הפרק הראשון היה נוראי
העונה הראשונה של טורצ'ווד הייתה חביבה. לא הרבה יותר מזה, לצערי. הציפיות הכי גבוהות אחרי הרף שהציבה סדרת האם, אבל היה שם משהו שלא ממש עבד. הכל עבר לידי ולא ממש חילחל. האמת היא שלא באמת ידעתי מה הייתה הבעיה עד שהגיע פרק 1 של עונה 2, אבל בסופו של דבר היה רק פרק אחד שממש אהבתי בעונה הראשונה, שזה הפרק שכתב נואל קלארק (מיקי) - בפרק "Combat" אוון לא מצליח להתמודד עם העובדה שהנערה שהוא התאהב בה נואשות נעלמה לו, ומחליט לאבד את עצמו למוות. זו הייתה הפעם היחידה שהרגשתי שהסדרה מטלטלת אותי, וזה בדיוק מה שאני מחפש בכל סדרת דרמה. ואז הגיעה העונה השנייה. לא ידעתי למה לצפות הפעם, אבל קיוויתי שאחרי הבעייתיות של העונה הראשונה, הם ילמדו מהטעויות ותהיה עונה טובה יותר. בפרק 1 הצליחו לרכז במקום אחד את כל הדברים שהיו גרועים ולא עבדו בעונה הראשונה, אך מכיוון שהם היו מפוזרים לאורך כל העונה זה פחות הורגש. הפרק הראשון הוא שילוב מזעזע של אלמנטים תסריטאיים קלישאתיים שהביא את הסדרה לשפל חדש, ולמעשה הפך אותה לסדרה סוג ב'. זה מצער מאוד, בעיקר מכיוון שהפתיח של הפרק היה נחמד ודווקא עשה רושם שזה יתקדם בכיוון טוב. ה"מתח המיני" בין קפטן ג'ק והדמות של ג'ון הארט הרגיש מאולץ ולא אמין לרגע. העלילה לא הייתה מותחת בכלל. אבל הבעיה הכי גדולה, לדעתי, היא שקפטן ג'ק לא עובד בטורצ'ווד, התסריטאים של טורצ'ווד לא יודעים לכתוב את הדמות הזאת כמו שצריך. בדוקטור הו זאת דמות מעולה, כיפית ונותנת יופי של קונטרה לדוקטור והשותפה שלו. מופאט הציג את הדמות בפרק הכפול המעולה שלו מעונה 1 של דוקטור הו, וגם הפרקים שכתב ראסל דיוויס אח"כ עשו שימוש חכם ויעיל בקפטן ג'ק כדמות משנה. אבל בטורצ'ווד הוא אמור להוביל את הצוות, גם בעלילה וגם מבחינה דרמטית, ומשום מה הוא לא מצליח לעשות את זה. אני רואה שכל הדמויות בצוות מתות לדעת הכל על העבר שלו, מעריצות אותו ומתגעגעות וכל השיט הזה, אבל אני לא מרגיש את זה ולכן גם לא מאמין לזה. אותי העבר שלו לא מעניין, ובתכלס לא אכפת לי ממנו, וכדאי שהתסריטים הבאים יצליחו לגרום לדמות שלו להיות יותר אמינה. אם היו שואלים אותי, הייתי שולח אותו חזרה לדוקטור הו ומשאיר אותו שם.