורה שיודע כי כמו אתמול גם היום רוצה בטובת ילדו- להיות שלם עם האופן למצוא ערוץ תקשורת. אני חושבת ששיחה גלויה כפי שהייתם עורכים בעבר - היא הכרחית מבחינתך.
יתכן והוא חש לחץ/כאב/תסכול... והחבטות שאת חשה הם מו קריאה לעזרה.
ממליצה לך לנסות להגיע אליו גם בתוך תהליך של כמה שיחות.. למקום שבעיקר מפריע לו.
לבדוק תיאום ציפיות.
א ת התחושה שלך שנערך בו שינוי תפיסה/כוונה בשל היותו בזוגיות ממליצה לך לא להביא לידי ביטוי -מקטין/יוצר אנטגוניזם..וגם אם נכון לא זאת המהות.
מקווה שסייעתי.בכיוון חשיבה...

אירית

 

[sweetdreams]

זה נשמע שהבן שלך מצפה ממך להתנהגות מסויימת..

אולי כי הוא משווה בינך לבין המשפחה של זוגתו? וכשאת לא נרתמת למה שהוא מצפה אז הוא מגיב בכעס ובריחוק.
&nbsp
הרבה פעמים מגיעים לפה מקרים על הורים ששוגים לחשוב שהם אחראיים על החלטות ילדיהם. ולפעמים זה קורה גם להפך, כמו במקרה של הבן שלך -- שמצפה ממך לאי אילו דברים.
אני חושבת שזו טעות לחשוב כך, מכיוון ולך אין את השליטה על ההתנהגות שלו, כמו גם להפך. הוא שוגה בכך שהוא חושב שאת צריכה לפעול לפי מה שהוא חושב, ומגיב בכעס וריחוק. ואת טועה בכך שאת מלקה את עצמך על כך, כאילו שהיתה לך אפשרות לשנות. לפי דעתי לא היתה לך. ברגע שהוא החליט להגיב באופן שהוא מגיב, זוהי החלטתו כאדם בוגר, ועד כמה שזו החלטה מבאסת ומצטערת -- לצערי, אין לך הרבה מה לעשות בנידון.
&nbsp
אני גם לא הייתי מאשימה את בת זוגו, ולא מפילה את האחראיות עליה. הבן שלך הוא אדם בוגר, והאחריות על ההתנהגות הזאת שלו היא נטו שלו. וכמו שכבר אמרתי, אני גם לא חושבת שהאשמה היא בך. ראיתי את ההודעה הנוספת שלך שבה את חושבת שיש לך יד למצב, כי לא עצרת את הקשר בניהם בזמן -- לפי דעתי זה ממש לא היה עוזר, כמו שהסברתי קודם. אם כבר, רק מרחיק בניכם עוד יותר.
&nbsp
המצב באמת מבאס, אני מבינה לחלוטין את הכעס והאכזבה שלך -- אבל זה נשמע שאין יותר מדי מה לעשות.

 

[מיקי בת המקורית]

כתבתי וכתבתי ולבסוף הבנתי...

אני יודעת שלא הייתי יכולה לעשות דבר כדי למנוע את הנישואין האלה... מתוך כעס כתבתי את המשפט הזה... גם יודעת שאי אפשר להפיל את הכל עליה ושהוא מספיק בוגר כדי לדעת מה נכון לעשות ומה לא לעשות...

כתבתי וכתבתי... ותוך כדי כתיבה נפל האסימון...

מבאס.. נכון... להבין ולקבל .... ואני משחררת...

הילדים שלנו ממשיכים את הדפוסים שלנו בתת מודע שלהם... והוא עשה בחירה מתוך הדפוסים שהוא הכיר...

פעם אני הייתי צעירה עם ילדים קטנים... היום הילדים שלי מגדלים את הילדים שלהם...

מה שאתם תעבירו לילדים שלכם... הם יחזירו לכם בבוא הזמן באותה המטבע... התחתנתם... הבאתם ילדים... אל תעשו איפה ואיפה בין המשפחות... תלמדו לקבל את השונות בין המשפחות ולקחת את הטוב ביותר בין שתי המשפחות... כי בבוא היום גם הילדים שלכם יעשו את הבחירה ואולי אתם תהיו במקום שלא תאהבו כלל ולא תבינו למה זה קורה...

תודה למגיבות ושבת שלום

 

[yeshpitaron]

נכון, ברוב המקרים קשה מאוד למנוע אהבה או רצון של בני זוג

לחיות ביחד גם אם הורים רואים מה שהבן או הבת לא רואים. הם באים מנקודת מבט שונה...
&nbsp
לרוב הצד הקרוב לך צריך לדאוג יותר ולעשות מאמץ ולהבין שאת חלק מחייו כל חייו ואין מה לצפות מבת (או בן ) הזוג אבל אני לפעמים חושבת שזה עניין של אופי יש בנות זוג שכן דואגות להזכיר שיש צד אחר. אני כשחמותי הייתה בחיים תמיד דאגתי לימי הולדת שלה ושל חמי. לבעלי לא היה אכפת כלל.
&nbsp
כשתשחררי יתכן שתיהני מזה. יכאב בהתחלה אבל כשתמצאי את עצמך ותאהבי אותך ותתעסקי במה שמועיל לך, תתחברי לאנשים אוהבים ואהובים יתכן ויגיע שינוי מהצד השני.
&nbsp
אינני מכירה את בנך אבל לעתים מעבירים להם להיות טובים מידי או מפונקים מידי או חצופים מידי או מתייחסים לאופן בו הם מתייחסים אחר כך אלינו ואופס, מבינים את הטעות אבל מה, תתחילי להכות את עצמך עכשיו? זה מה ידעת, זה מה יכולת, זה מה שראית לנכון. לדעתי, שחררי, כאמור אולי ישתנו דברים ואם לא, תרגישי לפחות מצוין עם עצמך. אומרים מי שנותן פחות נהנה יותר...
&nbsp
וכן, מסכימה שלא עושים איפה ואיפה. קשה. את מרגישה דחויה, סוג ב', לא שייכת ממש ומאבדת צד.
בקיצור התחברתי במיוחד לפסקה האחרונה....
&nbsp

 

[mykal]

רגע, רגע,

מה שעשית עכשיו בפוסט הזה,
הוא שגידלת לעצמך רגשי אשמה--בשביל מה?
האם זה מועיל לך למשהו?
את גידלת בן שהיום הוא בוגר, נכון שדפוסים שראה הם 'חזקים'
מצד שני--הוא ראה התנהלות שנבעה ממציאות מסוימת.
מותר(אולי נכון יותר וצריך) לאדם בוגר לעשות חושבים, לברר למה? מה היה במדויק?
ולפעמים להבין--שהמציאות שלו שונה.

אין לך מה לקחת על עצמך את האשמה,
יותר נכון זה לנסות להידבר ולחשב מסלול מחדש,
ולנסות לשנות, אפילו אם לא מהקצה לקצה, אלא ביחסים קורקטיים וקונקרטיים,
ולא 'בברוגז' ילדותי ובנתק-שבסופו של דבר זה גם נגדו.

 

[מיקי בת המקורית]

חמודה את... גרמת לי לחייך

ההפך...
אחרי שהבנתי מאיפה כל מה שקרה בינינו נובע, נרגעתי...
אומרים שאם מבינים את הבעייה... חצי מהבעייה פתורה...
אז זהו.... אין לי ממש רגשי אשמה...
עכשיו מהמקום שאני נמצאת בו אפגוש אותו לשיחה...
בהודעות הראשונות לא יכולתי לחשוב אפילו על מפגש לשיחה וזה מה שרובכם כתבתם, חושבת שאם בימים הראשונים הייתי נפגשת איתו... היינו שוב מתווכים ואפילו מגיעים לטונים גבוהים וזה בדיוק מה שלא רציתי...
עכשיו יכולה לפגוש אותו ולדבר איתו בשקט, שיחה נוחה ובונה....
ולחשב מסלול מחדש ...

 

[mykal]

מבקשת רשות להציע

לנהל את השיחה בבית קפה.
בגלל כמה סיבות--
1)מקום ניטרלי--לא בטריטוריה של אף אחד.
2)מקום שיש בו אנשים--בכ"ז שומרים בחוץ על 'פאסון'
את תבוא לשיחה אולי יותר רגועה, בחנת את עצמך--הגעת לתובנות-
את המבוגרת האחראית--ותהיה לך הסבלנות.
הוא בא לשיחה ממקום אחר--כועס/נעלב/מחפש הזדמנות להוכיח לך ואותך,
בבית--עלולה לבוא התפרצות/התפוצצות. בחוץ--זה יותר מאופק.

ועוד משהו--תני לו 'לשפוך' תני לו להגיד--תקשיבי--אל תתנצלי אבל גם אל
תנסי להוכיח כמה הוא טעה--אם רוצים לחדש מערכת יחסים--תנסי שיפרוק
ואת תכילי ותנסי---לומר אנסה לשנות בעתיד.
"החפירה" בעבר והוכחת הצדק לא יקדמו שום דבר.

מאחלת לך בהצלחה, ונשמח לשמע שבאמת יחסים השתקמו.