אני ואמא לא מסתדרות....מה לעשות?
טוב אז ככה אני בחורה בת 24 ומאז ומתמיד (ככה נראה לי) אני ואמא שלי לא מסתדרות 90% מהשיחות שלנו הופכות לריב גדול, האמת שאני לא ממש זוכרת מתי זה התחיל אני לא זוכרת אם זה תמיד היה ככה או שזה רק מאז שהורי התגרשו (הם גרושים כבר 12 שנים) בכל מקרה אני חיה כבר הרבה מאוד שנים בהרגשה שהיא לא מאמינה בי ושכל מה דבר שאני עושה זה טעות, או פסול...יום אחד רבנו והיא התקשרה לספר לאבא שלי ובמקרה באמת שבמקרה שמעתי חלק מהשיחה ושמעתי שהיא אמרה לו כל מיני דברים עליי ואז הם דיברו על אחותי הקטנה (בת 21 ) והיא אמרה עליה שהיא נכס זה אחרי שעליי היא אמרה כל מיני דברים לא ממש מחמיאים...ברור שנפגעתי...דרך אגב אני צריכה לציין שאני לא גרה איתה כבר תקופה ארוכה, רק עכשיו הייתי אצלה חודשיים כי עזבתי את המקום שגרתי בו ונכנסתי למין פרשת דרכים מסויימת. בקיצור אנחנו כל הזמן רבות ואני לא מרגישה שיש ביננו יחסים של אמא ובת וזה כואב לי מאוד בנוסף לזה יש לה בן-זוג קרוב לשנתיים ואני שמחה מאוד שטוב לה איתו אבל אני מרגישה שהטוב הזה בא קצת על חשבוני כל מה שהוא אומר זה קדוש ומה שאני אומרת כאילו לא קיים, ואני מרגישה שכשמדברים ומתלבטים על כל מיני דברים ואני מנסה לעזור לאמא שלי בהתלבטויות שלה אז אני כאילו אוויר כאילו אני לא מדברת כמו מין הד כזה, היא אפילו לא מתייחסת למה שאני אומרת כאילו רק הוא קיים. מרוב המריבות שלנו הגעתי למצב שכל פעם מחדש אני איכשהו מרגישה אשמה במריבות האלה למרות שלא תמיד אני גורמת להן ומחפשת מה לא בסדר אצלי. מה אני יכולה לעשות כדי שאני ואמא שלי נסתדר ונפסיק לריב על כל דבר???
טוב אז ככה אני בחורה בת 24 ומאז ומתמיד (ככה נראה לי) אני ואמא שלי לא מסתדרות 90% מהשיחות שלנו הופכות לריב גדול, האמת שאני לא ממש זוכרת מתי זה התחיל אני לא זוכרת אם זה תמיד היה ככה או שזה רק מאז שהורי התגרשו (הם גרושים כבר 12 שנים) בכל מקרה אני חיה כבר הרבה מאוד שנים בהרגשה שהיא לא מאמינה בי ושכל מה דבר שאני עושה זה טעות, או פסול...יום אחד רבנו והיא התקשרה לספר לאבא שלי ובמקרה באמת שבמקרה שמעתי חלק מהשיחה ושמעתי שהיא אמרה לו כל מיני דברים עליי ואז הם דיברו על אחותי הקטנה (בת 21 ) והיא אמרה עליה שהיא נכס זה אחרי שעליי היא אמרה כל מיני דברים לא ממש מחמיאים...ברור שנפגעתי...דרך אגב אני צריכה לציין שאני לא גרה איתה כבר תקופה ארוכה, רק עכשיו הייתי אצלה חודשיים כי עזבתי את המקום שגרתי בו ונכנסתי למין פרשת דרכים מסויימת. בקיצור אנחנו כל הזמן רבות ואני לא מרגישה שיש ביננו יחסים של אמא ובת וזה כואב לי מאוד בנוסף לזה יש לה בן-זוג קרוב לשנתיים ואני שמחה מאוד שטוב לה איתו אבל אני מרגישה שהטוב הזה בא קצת על חשבוני כל מה שהוא אומר זה קדוש ומה שאני אומרת כאילו לא קיים, ואני מרגישה שכשמדברים ומתלבטים על כל מיני דברים ואני מנסה לעזור לאמא שלי בהתלבטויות שלה אז אני כאילו אוויר כאילו אני לא מדברת כמו מין הד כזה, היא אפילו לא מתייחסת למה שאני אומרת כאילו רק הוא קיים. מרוב המריבות שלנו הגעתי למצב שכל פעם מחדש אני איכשהו מרגישה אשמה במריבות האלה למרות שלא תמיד אני גורמת להן ומחפשת מה לא בסדר אצלי. מה אני יכולה לעשות כדי שאני ואמא שלי נסתדר ונפסיק לריב על כל דבר???
